בתשובה ליהונתן אורן, 26/06/07 23:59
יפה, אז זה הפתרון 450269
לגבי המשפט האחרון שלך - לאו דווקא. כל הסרטים על מורה כריזמטי בכיתה בעייתית בשכונת עוני (מישל פייפר ב"gagsters' paradize" או איך שקראו לסרט, רובין ויליאמס ב"ללכת שבי אחריו" וסידני פואטייה ב"לאדוני באהבה") תמיד מצטיירים אצלי כסרטי חניכה לקפיטליזם ואפילו אולטרא-קפיטליזם - הטובים יצליחו, וילדי משכנות העוני יכולים לגרור את עצמם בשערות ראשם החוצה לקולג' יוקרתי, אם רק ירצו בכך מספיק.
יפה, אז זה הפתרון 450270
תודעה כוזבת.
יפה, אז זה הפתרון 450297
ברור, אבל אלה סרטים אידיאולוגיים מובהקים.
Dangerous Minds 450279
יפה, אז זה הפתרון 450281
Dangerous Minds.

הפרדייז זה שיר הראפ המעצבן שדחפו לכל מקום, וגם לסרט.
יפה, אז זה הפתרון 450298
צודקים.
יפה, אז זה הפתרון 450285
"ללכת שבי אחריו" הוא מז'אנר הכיתה-בעייתית-בשכונת-עוני? זה חדש לי. עד כמה שזכור לי, מדובר בפנימיית בנים יוקרתית ונוקשה לבני טובים, ואביו של הנער שמתאבד בסוף אמור להיות אדם חשוב, פוליטיקאי או משהו כזה.
יפה, אז זה הפתרון 450299
כן, נכון. אבל עדיין הערכים שמעלים שם על נס הם אינדיבידואליזם, יצירתיות אישית, הלמידה כאמצעי להגעה לטראנס שכרוך בהתעלות מעל העדר. אולי סתם היסחפות שלי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים