בתשובה לסמילי, 27/11/01 13:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא אתווכח איתך לגבי היכולת/חוסר היכולת שלך לראות את סופך. בהתאם לטיעוניך הלוגיים - אין *לך* שום דרך לראות את סופך, אבל בהחלט יש *לך* דרך לראות את זקנתך, ולפי דבריך - סביר להניח ש*אתה* מזדקן. שאלה לי אליך: מה משנה יותר: אם באמת באמת באמת תמות, או אם היום אתה מתנהג 'כאילו' באמת באמת באמת תמות??? ואם, לא תתנהג כאילו אתה הולך למות, ובסוף 'באמת תמות'. האם האמת הזו תשנה משהו? דרך אגב, מתוך התבוננות בחיי שלי, ובחיי האנשים שמסביבי, אנחנו לא ממש מתנהגים כמו אנשים שיודעים שהם הולכים למות. רובנו מתנהגים כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם, וגם אם נפספס הזדמנות זו או אחרת - תגיע אחת אחרת תוך מתישהו... (ומה אם לא???) ולגבי ההשפעה של סיפור הלידה על חייו של אדם - אנסה להבהיר את עמדתי באמצעות שאלה: תגיד לי, באמת:-) - מתי היתה ההתחלה שלך? האם התחלת ביום שרשום בתעודת הזהות שלך? או אולי התחלת ביום הראשון הזכור לך? או אולי התחלת ביום בו התאהבת לראשונה? או אולי נולדת ביום בו ראית ילדך הראשון? אני אטען שרוב האנשים מאמינים שהם התחילו ביום בו הם נולדו (למרות שאין הם זוכרים דבר מיום זה) ושהיולדת שילדה אותם (אמא שלהם) אכן יצרה אותם (ולא הם יצרו את עצמם) ונגזר מכך שהם חבים לה (ולאביהם) את חייהם. (כמובן שזו אינה הסיבה היחידה לתחושת החובה הקיימת כלפי ההורים, אולם היא בהחלט משפיעה על חייו של אדם) לעומת זאת, קיימים בספרי ההיסטוריה אנשים שהאמינו בסיפור לידה מסוג אחר. עיין ערך ישו, שסיפור לידתו קשור להתגלות האלוהית שקרתה לו, והיוותה את לידתו. אם זה באמת קרה ע"י סקס אלוהי עם הבתולה מריה - הדבר אינו רלוונטי. מה שכן רלוונטי, הוא שעבור ישו אימו היתה כאחד האדם, ואילו הוא מבחינתו נוצר מתוך אביו הרוחני (אלוהים) כפי שמוצג בסרט "הפיתוי האחרון של ישו". לגבי אדיפוס - הוא דווקא האמין בסיפור לידה מהסוג הקונבנציונלי - כלומר שיש רק שיש רק אם אחת, האם הביולוגית, והיא היולדת/יוצרת של בנה. זאת הסיבה לתגובתו הקיצונית כאשר גילה שאשתו ואם ילדיו היא גם אימו הביולוגית. ואם זה עדיין לא בהיר - שאלה נוספת: בן כמה אתה? האם התשובה לשאלה הזו אינה מושפעת ישירות מאותו תאריך הרשום בתעודת הזהות שלך? והאם לא תחווה את גיל ההתבגרות בגיל ההתבגרות, את משבר גיל 30 בגיל 30 ואת משבר גיל ה-40 בגיל הארבעים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הכרה בגבולת היכולת שלי, אני מאמין שיש אנשים שיכלו (ועדיין יכולים) לכתוב תגובה מעניינת בהרבה, לכן אתייחס רק לחלק קטן. ככל שמתבגרים, נורמת ההתנהגות הולכת ומקבלת את ההכרה בסיום החיים, לכן אני מניח שאתה והאנשים שמסביבך צעירים למדי. את אדיפוס הזכרתי כסיפור על אדם שלידתו (והנבואה שצורפה אליה) שינה את חייו (ז''א אילו לא היתה הנבואה, הוא היה גדל כאדם רגיל, ולא כיתום). אבל לרוב האנשים שאני מכיר, יש סיפור לידה רגיל, שלא השפיע עליהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |