בתשובה להאייל האלמוני, 24/06/07 17:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קבלת כל צורה של פשרה היא צורה של התאבדות (בשני הצדדים). כל העניין הוא כמה ולמה. ברור שערפאת לוקח על עצמו סיכון גבוה מאוד בכל הסכם שהוא. אבל בהנחה שהוא מנהיג השוחר את טובת עמו (כלומר מזהה את טובת עמו עם טובת עצמו) הוא עשוי אולי להקריב את עצמו לטובת עמו. אבל בקומבינציה של הסכם שאינו מניב דיוידנדים מספיקים לפלשתינאים ויתר על כן קרוב לודאי שגם את הדיוידנדים הללו ישראל לא מסוגלת לספק, אין מניע רציונלי לקבל את ההצעה. אגב, לגבי הנחת הבסיס (מנהיג השוחר את טובת עמו), ברק קלינטון ובמרומז גם הסעודים טוענים שכנראה לא היה מספיק מזה (''בעיות הביוב של עזה לא קסמו לעראפאת''). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שמקובל עליך שאם עראפאת היה מקבל את ההסכם ואז ישראל היתה מתקפלת, בין אם ע''י קריסת הממשלה או בכל צורה אחרת, הפלשתינאים היו יוצאים מורווחים מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכיצד? ראשית ערפאת היה קרוב לודאי מחוסל פיזית ללא קשר עם המשך העלילה. הפלשתינאים היו עושים לכל הפחות ויתורים דקלרטיביים מבלי לקבל שום דבר מוחשי. אחד הקוים המנחים אותי הוא ההנחה שהיכולת של הפלשתינאים להפיק תועלת מכל סוג של הסכם (או לא-הסכם) היא מאוד מפוקפקת ולכל היותר מזערית. עניין האהדה הבינלאומית הוא מאוד אקראי ומקבל הערכת-יתר מופרזת מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי היא שלו היה ערפאת מנהיג אתי (מוסרי) הוא היה צריך להקריב את עצמו ולקבל כל סוג של הסכמה שהיא תמיד טובה יותר מאשר המשך הסכסוך המזויין. גם אם לא היה יוצא מן ההסכם דבר, מצבם של הפלשתינאים לא היה מורע. אבל זו טענה מסוג ''אילו לסבתא היו גלגלים''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |