בתשובה לאפופידס, 23/05/07 1:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חוששתני שרוב האנשים ש''מנסים לשלוט על מזונם'' מתוך רצון לרזות אינם חווים בדיוק רעב קשה ומכניע, אלא צורך לאכול מסיבות אחרות לחלוטין... אבל בכל מקרה, ברכותיי על כך שאתה פטור מעניין זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שמנים ובעלי תאוות אוכל שמנסים לשלוט על מזונם דווקא חשים בהחלט רעב קשה ומכניע, אלא שיש כאלה שיקראו לרעב הזה בכל מיני שמות פסיכולוגיים מקצועיים במקום להשתמש במילה הפשוטה, רעב. זה קורה גם בתקופות תקינות ומאושרות בלי קשיים מיוחדים, סטרסים למיניהם וכאלה. בכל אופן, שלא תהיה שום טעות - הרעב מורגש באופן לגמרי פיזי, הוא נרגע (לפחות לזמן מה ולפעמים להרבה זמן) כשמרביצים זלילה טובה, והשינוי הוא כל כך ברור וחזק שקשה לי להאמין שזה פסיכוסומטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שיש כמה אפשרויות בקטע הזה. אני מסוגלת לאכול היום בלי שליטה גם כשאני מרגישה מפוצצת מאוכל.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם זה קורה, ועד כמה שידוע לי, מצב כזה כן יכול להיות קשור בפסיכיאטריה. ישנם מקרים שזה מוגדר כאדיקציה (התמכרות) לאוכל או למזונות מסויימים (מתוקים, שמנים וכו') , ומגיעים להגדרה לפי פראמטרים דומים (או זהים) לשאלונים של בדיקת התמכרות לסמים. הדבר אמור להיות קשור במבנה או בפעילות של הנוירוטרנסמיטרים במוח, והטענה היא שתרופות פסיכיאטריות מסויימות יכולות לעזור. אני לא יודע עד כמה הטענה הזאת היא נכונה, עוד לא יצא לי לפגוש מישהו שקיבל טיפול כזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |