בתשובה להאייל האלמוני, 25/05/07 10:42
כאילו לפי הזמנה 444976
אני מסכים עם ההערות.

את ההערה האחרונה אני מבין כטענה מצד ''הקונים'', שכוחות השוק יעשו את שלהם. על זה יגידו ''המוכרים'' שלפעמים נגררים לתוך מצב כזה. למשל היום המורים אומרים שהם עובדים בעבודה קשה ובזויה בשכר נמוך. אז אפשר לענות להם ''זה באמת טפשי מצדכם''. אבל אפשר גם להתחשב בהם בכל זאת. אותו דבר עם המוכרים. רבים מהם (נכון, לא כולם) נגררו למצב שהם עובדים בשבת בניגוד לרצון שלהם.
כאילו לפי הזמנה 445085
אני מסכים, בתקופת המעבר עלול להיות מי שיפגע באופן זמני.

עכשיו, בו נעמיד את שני הצדדים על המאזניים:
1. מי שנפגע ממסחר בשבת נפגע פגיעה כלכלית, מי שנפגע מאי מסחר בשבת נפגע פגיעה כלכלית ומהותית (=החירויות שלו נפגעות).
2. מספר הנפגעים ממסחר בשבת קטן בהרבה ממספר הנפגעים מאי מסחר בשבת.
3. זמן הפגיעה ממסחר בשבת הוא זמני, זמן הפגיעה מאי מסחר בשבת הוא תמידי.

לכן, מבחינה אובייקטיבית ההחלטה צריכה להיות חד משמעית.
כאילו לפי הזמנה 445105
את 3 לא הבנתי.
כאילו לפי הזמנה 445106
הנפגעים הם אלה שפתחו עסק כשהיה אסור לסחור בשבת, ועכשיו מותר והם לא רוצים לעבוד בשבת. מעכשיו, אף אחד שלא מעוניין לעבוד בשבת לא יכנס לעסק כזה. לכן, מדובר בפגיעה זמנית (20 שנה) כמו הפגיעה בבעלי המטעים בדרום ארה"ב עם ביטול העבדות...
כאילו לפי הזמנה 445108
עכשיו עוד פחות הבנתי.
כאילו לפי הזמנה 445109
איפה מתחילה אי ההבנה?
כאילו לפי הזמנה 445110
מדוע העסקים שנפתחו בשבת כשהיה אסור, לא רוצים עכשיו לפתוח כשמותר? ומדוע לא ירצו לעבוד בהם? ומה עניין ה-‏20 שנה?
כאילו לפי הזמנה 445111
תגובה 444976
כאילו לפי הזמנה 445114
אמור נא: רק אני לא מבינה אותך, או שזה יותר כללי?
כאילו לפי הזמנה 445115
אם זה מעודד אותך, גם אישתי לא תמיד מבינה אותי.
כאילו לפי הזמנה 445116
מעודד מאוד, תודה!
כאילו לפי הזמנה 445195
ממש לא.
מספר הנפגעים ממסחר גדול הוא הגדול יותר, כי במצב הקיים, דתי/מסורתי/סתם מי שמעוניין לא לעבוד 7 ימים בשבוע לא יכול. בכלל. לפתוח חנות. אלא אם יעשה זאת באזור בו רוב הקונים דתיים מלכתחילה.
שטויות 445200
תחשבי רגע, האם את מנסה לטעון שיהודי דתי בארה"ב לא יכול *בכלל* לפתוח חנות "אלא אם יעשה זאת באזור בו רוב הקונים דתיים מלכתחילה"? האם את טוענת שכל מי שפותח חנות בארה"ב עובד 7 ימים בשבוע?
445261
אם המתחרים פתוחים 7 ימים בשבוע ואתה רק 6 ימים, אז אתה לא מפסיד רק שביעית מהלקוחות, אלא הרבה יותר. לקוחות שבאים ורואים שהחנות סגורה ילכו לחנות אחרת, ואחר כך יש להם נטייה לחזור שוב ושוב לאותה חנות.
חוצפה 445265
אם המתחרים שלך אופים לחם טוב, ואתה לא יודע לאפות לחם טוב, אז אתה לא מפסיד רק שביעית מהלקוחות, אלא הרבה יותר. לקוחות שבאים ורואים שהלחם גרוע ילכו למאפיה אחרת, ואחר כך יש להם נטייה לחזור שוב ושוב לאותה מאפיה. מסקנה: בואו נכריח את כל האופים לאפות לחם גרוע?

אז, זהו, שלא. אולי בניסוח אחר: אדם ש*בוחר* להקים חנות בתחום בו הלקוחות מצפים לקנות 7 ימים בשבוע ו*בוחר* שלא למכור ללקוחות 7 ימים בשבוע, למרות שהוא יודע שהוא יפסיד מזה הרבה כסף, הוא אדם ש*בוחר* להפסיד כסף. אני לא רואה שום סיבה למה שאני, כמדינה, צריך לתת לאדם כזה יותר הגנה ממה שמקבל כל אדם אחר אדם ש*בוחר* להקים עסק גרוע אחר. בעיקר בהתחשב בעובדה שההגנה הזאת באה על חשבון אותם אזרחים שרוצים לקנות בעסקים טובים, ועל חשבון המתחרים של אותו מוכר שכן רוצים לשרת את הלקוחות שלהם.
חוצפה 445266
הגיוני (בסוגו). רק בוא נקרא לזה בשם האמיתי: חירות המסחר על חשבון כל החירויות האחרות.
חוצפה 445267
החירות של מי נפגעת מזה שאני לא אוזסר עליך למכור ארטיקים בשבת ולנוח ביום שלישי?
חוצפה 445268
למה לנוח ביום שלישי? לפי אותו הגיון של תגובה 445265 אני לא יכול לקחת יום חופש.
חוצפה 445274
יש חוק האוסר לקחת יום חופש? אולי ההבדל איננו בין מפסיד למרוויח אלא בין מרוויח הרבה למרוויח פחות?
חוצפה 445280
תגובה 445261
חוצפה 445296
בימי נעורי כל החנויות בכתראיליבקה, תחום המושב שלי, היו סגורות בימי שלישי אחה"צ מתוקף חוק עזר עירוני. הרציונל היה בדיוק זה: לתת לבעלי החנויות אפשרות לנוח בלי שמתחריהם יוכלו לנצל את חריצותם (או יתרונות אחרים, כמו שכירים שניתן לסמוך עליהם, בני משפחה אחרים וכד') כדי להכות אותם מבחינה עיסקית. האם חוק עזר כזה לגיטימי בעיניך?
חוצפה 445300
כן (גם אני גרתי בכתראיליבקה וגם אני תכננתי מראש את מועד קניותיי בהתאם). אם כי, הייתי משאיר אותו כחוק עזר עירוני. ברור לי שבאזורים המסחריים של ת''א הוא חסר הגיון בעוד שבשכונות מגורים הוא מאפשר חיים הגיוניים לבעלי עסקים קטנים.
חוצפה 445302
ההבחנה בין ''אזורים מסחריים'' לבין ''שכונות מגורים'' היא קצת לא מציאותית בימינו (קצת כמו ''אזור מעשנים'' במסעדה או ''אזור משתינים'' בבריכה). ברור שאם אתה צריך לתכנן מראש את מועד הקניות כדי לקנות במכולת שליד ביתך ואילו הסופרמרקט העצום שבקניון במרחק חמש דקות נסיעה פתוח עד חצות, הסיכוי שתקנה במכולת הרבה יותר קטן. המכולת שבאזור המגורים מצויה בתחרות מול הקניון - ואכן המכולות, בתי המרקחת, חנויות הספרים וכלי הכתיבה השכונתיות הולכות ונעלמות לטובת הרשתות בקניונים.
חוצפה 445303
כן, אבל זה נכון לכל התחום. יום שלישי אחה"צ לא גורם להבדל מיוחד. אם אתה מעדיף לקנות במכולת השכונתית, לא אחה"צ הזה ישנה את העניין.

בנוגע להשתלטות הרשתות - אני לא מכיר פתרון למצב. אני רואה את ייתרונותיהן הגדולים של הרשתות ולא מעוניין לפגוע בהן, ועם זאת אני מצטער ומודאג מהיעלמות החנויות השכונתיות. לאו דווקא מטעמים רומנטיים, כמו מטעמים של חופש וזהות: עושה רושם שבעולם המודרני אתה יכול להיות בעלים של תאגיד גדול או עובד של תאגיד גדול. ה"כיסים" שמאפשרים לאדם למצוא את "חלקת אלוהים הקטנה" שלו, גם אם במחיר של עבודה קשה או הסתפקות במועט, הולכים ונעלמים.
חוצפה 445311
זו דוגמה אחת למצב שבו החוק הישן צימצם את היתרון של הרשת על החנות הקטנה. דומני שבאותם ימים גם היה אסור לפתוח חנויות אחרי שבע בערב. השיקול שלך איפה לקנות מורכב מהרבה גורמים, אבל כל דבר שמטה את הכף במידה כזו או אחרת לכיוון מסוים משפיע בסופו של דבר על נקודת האיזון הכוללת; אם במצב של החוק הישן היית קונה 70% מהזמן בחנות הקטנה, יכול להיות שבמצב הנוכחי תקנה שם רק 55% מהזמן. ההפרש הזה עלול להיות קריטי ליכולת של המכולת להתקיים.

לגבי הרשתות, ביסודו של דבר זה חלק מהתהליך ארוך הטווח שהחל במהפכה התעשייתית - תיאגוד הפעילות הכלכלית. כך במסחר, כך ברפואה (שגם בה קשה להחזיק פרקטיקה פרטית) ובתחומים אחרים. אפשר לעכב ואולי לעצור את התהליך הזה - אבל בלי ספק במחיר של "פגיעה ברשתות". כך או אחרת, מאבק בכיוון הזה נראה חסר סיכוי; היחידים שמוטרדים ממנו באמת הם בעלי העסקים הקטנים, ואילו הציבור (ברובו) מעדיף את הנוחות על פני מה שיש להם להציע. בעוד מספר שנים נגיע לשיאו של התהליך הזה בתחום המסחרי - המסחר המתועש: הסופרמרקט ללא קופאים, שבו תעמיס עגלה, תיגש איתה ליציאה וכרטיס האשראי שלך יחויב אוטומטית. האם למישהו יהיה ענין להילחם בזה, פרט לקופאיות? לא נראה לי.

עדיין קיימים תחומים בהם אדם יכול למצוא לעצמו נישה יחודית. תחום אחד הוא השרותים האישיים; לתאגידים יש קושי מובנה להכנס לתחום הזה, ואלמנטים מסוימים בו אפילו מתחזקים (מי שמע על "מאמן אישי" לפני עשר שנים?). אפשרות אחרת היא פעילות בנישות שאינן גדולות מספיק כדי למשוך תאגידים - למשל, ייצור מוצרי עץ ומתכת יחודיים, סחר בספרים משומשים או בדגמי מכוניות וכיו"ב. הבעיה כפי שאני רואה אותה אינה רק בעיה של המוכרים אלא של הקונים: אבדן היחודיות והמימד האישי והבין-אישי של המסחר (ושל הפעילות הכלכלית בכלל). למכולת של ילדותי, עם החנוונית שהיתה רושמת ללקוחות והיתה מוכרת חצי לחם למי שרצה, היה ערך חברתי גדול בהרבה מזה של מקום להחלפת כסף במוצרי מזון; היא הפכה את רחוב X והסמטאות הצמודות לו למקום יותר קהילתי. בחנויות הספרים הותיקות בירושלים יש הרבה יותר מבחר ויחוד מאשר בסניפים המשוכפלים של סטימצקי, ויש בהן מוכרים שאפילו מסוגלים להכיר את הטעם שלך ולהמליץ לך על ספר. ברחוב קינג ג'ורג' נסגר לאחרונה בית מרקחת שבמשך עשרות שנים נהנו העוברים ברחוב משלטים שבעליו היה תולה בחלון הראווה ובהם דעתו על עניני השעה בלשון משעשעת; בסופר-פארם שבקניון לא רק שלא יימצאו שלטים כאלה, אלא שאם היה מישהו מעלה בדעתו לתלות אותם הוא היה זוכה מיד לטלפון מהנהלת הקניון שדורש ממנו להסיר אותם ללא דיחוי. אילו החברה היתה מצליחה ליצור מנגנונים אחרים שיספקו את מה שהולך ונעלם (גם) מהתחום הזה, מילא; הבעיה היא שזה לא קורה.
חוצפה 445324
אני מסכים לכל מה שכתבת.
חוצפה 445851
הסכמתי גם כן לכל מילה, אבל אציע זווית אחרת שמוצאת חופש אישי מסוים דווקא בקנייה בסניף רשת תאגידית: האלמוניות.

סטיות חברתיות קלות, "עניינים" אישיים וסימנים לצרות משפחתיות למשל, יכולים להיבלע בקלות בסניף תאגידי, אבל יגרמו להמון גבות להתרומם במכולת השכונתית או אצל הרוקח. כולם מכירים את הבדיחות על מבוכתו של קונה הקונדומים - בסופר פארם אתה פשוט מעמיס שלישייה, מקסימום מניח מעליה דיאודורנט או משהו, וניגש איתה לקופה. כנ"ל לגבי בדיקות הריון/ביוץ, משחות לטיפול בטחורים, כדורי הרזיה ועוד דברים שלא תמיד היית רוצה לחלוק עם כל בני שכונתך. כנ"ל בקבוק היין השישי שאתה קונה השבוע, מגזין מהסוג שאתה לא רוצה שיתפסו אותך קורא, וכולי וכולי.
חוצפה 445857
נו, יצא לי קצת לא ערוך בסוף. לא נורא.
חוצפה 445858
שאלה: בחנות המכולת נמצאות 14 רגליים. ברקת מבקשת ממוישה המכולתניק את בקבוק היין ה-‏24 שלה לאותו שבוע. כמה גבות מתרוממות?

*********

הערה:

לשאלה זו, שלא כמו לשאלות מתמטיות רבות אחרות - אין פתרון. זאת משום שבגוף השאלה לא נמסרו כל נתונים באשר לשאלה חשובה אחרת - כמה מן העומדים בחנות המכולת הם מן הנוהגים להרים במקרה כזה גבה אחת, וכמה מן העומדים הם ממפלגת שתי הגבות (שתי גבות לאמא של ירדן - זו שלנו, זו גם כן).
חוצפה 445859
אני לא מדברת על שאר העומדים (אם כי גם הם בהחלט פקטור). אני מדברת על המכולתניק, אותו אדם שיודע על חיי ומנהגיי כרגע יותר ממה שאמא שלי יודעת. הדברים האלה יעברו הלאה מן הסתם בשיחת החולין הבאה שלו.

לכאורה גם הקופאית בסופר פארם יודעת אותם דברים, אבל לה משלמים (למרות שזה מעט) בין היתר בהנחה שהיא תשתוק.
חוצפה 445862
אז מה אני אגיד? שכשהייתי תיכוניסטית, המכולתניק (דווקא קראו לו בורשטיין. קורה במשפחות הכי טובות) ואשתו ושני הבנים המופרעים שלהם גרו שלושה בתים מאיתנו? את יודעת איך סבלתי? מה נאלצתי לעבור? גרנו בקופסת נעליים באמצע הכביש... וגם ירד גשם!

יאללה יאללה, לא אמרתי לך כבר אלף פעם שתקני את העראק כל פעם במקום אחר? את חתמת למוישה על התחייבות לבלעדיות? (והוא הדין בסופר פארם - למרבה המזל יש הרבה מהם, ואין צורך להסתמך על הדיסקרטיות של הקופאית).
חוצפה 445867
<דמיין שני לינקים לסיפורי קופסאות נעליים כאן>

אני גם יכולה לנסוע לעיר אחרת, לקנות שם ארגז בקבוקים, ולהזמין אותו במשלוח הביתה כך שאף אחד לא יראה, או סתם לקנות באינטרנט בסיטונות. אבל לא זה הנושא (להרים את הקול) - הנושא הוא המראה שהקניות מהוות למהלך החיים שלנו, וההשתקפות של כל זה בפני המכולתניק. ואגב, אם אני גרה ברחוב פטיש אבל כל הזמן בורחת למכולות ברחוב לכיש וברחוב כריש, גם זו מראה.
חוצפה 445869
ובעצם הנושא הוא התרופפות מסוימת של הפיקוח החברתי (מהסוג האמור, יש אחרים) בעולם התאגידי.
חוצפה 445870
חשבתי שההתרופפות הזאת היא דווקא דבר טוב.
חוצפה 445886
יש פנים לכאן ולכאן :-)
חוצפה 445901
אין ספק שהצד השני של הניכור הוא החופש. השאלה היא מה עדיף. כאשר חיפשתי דירה הגעתי לשני בנינים. באחד מהם שאלתי "מה עם השכנים?" ונעניתי ב-"מצוין, אנחנו בכלל לא מכירים אותם". בשני היה בכניסה לחדר המדרגות פתק "הדיירים מאחלים למר X החלמה מהירה". ההבדל הזה היה אחת הסיבות לבחירה בבנין השני. מובן שבו אתה יותר חשוף, אבל היתרונות (לטעמי) עולים על החסרונות.

בעולם התאגידי יש גם עיניים בולשות הרבה יותר קפדניות. בסופרמרקט הממושב ללא קופאיות את תעבירי את כרטיס האשראי שלך כשתקחי את העגלה. המחשב יזהה מיד את היסטוריית הרכישות שלך, והוא יידע לת לך פרסומת ליין כאשר תעברי ליד מדפי היין ולקונדומים כאשר תגיעי לאיזור הזה. יותר מזה, הוא יצליב את הרגלי הקניה שלך עם לקוחות בעלי הרגלים דומים ויציע לך את המגזין החדש שלא היית רוצה שידעו שאת קוראת. ואם המחשב של הסופרמרקט יודע מה את קונה שם, המחשב של חברת האשראי יודע איפה את קונה את כל מה שאת קונה, למי את תורמת, איפה את מבלה; המחשב של חברת הסלולר יודע לא רק עם מי את משוחחת אלא גם איפה את נמצאת בכל רגע; ספק האינטרנט יודע איפה את גולשת ועם מי את מתכתבת; גוגל יודע מה את מחפשת; HOT יודעת במה את צופה, וכן הלאה. כל אחד מאלה מצליב את הנתונים שיש לו עם מידע על לקוחותיו האחרים, ובעזרת המידע הזה הוא יכול להגיע להרבה יותר ידע עלייך ממה שהיית מעלה בדעתך. לא מזמן הזדמן לי לראות מפה של חברה העוסקת בבניית בסיסי נתונים שיווקיים גאוגרפיים. הפילוח של סוגי האוכלוסיה במפה הזו לפי מאפיינים שונים פרטני ומדויק במידה כמעט מפחידה - וזו רק ההתחלה.
האח הגדול - עינו בולשת 445903
חוצפה 445912
אני מעלה כאן באוב שאלה ישנה שלי: מה אכפת לי מה האח הגדול יודע, כל עוד הוא משתמש בזה רק כדי להציע לי את המגזין שאני ממילא רוצה לקרוא? הבעיה של ברקת הייתה שהשכן ממול ידע, לא שאיזה מחשב ערטילאי, שרואה בך אוסף של מספרים והתאמות בין שדות שונים במסד נתונים, ידע.
חוצפה 445936
ראשית, לא בטוח שנוח לי גם שמחשב יתחיל לדעת עלי יותר ממה שהסכמתי לו במפורש ולהטריד אותי בהצעות כאלה ואחרות. זה גם יכול לפגוע בי; למשל, הגוף הפיננסי שקיוויתי לקבל ממנו הלוואה בתנאים נוחים יכול לעקוב אחר התנהגותי הצרכנית, לנתח את המאפיינים ולהגיע למסקנה שאני לקוח שלא כדאי להשקיע בו - לא משום שאני לא עמדתי בתשלומים אי פעם, אלא משום שלקוחות שהמאפיינים שלהם דומים לשלי לא עמדו בהם.

שנית, ברגע שהמידע קיים ונאסף הוא יכול לשמש כל מיני גורמים. הוא שווה כסף למי שמחזיק בו, כך שאותו גוף עלול למכור אותו לגורמים שלא התכוונתי שהוא יגיע לידיהם. הוא חשוף לבעיות של אבטחת מידע שעלולות להביא אותו לידיהם של האקרים או של גורמים עבריניים שישתמשו בו כדי לסחוט אותי או כדי לזהות אותי כיעד מועדף לפשע אחר. הוא עלול לשמש גורמים רשמיים או רשמיים-למחצה שמעונינים לעקוב אחרי או שכריית המידע שלהם מעלה אותי בחכתם גם אם אני תמים לגמרי; אם מחשב השב"כ יגלה שקבוצת המתרגלים בטכניון וקבוצת הכותבים באייל מעורבות בפעילות חתרנית יותר מן הממוצע, מי שמשתייך לשתי הקבוצות עלול להפוך ליעד מודיעיני מבלי ידיעתו ומועמדות שלו לתפקיד הדורש סיווג בטחוני עלולה להידחות ללא הסבר. בקיצור, אתה יכול גם לשאול "מה אכפת לי שלמישהו יש אקדח בחגורה כל עוד הוא לא יורה בי", אבל הנסיון מלמד שכשהרבה אקדחים מסתובבים בשטח במוקדם או במאוחר חלק מהם יורים. אם יש למישהו (האח הגדול) כוח, מתישהו הוא ינוצל לרעה.
חוצפה 445942
מה שתיארת כבר קורה - חברות ביטוח מדרגות תשלומי פרמיה על פי מאפיינים סטטיסטיים (הידע הממוחשב רק עוזר לכיוונון עדין).
חוצפה 445947
כן, אלו גם פחות או יותר הטיעונים שעלו בפעם הקודמת. אני אישית לא כל כך מתרשם מהם - למשל, השב''כ ממילא הולך להציק לכמות מסויימת של אנשים, וכריית המידע רק תעזור לו לדעת למי להציק, כך שהשאלה היא האם אני מסוג האנשים שצריך לחשוש מההצקה היותר ספציפית, או דווקא לשמוח שהוא ירד לי מהגב כי המחשב מכוון אותו לכיוון אחר.
עם האוכל בא התאבון 445949
איך יודעים מראש מתי אתה מסוג האנשים שצריך לחשוש מהצקה?
עם האוכל בא התאבון 445951
לא יודעים מראש. יודעים בדיעבד.

___
מה שכן, סטטיסטית, אנשים ששואלים שאלות מביכות מגבירים את סיכוייהם להכלל באותה קבוצה.
עם האוכל בא התאבון 445964
אני לא יודע, כפי שאני לא יודע אם אני בקבוצה של אלו שצריכים לחשוש מהצקה דווקא אם אין אח גדול. מה שכן, אין לי סיבה מיוחדת להניח שאני נמצא באף אחת מהקבוצות.
חוצפה 445941
למה "זו רק ההתחלה"? זה הדבר עצמו.
חוצפה 445956
זה עוד לא הדבר עצמו, רק גרסה ראשונית מאד שלו. הרבה מהמידע שיכול להיאסף עדיין לא נאסף, הרבה ממה שנאסף לא מנותח ולא מוצלב. האמצעים הטכניים למצות את המירב מהנתונים והמודעות למה שאפשר להשיג בכלים האלה עוד לא מפותחים. אני משער שתוך עשר שנים נראה הרבה יותר ישומים של זה.
חוצפה 445965
המודעות ודאי מפותחת, לפחות אצל אלה העוסקים בנושא. הצלבת מידע ממוחשב או אגירתו, או שימוש בו, אינם רעיונות חדשים. כל השאר, כולל שכלול האמצעים הטכניים, הוא וריאציה על הקיים.
חוצפה 445967
מטוס F-22 חמוש בפצצות חודרות בונקרים חכמות הוא רק וריאציה על המטוסים של מלחמת העולם הראשונה; הרעיון של לטוס ולהפציץ מהאוויר היה קיים וגם השתמשו בו כבר אז. ההבדל הוא רק ביכולת להזיק.
חוצפה 445989
מתי, לדעתך, הבדל כמותי גדל להיות כל כך משמעותי עד שהוא חוצה סף והופך להבדל איכותי?

(תשובה אפשרית: לעולם לא)
חוצפה 445993
פרדוקס הערמה.
חוצפה 445994
לא בהכרח, כי ההתקדמות כאן היא בקפיצות, ואפשר לשים את האצבע במקרים מסויימים על קפיצות שהן, אה, קפיצת מדרגה.

למשל: המצאת מכונת הירייה.
חוצפה 446045
אני הבנתי את השאלה של ערן (''מתי...הבדל כמותי...'') כשאלה גנרית, ולאו דווקא כמתייחסת למקרה הזה.
חוצפה 446048
לא יודע. כל מקרה לגופו. יש הבדל איכותי בין צבא לבין אוסף של לוחמים משום שהצבא מאורגן בצורה שמאפשרת לו להפיק יותר ממכפלת מספר הלוחמים ביכולתו של לוחם יחיד; יתכן שזה קריטריון סביר. ברגע שהכמות מאפשרת תכונות שאינן מתקיימות ברמה של היחידים ניתן לדבר על הבדל איכותי. כמובן, אני לא מדייק כאן; המספר לבדו אינו מספיק, צריך תמיד את הארגון שהוא דבר נוסף ועל כן לא מדובר רק בהבדל כמותי (אגב, זה חסרון גם בפרדוקס הערימה: אם הערימה לא תהיה מאורגנת כצבר של גרגרי חול המונחים אלה על גבי אלה היא לא תהיה ערימה ועל כן ההצגה המקובלת של הפרדוקס אינה מדויקת).
חוצפה 446071
"A disorderly mob is no more an army than a heap of building materials is a house" - socrates
חוצפה 446072
Thus, the difference between a mob lynching and a military firing squad is somewhat similar to the difference between a pile of bricks falling on your head and a house falling on it.
RZ
חוצפה 445872
<אי אפשר להסתמך כל הזמן על דמיונם של האיילים. לנקקי מיד את הקופסאות והנעליים!>

(ובאינטרנט הכי מסוכן לקנות מבחינה זו. כל שוטר היי טק מוצלח יעלה על זה בשנייה).
חוצפה 445873
הפתיל החל מתגובה 119965.

הפתיל בערך החל מתגובה 261526, והלינק לקופסת הנעליים המקורית הוא בפתיל הזה בתגובה 261541.
חוצפה 445874
אהה. אהמ. אה. נו טוב.
חוצפה 445861
זה סוג של תגובה שאסור לה להיות ערוכה. בהגדרה.
חוצפה 445860
זווית ראיה יפה!
חוצפה 445289
ודאי שאתה יכול. כל מה שאתה צריך הוא לדאוג לקחת את יום החופש בזמן שמתאים לך וללקוחות שלך, ולא בזמן שמתאים למדינה...
חוצפה 445330
לא משנה, אבל אני חושב שהוא התכוון שאין ללקוחות ''זמן שמתאים להם'' שהחנות סגורה...
חוצפה 445334
אז תשכור עובד שימכור בזמן החופשי שלך...

כאילו, דה, זה חדש בשבילכם? אם תעבוד יותר תקבל יותר כסף, ואם תעבוד פחות תקבל פחות. תרצו או לא תרצו, אלה החיים. אתה רוצה לישון בלילה, אתה מפסיד שעות עבודה, אז אולי נדרוש מהמעסיקים שלנו שישלמו לנו על השעות בהן אנחנו ישנים? ושהמעסיקים ידרשו מהמדינה החזר על הזמן בו העובדים שלהם ישנים? ראבאק....
חוצפה 445372
אני חושב שאני מבין מה מפריע לך.
אכן, בדברים מסויימים שקשורים למסחר הגיוני לעשות רגולציה, ובאחרים לא.
הדיון עוסק בשאלה האם יום מנוחה שבועי הוא אחד מהם.
חוצפה 445375
אני מבין את הדיון, לא את הטיעונים שלכם.
חוצפה 482810
כמדומני, עד לאחרונה לא היתה ציפיה של הלקוחות לקנות 7 ימים בשבוע.
אתה מתעלם מכך שרוב רובם של הסוחרים הזעירים נכנסו לתחום כשהיה יותר ממקובל לעבוד חמישה וחצי ימים בשבוע. ובמקומות מסויימים - חמישה. בד"ך עם הגבלת שעות, כי מדובר בשכונות מגורים.

וגם היום, עיריית ת"א קונסת בעלי מכולות שפתוחים בשבת - ו-AM:PM למשל ערוכים להתמודד עם הקנסות, כי הם רשת גדולה ובשבילם הרווח הגדול מפצה על הקנס. אבל המכולתניק לא יכול לעמוד בזה.
חוצפה 482811
עד לאחרונה היתה צפיה לשלוש סוגי לחם בלבד. אולי נאסור בחוק על סוגים נוספים?

הפתרון הוא שעריית תל אביב תפסיק לתת קנסות מטופשים, ואז המכולתניק יוכל לעמוד בזה, ולא שעריית תל אביב תתן קנסות מוגדלים ככה שגם המכולתניק לא יוכל לעמוד בזה, וגם שהאזרחים יצטרכו לשלם לAM:PM יותר כסף (כי, מי את חושבת משלם את הקנס הזה בסוף?)
חוצפה 482816
למשוואה שלך - כרגע אסור בחוק על יותר מ-‏3 סוגי הלחם. רק שמי שיכול לצפצף - מוכר, ומי שלא - נדפק.
אסור בחוק למכור בשבת. ומי שיכול רומס את החוק ברגל גסה.
חוצפה 482821
שאני אבין, הטיעון שלך הוא: "זה החוק היום ולכן לא צריך לשנות את החוק מחר"? חזק.

כרגע אסור למכור יותר משלושה סוגי לחם, ומי שעושה את זה נענש ומשלם את חובו לחברה, אני מציע שיהיה מותר למכור כל לחם שרוצים. את טענת שזה בעיה בגלל שהמאפיות התרגלו למכור יותר משלושה סוגי לחם, ואני חושב שזה לא רציני.

לחם ארז רוצה לאפות לחם שיפון ולמכור לי. אנג'ל רוצה לאפות לחם לבן ולמכור לי. את לא אוהבת לחם שיפון. אני רוצה לקנות לחם לבן ביום רביעי ושיפון ביום חמישי, את באה, ומחוקקת חוק שמונע ממני לקנות לקנות לחם שיפון ומלחם ארז לאפות כזה, ועושה את זה בשם אנג'ל. לא, אין לי סיבה לשנות את הכותרת.
חוצפה 482842
בסדר גמור.
תעשה את זה, ותמצא (אם אנחנו עדיין באותה משוואה) שאין לך יותר מאפיות קטנות. רק את לחם ארז. ללחם ארז יש ימבה לחמים - אבל לחם ארז הוא המאפיה היחידה ששורדת.

--------------
אם *היום* זה החוק, אני לא באה ומחוקקת חוק שמונע ממך. *זה החוק היום*. לחם ארז יכולים לצפצף עליו - אבל המאפייה השכונתית שלך שאופה פיתות ולחמניות - לא.
חוצפה 482844
למה? נראה לי שאת קצת טועה ושאולי דווקא לקטנים קל יותר לחמוק מעינו הפקוחה של האח הגדול. בשבועות האחרונים קניתי כמה סוגי לחמים במאפיה קטנה הפעילה רק בחלק מימות השבוע (כך נדמה לי, והיא לא בדיוק ה"שכונתית" המקובלת, אפשר אולי לומר - מושבית-אזורית, משהו כזה), מבלי להיות אפילו מודע, מבלי לזכור, אפילו, את עניין השלושה לחמים - ונראה לי שכל אלה שקנו שם אינם מודעים, ממש כמוני. אגב, האם גם אני, הלקוח, עובר על החוק (המוזר הזה) - או שרק המאפיה?
חוצפה 482852
לא יודע. אני מתגורר כרגע באנגליה (ככה זה שמחכים יותר משנה בין תגובות), כאן אין חוק שאוסר על בעלי חנויות לפתוח את החנויות בשבת או ראשון, ואין כאן פחות חנויות קטנות מישראל. הסיבה שחנויות קטנות נסגרות בשנים האחרונות היא לא בגלל השבת (או יום ראשון), אלה בגלל המחיר של רשתות חדשות וזולות (א.ק.א טסקו). רוצה לומר, מרקס אנד ספנסר לא איים על אף חנות קטנה בעשרים שנה האחרונות. אם בישראל המצב יהיה שונה מכאן, ושינוי החוק יגרום לסגירת חנויות קטנות, אז זה סימן שזה מה שהצרכנים, את ואני (טוב, לא אני, אני משחק בשוק אחר כרגע‏1) רוצים. ואם זה מה שהישראלים רוצים, למה את רוצה למנוע מהם את זה? למה את רוצה להחזיק חנויות קטנות בידיעה שהצרכנים לא מעוניינים בהם? אולי פשוט ניתן לבעלי החנויות כסף במקום זה?
-------------
אם זה החוק היום, זה לא הופך אותו לצודק או לנכון. למה את חושבת שלחם ארז יכולים לצפצץ על החוק יותר מהמאפייה השכונתית? ואם זה נכון, אז למה את מתעקשת לדפוק את המאפייה השכונתית ואת הקונים שלה ולמנוע ממנה למכור איזה לחם שהיא רוצה?

1 וקשה לי לתאר כמה זה קל בלי הלחץ של יום שישי בצהריים.
חוצפה 482926
כי לחם ארז, שהם רשת, והרווחים שלהם גדולים יותר, יכולים לעמוד בקנס שמטילות הרשויות על מי שמוכר יותר מ-‏3 סוגי לחם. והמאפיה הקטנה - לא.

עכשיו. האמת היא שההשוואה הזו היא לא במקום, הואיל ויש הבדל גדול בין למכור כמה סוגי לחם, לבין החיוב שאתם מבקשים להכניס, לשעבד את בעלי החנויות לעבודה 7 ימים בשבוע.
אני, אישית, חושבת שטוב שעסקים סגורים יום בשבוע. שיש יום שבתון במשק. שזה מאפשר לכל אחד, גם לבעל העסק, לנוח יום בשבוע. זה נראה לי חשוב.

---------------
וואלה רעיון טוב. קח את בעלי המכולות, שהם אנשים עצמאיים ומרווחים (פחות או יותר) ביושר, ותשלח את כולם להיות נתמכי סעד (לזה התכוונת בכסף?). אין ספק שלציבור תצמח תועלת רבה מכך.

עניין נוסף, לא כל כך קשור, אני מודה.
פעם, כשהייתי ילדה, במכולת היו עושים השלמות‏1, ובסופר את רוב הקניות. בסופר מרקט השכונתי עסקינן. המחיר בסופר מרקט היה יותר זול.
היום, את המכולת החליף הסופר מרקט השכונתי (כל המגה בעיר, סופרסל "שלי" ודומיהם) - שהוא הרבה יותר יקר, ובשביל לעשות קניה במחיר סביר, כבר צריך לנסוע אל מחוץ לעיר.
אני לא משוכנעת שהרווחנו מזה.
1 אני מהדור שרק את ההשלמות עשו במכולת. לא את כל הקניות.
חוצפה 482929
שיעור קטן בכלכלה: רשת גדולה מרוויחה יותר מחנות קטנה באופן מוחלט, אבל לא באופן יחסי למספר החנויות. אחרת, כל החנויות הקטנות היו מצטרפות לרשתות. בגלל שמספר הקנסות שמקבלת רשת הוא יחסי למספר החנויות, הרווח המוחלט לא ממש משנה. יחסית למספר החנויות, היכולת של הרשת ושל החנות הקטנה זהה. היתרון של הרשת הוא בעובדה שהיא יכולה לקחת יותר סיכונים, אבל אין שום דבר שמונע מבעלי החנויות הקטנות לקחת ביטוח שיבטל למעשה את הסיכון, ויעמיד אותם במצב זהה לזה של הרשתות.

אני לא רוצה להכניס שום חיוב. העובדה שאני *מאפשר* לבעל חנות לפתוח שבע ימים בשבוע, לא *מחייבת* אותו לפתוח שבע ימים בשבוע, כמו שהעובדה שאני מאפשר לבעל מאפייה למכור לחם שיפון לא מחייבת אותו למכור לחם שיפון. מבט קטן על בעלי החנויות בשכונה שלי מראה לי שאני צודק, לא כולם פתוחים שבע ימים בשבוע. אין לי בעיה עם זה שבעל העסק ינוח באיזה יום שהוא רוצה, ראשון, שלישי, חמישי, שבת או שני. למה את מתעקשת להכריח אותו לנוח דווקא ביום שהוא יכול להרוויח הכי הרבה כסף?
-------------
אם את לא משוכנעת שהרווחת מזה, את מוזמנת לעשות את הקניות שלך במכולת השכונתית. זאת החלטה שלך.
חוצפה 482930
שלוש הערות לפסקה הראשונה:

1. החנויות הקטנות לא יכולות "להצטרף" לרשתות, הרשתות הן לא איזה מועדון חברתי שמי שמתחשק לו נרשם אליו. הרשתות בנויות על מודל עסקי של חנויות גדולות ואין להן שום ענין לקנות חנויות קטנות.

2. על סמך מה ההנחה שמספר הקנסות הוא פרופורציונלי למספר החנויות? ואם כבר, למה לא תיקח בחשבון את העובדה שהקנס הוא בדרך כלל אחיד לכל חנות, כך שחנות שהמחזור והרווחים שלה גבוהים תינזק פחות מחנות שהמחזור והרווחים שלה קטנים?

3. למיטב הבנתי, אתה לא יכול לקחת ביטוח שיבטל את הסיכון שבהפרת חוק (כשם שאתה לא יכול לקחת ביטוח שישלם במקומך דו"חות תנועה ולהתחיל לקרוע את הכביש). ביטוח כזה יהיה חוזה המנוגד לתקנת הציבור ולכן לא יהיה תקף. גם אילו היית יכול, המשמעות היתה שעל החנויות הקטנות מוטל עול כספי נוסף, כלומר שוב היתרון הוא של הגדולות.
חוצפה 482931
1. יש רשתות של חנויות גדולות ויש רשתות של חנויות קטנות. אם יש אף רשת לא תקבל את המכולת שלי ושלך, אין סיבה שלו נקים לנו רשת משלנו (ואין סיבה לחשוב שאחרי זה הרווחים שלך או שלי יגדלו).

2. בהנחה שהפקחים לא מחפשים מישהו אישית, אלה בוחרים באופן אקראי לחלוטין את המקומות אותם הם מפקחים, הסיכוי שהם יקנסו אותך פרופורציונלי למספר החנויות שיש לך.
חנות פרטית עם רווח גבוה תינזק פחות מרשת עם רווח נמוך. אין כאן יתרון לרשתות על פני חנויות פרטיות.

3. אז על תקרא לזה ביטוח, תקרא לזה ערבות הדדית, ואל תלך לחברת ביטוח, אלא תקים לך, יחד עם עוד כמה בעלי חנויות, חשבון בנק שזאת מטרתו. העול הכספי של הביטוח הזה הוא בדיוק העול אותו משלמת הרשת כשהיא משלמת קנסות. אין כאן שום יתרון להיותך רשת על פני חנות פרטית.
חוצפה 482932
1. יש רשתות של סופרמרקטים ויש של חנויות נוחות. אין רשתות של מכולות. מעבר לכך, כבעל מכולת היפותטי אחת הסיבות המרכזיות לבחירתי בעיסוק הזה הוא הרצון להיות עצמאי; לא שותף שלך, לא עובד שלך. אם אני מקים רשת אני מוותר על זה. לא תודה.

2. ההנחה הזו רחוקה מלהיות מדויקת (אם כי נראה לי שבמקרה הספציפי התוצאה היא דווקא לרעת הרשתות, שהפעולה שלהן ויזיבילית יותר ומושכת אש). בכל מקרה, מתח הרווחים בכל התחום של קמעונאות מזון הוא נמוך. כאשר אתה מכולת שמוכרת באלפיים שקל ליום ומרויחה מאתיים, קנס של שבע מאות שקל הוא כבד. כאשר אתה סופרמרקט שמוכר בחמישים אלף ליום ומרויח חמשת אלפים, הקנס הזה הוא שולי. גם אם המכולת תהיה רווחית כפליים מהסופר ותעשה עשרים אחוז על המחזור עדיין הקנס יהיה 175% מהרווח היומי שלה לעומת 14% מהרווח היומי של הסופר.

3. אני משער שגם התאגדות כזו לא תהיה חוקית (ולך תסביר אותה לשלטונות המס). שוב, תחשוב על התאגדות של נהגים לתשלום משותף של קנסות תעבורה. למה אין דבר כזה?
חוצפה 482940
1. לא רוצה, לא צריך. זאת זכותך המלאה.

2. יש לך הנחה טובה יותר? אתה צודק, אבל, היתרון שאתה מדבר עליו הוא לא היתרון של רשת על פני חנות פרטית, אלא יתרון של חנות גדולה (רשת או פרטית) על פני חנות קטנה.

3. אני לא רואה בעיה חוקית עם זה, ובטח שאין בעיה חוקית עם ערבויות הדדיות (כולל לתשלום קנסות, ע"ע קיבוצים או עיתונאים). למה אין התארגנות כזאת לנהגים? משום שזה מנוגד לאינטרסים של רוב הנהגים.
חוצפה 482945
1. אכן. וכאזרח שאינו בעל מכולת אני רוצה שמי שמעונין להיות בעל מכולת יוכל להמשיך לעשות זאת ולא יווצרו תנאי שוק שמעמידים אותו בתחרות לא הוגנת (יותר נכון: יווצרו כמה שפחות).

2. גם לרשת של חנויות קטנות יש הרבה מהיתרונות שיש לחנויות הגדולות. מעבר לכך, אני לא מכיר אף חנות גדולה בתחום הזה שאינה חלק מרשת, כך שהיתרון הוא בכל מקרה של הרשתות.

3. המצב היום הוא שעל עבירת מהירות עד 20 קמ"ש בעיר ועד 25 מחוץ לעיר אתה מקבל קנס ללא נקודות. במצב כזה, אם תצטרך לשלם, נניח, עשרה שקלים לחודש ותקבל מימון מלא של הקנסות הדבר יהיה שווה ערך להיתר לנסוע 70 קמ"ש בעיר ומאה וחמישה קמ"ש ומעלה מחוץ לעיר (בכבישים רבים 115 ואף 125). מדוע זה מנוגד לאינטרס של רוב הנהגים? ואם זה מתאים רק לאינטרס של מיעוט קטן, נניח חמישה אחוז מהנהגים - עדיין אנחנו מדברים על עשרות אלפי אנשים, לא?
חוצפה 482950
1. וזה לא הוגן שהוא יוכל לפתוח ביום שבת ולנוח ביום שני? מה לא הוגן בזה?

2. אם אני זוכר נכון, לרמי לוי היתה חנות גדולה לפני שהיתה לו רשת.

3. לרוב הנהגים אין אינטרס לתת לרוב הנהגים היתר לנסוע 70 קמ"ש בעיר, משום שלרוב הנהגים יש אינטרס שאף אחד לא יסע להם מתחת לבית ב70 קמ"ש. ואם אנחנו מדברים רק על מיעוט נהגי המוניות והמשאיות, אז כבר מדובר בהרבה יותר מעשר שקל בחודש, והם במילא משלמים את זה באופן די אחיד, אז אתה לא ממש עוזר להם.
חוצפה 482951
1. מה לא הוגן בזה? שלגבי בעל המכולת זו לא אופציה מעשית. הוא לא יכול לשכור ילדים בני עשרים שיעבדו בשבילו שם, הוא מפעיל את המקום הזה לבד. היום הזה זה הזמן היחיד שהוא יכול לבלות עם הילדים שלו, לפגוש משפחה וידידים (שרובם ככולם שובתים דווקא ביום הזה, כמו כל המשק). מנוחה ביום שני לא תאפשר לו את הדברים האלה. בעל מכולת גם לא יכול לסגור כך סתם באמצע השבוע כיוון שהלקוחות שלו מצפים שהוא יהיה פתוח בזמן הזה. בעל מכולת גם בדרך כלל לא מסוגל להחזיק כמויות גדולות של סחורה, כמו שהוא ייאלץ לעשות אם הוא יפתח גם ביום שבו ספקים לא מגיעים.

2. נדמה לי שאתה צודק, אבל זה לא משנה את העובדה שהרוב המכריע של החנויות הגדולות הן במסגרת של רשתות. חנויות גדולות פרטיות הן אולי אחוז אחד מכלל החנויות הגדולות.

3. אז מה לגבי התאגדות לתשלום קנסות בינעירוניים בלבד? אגב, יש לי תחושה שניתן למצוא מספיק נהגים צעירים/לא אכפתיים שיהיו מוכנים להצטרף להתאגדות כזו גם אם יש איזה חשש שמישהו יסע להם 70 ליד הבית - ממילא בעיר קצב התנועה מוכתב ע"י מה שאפשר ולא ע"י החוק.
חוצפה 482954
1. יש לו שלוש אפשרויות: להעסיק עובד במשרה חלקית, לסגור את המכולת ביום שבת או לסגור את המכולת ביום שלישי. את שלושת האפשרויות האלה אני רואה בחנויות שונות בשכונה בה אני מתגורר יום יום, ושלושתן נראות לי הוגנות לחלוטין.

מה שאתה אומר לי בעצם זה: אני (=בעל החנות) לא רוצה לשלם כסף לעובד נוסף, ורוצה לנוח ביום שבת, וזה "לא פייר" שאתה (=בעל חנות אחרת) תעבוד ביום שבת ותרוויח כסף מהלקוחות שהיו משלשמים לי אם אתה לא היית פותח ביום שבת?

אז למה שלא נרחיב את זה? אני (=האייל מאנגליה) רוצה לעבוד חצי שעה בשבוע, וזה לא פייר שאתה (תשע נשמות) תעבוד 30 שעות בשבוע, והמעסיק שלי יפטר אותי ויעסיק אותך, לכן בו נחוקק חוק שיאסור עליך ועלי לעבוד יותר מחצי שעה בשבוע.

ואולי גם התחרות ביני לבין קארל לואיס היא לא הוגנת, אז נחוקק חוק שיאסור על שנינו לרוץ ביותר מ-‏60 שניות למאה מטר. אני בטוח שאז זאת תהיה תחרות "הוגנת יותר".

כשאנחנו, בעולם המערבי, אומרים על משהו שהוא "לא הוגן" אנחנו מתכוון לכך שחוקי המשחק לא שווים לכולם, (למשל, זה שאסור לי לעבוד ביום בו אני רוצה לעבוד ולך מותר לעבוד מתי שאתה רוצה) לא לכך שחוקי המשחק לא מוצאים חן בעיני מישהו. הנחת היסוד בכלכלה המודרנית היא שהחרוצים, מוכשרים, חכמים, בעלי המזל יותר ירוויחו יותר כסף, ואני לא מבין למה דווקא בעלי המכולת זכאים להגנה מפני הצורך להענות לדרישות הלקוח.

זה מחזיר אותי שוב להצעה שהעלתי לנועה, אם המכולות כל כך יקרות לכם, אז למה שלא תקנו במכולות, ואם בעלי המכולות כל כך יקרים לכם, למה שלא תתנו לעם כסף. למה אתם חייבים להכניס אותי לעניין.

3. כמה קנסות על נסיעה בין עירונית אתה (=הנהג הממוצע) מקבל? כמה אתה (הנהג הממוצע) משלם על זה?
חוצפה 482964
זה מתחיל לגלוש לסוג דיון שאני לא מעונין בו. אתה חושב שצריך להעלות קצבאות לניצולי שואה? אולי תספר לי קודם כל כמה אתה תרמת מכיסך הפרטי החודש לניצולי שואה. אתה חושב שלא הוגן שעשירים יכולים לשלוח את הילדים שלהם על חשבונם לבתי ספר פרטיים שמבטיחים להם רמת חינוך גבוהה יותר? בוא נרחיב את הדברים שלך, אולי אתה רוצה גם לאסור על ילדים של עשירים ללמוד יותר משמונה כיתות. קצת לא בא לי להיכנס לפינות כאלה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים