בתשובה לזהר מיכלובסקי, 01/12/01 1:33
תשובה ליזהר מזרחי 45528
אני מודה לך על תשובתך המעמיקה. דנת באריכות בהגדרה הפילוסופית של המונח "אויב", וכן בהיסטוריה המקוצרת של מדינת ישראל. עם זאת, לא מצאתי בה התייחסות לשאלתי המקורית.
אני באמת ובתמים מעוניין להבין את מה שאני רואה כסתירה בתפיסת העולם השמאלית הבסיסית: מצד אחד, בסכסוכים פוליטיים אני מצווים להתבונן על הבעיה משתי נקודות מבט, וזאת כתנאי הכרחי לפתרון הסכסוך. מצד שני, בסכסוכים שאינם פוליטיים (אם כי לדעת השמאל אין דבר שאינו פוליטי) מקובל לזהות "רשע" מוחלט ו"טוב" מוחלט, ונתתי את הדוגמה האקטואלית תמיד של אלימות נגד נשים.
אם הבנת הפלסטינים (אני נותן אותם בתור מקרה פרטי) עשויה לסייע בידינו לפתור את הסכסוך שלנו אתם, האם הבנת מניעיהם של אנסים ורוצחים עשויה אף היא לקדם אותנו לקראת הפחתת האלימות בחברה?
איני מעוניין ששאלתי תיתפס כשאלה קנטרנית ומתגרה, שכן אני מזהה כאן הזדמנות אמיתית לקבל תשובה מאנשים שהשקפת עולמם שונה משלי.
תשובה ליזהר מזרחי 45551
במילה אחת, כן.
נושא הפשע נבדק רבות מבחינה סוציאלית ופסיכולוגית, וגם הרשויות (בתי-המשפט, שב''ס) מתיחסות לנושאים אלה בכבד ראש בטיפולם בפושעים.
תשובה ליזהר מזרחי 45586
הבעיה היא, שיש שם יותר מדי התיחסויות לשאלתך מקורית, וסיכומן הוא: שבמציאות הטוב והרע אינם אבסולוטים- כאשר מדובר בקבוצות גדולות של אנשים, ובדינמיקה של קב' אנשים המכות זו את זו באופן דואלי. יותר מכך השתמע מהתשובה שלי (ביחס למטאפורת ההכאה) שאנו מכים את הצד השני יותר, ושהצד השני הינו חלש מאיתנו לאין שיעור מלכתחילה.

באופן עקרוני:בסכסוכים פוליטים ובכל תחום אחר (היסטורי, אנתרופולוגי, משפטי) וודאי שלא מחפשים מיהו הרשע המוחלט ומיהו הטוב המוחלט. זאת, מכיוון שחוץ מעם הנאצים, ועם מטורפים מסויימים (כמו עם רצח אסף שטיירמן, או מנהיגי כתות למניהן)- זה אף פעם לא כך, וגם אז מנסים להבין את התופעה.

מאיפה אתה מצטט את חוקי הדיון האלה?- "בסכסוכים פוליטיים אנו מצווים.."

ובתשובה לשאלתך השנייה, בוודאי. גם בעלים מכים עוברים היום שיקום. ביחס להשוואה זו, יוצא שאנו צריכים לעבור שיקום- שתוצאתו תהיה , נאמר איתך, (שיקום מוצלח יהיה) שלא תקרא לפלשתינאים כולם אוייב.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים