בתשובה לדורפל, 27/06/07 0:15
יפה, אז זה הפתרון 448712
רק דוגמה קטנה מדוע ציונים אינם צריכים להיות הקריטריון הבלעדי: נניח שכיתה של תלמידים מוכשרים יכולה לכסות בשנת הלימודים יותר חומר ממה שנדרש במבחן הבגרות. מה כדאי למורה לעשות עם התלמידים:

א. לתרגל שוב ושוב את אותו החומר, עד להשגת שליטה כמעט מושלמת

או

ב. ללמד חומר נוסף, שאינו כלול בבחינה?
יפה, אז זה הפתרון 448718
אני מודה שאינני זוכרת (אם בכלל ידעתי אי פעם) מה היה ממוצע הבגרות של כיתתי במתמטיקה, אבל המורה שלנו סיים את החומר - 5יחידות - באמצע י"א ואת שאר הזמן עד כחודש לפני הבחינה הקדיש לנושאים אחרים. בחודש האחרון הוא עשה לנו חזרה על החומר. אני, לפחות, נהניתי מאוד ואין לי ספק שזה לא השפיע לרעה על ציוני הסופי. אולי אפילו לטובה.
יפה, אז זה הפתרון 448879
בגלל זה סולם הציונים צריך תמיד להימתח מעבר לגבול יכולתו של המוכשר ביותר. במקרה המדובר, צריך לאפשר לתלמידים לגשת לקורסים במתמטיקה באוניברסיטה למשל (יש תוכניות כאלו לבתי הספר), תוך מתן אוטומטי של 100 בבחינת 5 יח' לאילו שעוברים אותם בציון מספק (בנוסף לשאר תגמולים).
קשה מאוד לטפח את מה שאי אפשר למדוד, אנשים חושבים על ציונים רק בצורה היבשה של מבחן זה או אחר, אבל גם כישורים חברתיים וגם אהבת מולדת אפשר למדוד בצורה כמותית, מה שיאפשר לתגמל ולהפיץ שיטות שמעודדות מעשים כאלו.
לדוגמא, אם אני מביט מקרב תלמידיו של מורה באחוז המתנדבים (למד"א, יחידות מובחרות, שנת שירות, גמ"ח וכד') ומשווה למורים אחרים באוכלוסיה דומה, אני יכול להסיק בעקיפין עד כמה הוא מצליח להחדיר את אהבת המולדת ורוח ההתנדבות בתלמידיו (רעיונות שלדעתי בכלל לא סותרים את הגישה הקפיטליסטית). כל זמן שלא עברנו למישור הכמותי, קשה (לי לפחות) לדעת מי באמת מצליח להחדיר מוטיבציה ומי מצליח לשטות במערכת ורק להראות כמורה מוצלח.
יפה, אז זה הפתרון 448890
חביבי, אתה משכנע את המשוכנעים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים