בתשובה לתשע נשמות, 29/07/07 0:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמנות המנהיגות היא לתת לציבורים שונים את ההרגשה שיש כללי משחק בסיסיים שכוללים גם אותם- בעיקר מצד המדינה כלפיהם. כשקבוצה מתחילה להרגיש שהיא מחוץ למישחק, היא הופכת לאירידנטית ובצדק. אחד הכשלונות הקולוסאליים של המנהיגויות השונות במדינת ישראל הוא שלפחות חמישית מהאזרחים מרגישים שלא רק שאינם נספרים, אלא שמתייחסים אליהם כאל אויבים. אני יודע שיתחילו עכשיו התנצחויות שאינן תורמות לשום דבר זולת להצדקה עצמית לכישלון. למדיניות הזאת לא היה שום קשר ממשי לצורך קיומי כלשהו . המדיניות הזאת חתרה באופן עיקבי תחת החלק הדמוקרטי שבהגדרת המדינה שלדעת כמה מאזרחיה לא פחות חשוב מהחלק היהודי. נדמה לי שאי הגדרה יותר ברורה של המדינה תרמה לכך-לא הרבה. ההגדרה שהיתה צריכה להיות: מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית; עומק היהודיות של המדינה לא יעמוד בסתירה לדמוקרטיות שלה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע לא רק הערבים אלא גם החרדים והמתנחלים מרגישים שהם מחוץ למשחק, וברמה כזו או אחרת יש להם נטיות אירידנטיות. אינני מוכן להצדיק את הנטיות האלה של כל הקבוצות רק משום שככה הן מרגישות. ברור שאסור לעובדת היותה של המדינה יהודית להביא לאפליה של הערבים (או של קבוצה אחרת). בפועל קיימת אפליה כזו. יש לציין בענין זה שלאורך שנות המדינה יש התקדמות מתמדת בצמצום האפליה - אבל בכל זאת הדרך עדיין ארוכה מאד. מצד שני, כדאי גם לקחת בחשבון שעם ההתקדמות בצמצום האפליה הפכו גם הדרישות של הציבור הערבי לרחבות יותר: כעת חלקים נרחבים בו אינם מסתפקים עוד בשוויון זכויות ודורשים שינוי בהגדרתה של המדינה ממדינה יהודית למדינה דו-לאומית (הידועה בכינוי "מדינת כל אזרחיה"). זה כבר סיפור אחר, והדמוקרטיה אינה מחייבת אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבריך משתמע שהסיבה לדרישות של הערבים לשנות את הגדרות המדינה, היא הצימצום המתמשך באפליה. הדמוקרטיה מחייבת את כולם, גם אותנו. אמנם אבי דיסקין לקח לעצמו את הסמכות להאבק באלו שנאבקים באופי היהודי של המדינה, אבל הוא אינו נאבק באלו שנאבקים בדמוקרטיה. הפחדים שלך מפני ירידת היהודיות של המדינה הוא שלך בלבד. אנחנו- היהודים- קבוצה דומיננטית לא רק בגלל שאנחנו כאן רוב; אנחנו גם קבוצה דומיננטית מבחינה איכותית. הצבא הוא צבא יהודי; רוב הטכנולוגיה מנוהלת על ידי יהודים. גם כשהיינו שליש מהאוכלוסיה ב-1947, היינו אוכלוסיה דומיננטית. לכן הסר פחד מליבך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל דיסקין. את יתר הטעויות אשאיר לאחרים לתקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אולי בכל זאת תתקן לי את יתר הטעויות? אם אתה טוען שיש טעויות -ציין אותן אחרת בשביל מה כתבת "יתר הטעויות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסטוריה מלמדת שעליונות או דומיננטיות מכל סוג, טכנולוגית, צבאית או אחרת, היא דבר זמני בלבד. הכל עניין של זמן וסגירת פערים. 60 שנים הן בסך-הכל טיפה בים. ב- 1947, למיטב הבנתי, האנגלים היו המיעוט הדומיננטי בארץ. מהר מאוד זה השתנה. בחברה דמוקרטית דומיננטיות של קבוצה מסויימת באוכלוסיה היא אף יותר שבירה מבחברות אחרות. בסופו של דבר כמות הידיים בקלפי היא שקובעת, וכדי שהאחרונה לא תקבע 1, אני לא יודע אם יש לך באמת ברירה אחרת מלוותר על חלק מהדמוקרטיה. 1 אלא אם כן אין לך בעיה שדומיננטיות דמוגרפית אחרת2 תקבע לך את סדר היום, ואז מבחינתך זה בסדר. 2 במקרה שלנו, חרדית או מוסלמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי צורך לותר על הדמוקרטיה. אנחנו כמובן צריכים לותר על השילטון על יהודה ושומרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה מכניס הנה את יו"ש? גם בגבולות 67 יהיה עליך לוותר על כמה עקרונות נאצלים או על האופי היהודי של המדינה. מה אתה מעדיף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה משתמש ב''עקרונות נאצלים'' כמושג בעל קונוטציה שלילית של ''אידאות מנותקות מן הקרקע'' או ''רעיונות יפים בתאוריה''. האופי היהודי של המדינה הוא ''עקרון נאצל'' (במובן בו אתה השתמשת) לא פחות מ''עקרונות נאצלים'' אחרים. מדובר בעניין של העדפה ערכית ולא של ''רעיונות בשמים'' מול ''חשיבה פרגמטית וריאליסטית''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |