בתשובה לש. צבי, 30/06/07 11:11
אנה נוליך את החרפה 449345
דב אנשלוביץ • בתשובה לש. צבי שבת, 30/6/2007, 13:23
הדיון בשפטל האיש אינו העניין, איני יודע עליו הרבה, ואין לי מה לומר בעניינו, אבל לעניין משפט דמיניוק:

האם קראת את הספר ? אם לא, כדאי לך מאד לעשות זאת, ואחר כך לומר לעצמך למה להאמין ולמה לא להאמין.

יש בו תאור של פרטים שאני אישית זוכר אותם היטב, כי עקבתי אחר המשפט בבית המשפט המחוזי ששודר בשידור חי, ובזמן שנערך המשפט הזה הזדהתי (לבושתי) לחלוטין עם התביעה, והייתי בטוח שדמיניוק הוא איבאן האיום. מה ששכנע אותי בזמנו, באשמתו, היו לא כל כך הדיונים המייגעים בעניין מסמך טרוניקי, אלא עדותם הישירה של שני עדים שהכירו את איבאן האיום, כשהוכרחו לעסוק בפינוי הגויות, וטענו שזיהוו אותו כדמיניוק. זה למרות שאחד העדים העיד בעדות קודמת, לפני המשפט הזה, שהוא עצמו הרג את איבאן האיום, ושפטל מצא את העדות הזאת ועימת את העד עימה (תגובת העד: אמרתי, אבל עובדה שהוא כאן.)
למרות שהזדהתי לחלוטין עם התביעה, אני זוכר קטע מסויים שמתואר היטב בספר. במשפט הופיעו עדים שתיארו את החיים באושביץ. אני זוכר שיורם שפטל טען שהסנגוריה לא מכחישה את השואה, אלא רק טוענת שדמיניוק אינו איבאן האיום, ולכן אין מקום לעדותם של העדים האלה. למרות שהזדהתי, כאמור, לחלוטין, עם התביעה, טענתו של הסנגור נראתה לי הגיונית בהחלט, והיה מאד תמוה בעיניי שתגובתו של אב בית הדין דב לוין הייתה לגעור בצעקות רמות בסנגור: שב ! שתוק ותן לעדים להעיד. אני זוכר שזה נראה לי תמוה, אבל הייתי אז יותר צעיר ואולי יותר תמים וייחסתי התנהגות זו לאיזה עניין משפטי שאיני מבין.
הקטע הזה שזכור לי היטב, מתואר בספר בין פרטים רבים אחרים, שאת חלקם איני זוכר.
כשדמיניוק זוכה מחמת הספק בבית המשפט העליון, תמהתי מאד. השופטים דברו על כך שקרה משהו "מוזר" במסמכים שנמצאו בברית המועצות עקב "הגינות התביעה". עדיין הייתי בטוח שמדובר באיבאן האיום וכל הזיכוי הזה נראה לי כטעות מוזרה.
את הספר קראתי הרבה זמן אחרי התרחשותם של כל הדברים האלה בעקבות המלצה של איזה עורך דין.
הדברים פקחו את עיני. מעולם גם לא הוכחשו הפרטים שסופרו בו.
אם מרצ'נקו כן נראה או לא נראה במקום כזה או במקום אחר (איני בטוח שמסופר על כך בספר) ממש לא פרט חשוב.
מה שכן חשוב הוא שבחצי האי כרים התרחש פעם משפט של אדם שעבד אז יחד עם איבאן האיום במלאכת הרצח. במשפט הזה הוזכר שמו של איבאן האיום כמרצנקו, אדם נשוי מבוגר מדמיניוק בכעשר שנים. האיש הוזכר ע"י הנאשם (שהוצא אחר כך להורג) וע"י עדים רבים אחרים, והדברים תועדו במסמכים שהובאו אחר כך לארץ ע"י שקד, והביאו למהפך.
לעניין המשפט המאוחר יותר בארצות הברית, איני יודע כל כך, אבל אני סמוך ובטוח שלא הכריזו עליו כעל איון האיום. אחרי שהוכח שהוא לא האיש, זה פשוט לא היה יכול לקרות. חוץ מזה לו זה היה כך היה מוצא להורג ולא מגורש.
תיקון: מדובר בטרבלינקה ולא באושביץ 449348
דב אנשלוביץ • בתשובה לדב אנשלוביץ שבת, 30/6/2007, 13:32
אנה נוליך את החרפה 449353
ברקת • בתשובה לדב אנשלוביץ שבת, 30/6/2007, 13:57
לא הבנתי את הקטע עם טרבלינקה. מדוע הביאו את העדים האלה ומדוע השתיקו את הסנגור?
אנה נוליך את החרפה 449354
דב אנשלוביץ • בתשובה לברקת שבת, 30/6/2007, 14:19
זהו שגם אני לא הבנתי את הקטע הזה, כלומר מה הייתה הסיבה שהתביעה הביאה אותם.
הובאו עדים שלא טענו שדמיניוק הוא איבאן האיום, אלא תיארו את החיים (והמוות) במחנה, אותם תיאורי זוועה שאנחנו מכירים.
זה נראה (סתם השערה) שאולי המטרה הייתה שאם יוכרע שדמיניוק הוא אכן איואן, עונשו יהיה קשור בעדות הזאת.
אבל, כפי שסיפרתי, שפטל אמר שהסנגוריה לא מכחישה את כל הסיפורים האלה וכל טענתה היא שהנאשם אינו איואן האיום ומעולם לא היה בטרבלינקה, ולכן אין מקום לעדותם.
דבריו (למרות שהוא היה אז דמות בזויה בעיני [הסתובבה גם בדיחה שעומדים להעמיד אותו לדין לפי החוק לעשית דין בנאצים "ובעוזריהם"]), נראו לי מאד הגיוניים והתגובה האמוציונאלית של אב בית הדין לא הייתה מובנת לי.
אנה נוליך את החרפה 449357
האייל האלמוני • בתשובה לברקת שבת, 30/6/2007, 15:25
גם אם ההגנה לא מכחישה את קיומו של הפשע, צריך בית המשפט לדעת את פרטי הפשע על מנת שיוכל להכריע בעניין. בגלל זה הביאו את העדים, ובגלל זה השתיקו את הסניגור.
אנה נוליך את החרפה 449370
דורון הגלילי • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 30/6/2007, 18:06
ממש לא נכון. עובדות המוסכמות על שני הצדדים מוגשות ''בהסכמה''. בית המשפט, כאשר אינו יושב כטריבונל ליחסי ציבור (כפי שהיה במשפט דמניוק), קנאי וקפדן מאוד לזמנו ובעיקר ל''ביזבוזו''.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות