בתשובה לגילי, 28/05/07 20:52
למה למכור? 445486
בעניין הזה אני לא בטוח שאני מסכים איתי. אם האינטרס היחיד (בהקשר זה) של מדינת ישראל הוא להיפטר מהשטחים כדי לחתוך הפסדים, כמו שטוען איציק, אז אין טעם במשא ומתן. אבל אני לא בטוח מה האינטרס של ישראל.

בשני מקרים, לבנון ועזה, מדינת ישראל ניסתה לפעול כמו שאתה מציע - יצאה משטח, השאירה פוטנציאל למצב סביר, והתכוונה להגיב על כל פעולה. הבעיה היא שלא הגיבו גם כשהיה צורך, כדי לא להידרדר להסלמה (בלבנון) או כדי לתת הזדמנות לגורמים המתונים (בעזה).
נראה לי שזו תוצאה של מדיניות 'חיתוך הפסדים' - אנחנו לא 'יוצאים מהשטחים', כצעד מתוכנן, טקטי או אסטרטגי או איך-שתקרא-לזה, אלא 'בורחים מהשטחים' כדי להרגיע את הלחץ הציבורי.
ואז כשצריך להגיב זה לא נעים, כי זה מעורר חשש שאנחנו חוזרים לאותם שטחים מהם הצלחנו סוף סוף לסגת. לכן במלחמת לבנון הוצהר ש'אנחנו לא כובשים את לבנון' ו'לא חוזרים לבוץ הלבנוני'. לכן בעזה משתדלים לפעול בעיקר מבחוץ, ו(גם)לכן היססו כל כך לפני הפעולה.

אתה מציע פתרון יחיד, אבל הבעיה של ישראל מורכבת יותר.
למשל: (אני מנחש ש)בין יורי הקסאמים יש גם תת-ארגונים חסרי אידאולוגיה שיורים כי זו הפרנסה שלהם. אם תירה עד שיימאס לפלסטינים זה לא ישנה, כי את הכסף הם מקבלים מארגונים מחוץ לעזה, ולהם עוד לא נמאס.
למשל: אף בזמן שישראל תוקפת, נמשכים (על אש קטנה) עימותים בין חמאס לאש"ף. העימותים כבר התחילו לגלוש ליהודה ושומרון, אבל מדינת ישראל עדיין מתייחסת אליהם כאל בעיה פנימית פלסטינית. אם העימותים האלה יימשכו, ומדינת ישראל תמשיך להשקיף מעבר לחומה, הם עלולים לגלוש לכל מקום שיש בו תומכי אש"ף וחמאס, דהיינו - ערביי ישראל (במזרח ירושלים, למשל).
למשל: אם התגובה קשה יותר מ'כמה שצריך' ישראל חוזרת להיות ה'צד התוקפן', גם בעיני גורמי חוץ וגם בעיני גורמי פנים. התנצלויות והימנעות מהמשך הפעולות לא משפרות את מעמד ישראל, ומניחות למחבלים להמשיך לירות.

בקיצור - הפיתרון שאתה מציע נראה קל יותר - לעמוד בחוץ, להסתכל, ולפעול כשצריך. אבל אז נמנעים מלפעול, כי חבל - הרי רק יצאנו. ואם פועלים - אז מבחוץ, ועושים יותר מדי או פחות מדי.

כרגע מדינת ישראל פועלת כפי שאתה מציע בעזה, נראה לי שזה לא פיתרון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים