 |
טוב, אני לא יהודי מאמין ולא מקובל. אבל הרעיון הוא, בצורה פשטנית, כזה:
"בורא", "אוהב", "חכם", "חזק"... כל אלה הם תארים חיוביים. בתיאולוגיה של ימי הביניים היה מקובל ש:
1. אלוהים הוא מושלם
2. מושלם - פירושו שכל התארים החיוביים חלים עליו. כלומר, הוא טוב, חכם, אוהב, אמפתי, יפה, וכו'. לאותו דבר שהוא מושלם אנחנו קוראים "אלוהים".
3. להיות קיים עדיף על להיות לא קיים, ולכן אם אלוהים לא קיים אז הוא לא מושלם. לכן, אם הוא לא קיים אז נקבל סתירה. (כן, נכון, זו לא לוגיקה מאוד מוצלחת, אבל זה היה טיעון מאוד מקובל. חידה: איפה הטעות בטיעון?)
4. שאלה מעצבנת שעולה מיד היא: אילו תארים חלים על אלוהים ואילו תארים אינם חלים עליו? זו הרי כפירה לטעון שאלוהים הוא רע, אכזר, טיפש, או מסכן. אם הוא מושלם, כל התארים צריכים לחול עליו. למה רק תארים חיוביים?
הפתרון הסטנדרטי לבעיה היה לטעון שכל התכונות השליליות הן פשוט חוסר בתכונות חיוביות. להגיד שמישהו טיפש זה פשוט לומר שחסרה לו חכמה. לומר שהוא רשע זה להגיד שחסר בו טוב לב. לומר שהוא מסכן זה להגיד שחסר לו מזל. להגיד שאתה חולה זה לומר שחסרה לך בריאות. (אני לא קונה את הטענה הזו. אם אני מנוזל, זה אומר שחסר לי "איזון נזלתי"? אני גם מכיר אנשים שהטפשות שלהם היא ישות בפני עצמה - שום מחסור בחכמה לא יכול להסביר תופעות כאלה.)
(הרמב"ם יצא נגד הטיעון הסטנדרטי שהוצג כאן - הוא הפך את הטיעון על פיו . על פי הרמב"ם, כל מה שאפשר להגיד על אלוהים הוא דווקא שלילי ולא חיובי. אלוהים לא מתאים למושגים שלנו ולכן הוא לא חכם, לא טיפש, לא טוב, לא רע, לא מסכן, לא ממוזל ולא מנוזל. הוא אחר, ושום מושג אנושי לא מתאים כאשר מדברים על אלוהים).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש