בתשובה לדורון יערי, 02/12/01 12:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על אחת כמה וכמה, שהם צריכים להיות יותר זהירים מנהגים אחרים. לתחושתי, לא רק שהם לא יותר זהירים, הם בעיקר פחות מתחשבים, כפי שמצויין במאמר, חניה על מדרכות, כניסה לחוף הים ולשמורות טבע וכו'. כשהייתי נוהג לרוץ ברחובות (הפסקתי כי האספלט דופק לי את הברכיים) חניה על מדרכות הייתה המטרד מספר אחד (יותר מכלבים) ואם למכוניות רגילות הייתי מתייחס כאימון מכשולים, (השקעים על מכסה המנוע ועל הגג, זה אני וסליחה מכל השכנים על האזעקה) ג'יפים היוו מחסום בלתי עביר ואילצו אותי לרדת לכביש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה צריך מפתח ביד כשיוצאים לרוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפתח היה קשור בשרוכים של הנעל אחרי הפעם הראשונה, שהוא נאבד לי בזמן הריצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות עם המפתח. ולעניין הריצה על המדרכות, אני נוהג לרוץ בשולי הכביש מתוך תקווה שהוכיחה עצמה עד כה (מעבר לתקרית קלה בה גילחה נהגת את ראי מכוניתה הימני על זרועי השמאלית. לַיָד שלום) שהנהג המצוי מעדיף להאט קצת, לצפור הרבה ואפילו להתעצבן- אך לא להסתבך עם החוק הקובע שרמיסתי למוות מהווה הפרה מסויימת של אי אלו זכויות ידועות אפילו אם גיליתי רשלנות כלשהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הפסקתי לרוץ על אספלט/בטון עקב כאבים בברכיים ואימצתי את השדות ושרידי הפרדסים, שסביב קרית אונו. התוצאה היתה התקלות עם מוט ברזל, שבלט מהאדמה והפיל אותי תוך גרימת נזק נוסף לברך המסכנה שלי. ככה זה כשרצים בלילה בשדות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרה לי ברכיבה על סוס. איי! הכאב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד על שאתה מרגיז נהגים בכוונה, מסכן אותם ואותך ועוד מתגאה בזה, רק בגלל שאתה לא מוצא מקום לרוץ בכל 20,000 הקילומטרים הרבועים של ישראל. בדיוק בגלל התרבות והגישה הזו יש כל כך הרבה תאונות בארץ ("אני נוהג לעקוף מכוניות שנוסעות רק ב-110 קמ"ש משמאל ומימין ומכל הכיוונים, מתוך תקווה שהוכיחה את עצמה עד כה..."). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא בתוך הנעל, בצד? ממש לא מרגישים אותו (אם זה מפתח סביר - רגיל או רב-בריח, לא צרור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי, הוא זז ונכנס לי מתחת לרגל וזה כבר ממש לא נוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסית בעקב או ב"לשון" הנעל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אז משופצר לשרוך מתיחה (או איךשוקוריםלזה) של המכנסיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נחבט בחזה/בצלעות וזה ממש ממש כואב. אפרופו ריצות, הייתי לפני שלושה שבועות בטיול, ובסוף המסלול (מעלה עקרבים אם אני לא טועה) היה מישור של ארבעה קילומטרים. אני, בתמימות מוחלטת, חשבתי לעצמי (בעידודו הנמרץ של ידיד) שיהיה מגניב בטירוף לרוץ את ארבעת הקילומטרים האחרונים. מה שלא חשבתי על זה, זה שמדובר בריצת שטח, מה שלא עשיתי כבר בערך חצי שנה אם לא יותר. בקיצור, אחרי 20 מטר נעצרתי בגלל רגל נקועה, וסיימתי ארבעה קילומטרים פחות 20 מטר בצליעה. מסקנה? ריצה זה לא משהו, ואם כן- אז לא באמצע המדבר!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. בטיול, במהלך חופשת הפסח, רצתי לי כמה מאות מטרים במדבר, בלילה, ומאד נהניתי. מצד שני, ריצה של ארבעה קילומטרים? מוגזם קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מחזיק בדעתי משם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לדעת מדוע אתם רצים? נראה שרק צרות זה הביא לכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם מה שגיסתי (שהיא פיזיותרפיסטית במקצועה) אומרת. מצד שני, זה כיף ואפילו אומרים, שזה בריא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייבים להוציא את האנדורפינים מחוץ לחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישעיהו לייבוביץ המנוח אמר פעם שיש שני סוגים של בני אדם: הבריאים, שאינם זקוקים לעיסוק בספורט, והחולים, שאסור להם לעסוק בספורט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגם אתה, רבינוביץ? האם אני היחידה במדינה שלא סבלה את הז"ל הנ"ל? אז הוא היה חכם ומשכיל. יופי. הוא גם היה בריון אינטלקטואלי. והיה בו הרבה יותר מאותו אחד חלקי ששים של גאווה המותרת לתלמידי חכמים. טיפוס בלתי נסבל. זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא היה גם משעשע, וגם להטוטן מאחז עיניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מדוע האייל נחלק לשונאי ליבוביץ' ומגיניו. אני מתיחס *תמיד* לטיעוניו של האיש ולא לאופיו, הנראה לי לא רלוונטי. באם תתעמקי בכתביו (והוא אחד מאלה שבאמת כיף להתעמק בכתביהם) תגלי שמעבר לאיש יש עומק חשיבה יוצא מגדר הרגיל ובעיקר צורת חשיבה מקורית שעל-אף שונותה מכמעט כל צורת חשיבה אחרת היא מענגת ביותר (לפחות בשבילי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי, אני לא יודע אם אי פעם יצא לך לפגוש את פרופסור לייבוביץ באופן אישי או לקרוא בספריו או שאת דעתך עליו עיצבת בקריאה עליו ולשמוע אותו פה ושם. בכל אופן ,האיש היה משכמו ומעלה בהרבה מובנים גם אם אני יכול לחלוק על על דעות מסוימות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הליכה: הרבה יותר בריא, אם אפשר על הליכון בחדר כושר מול החלון שמשקיף על האולם של האירובי, מה טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה נפלא בתקופה שהלכתי בדרך זו. הטוב שבטוב. חכם ומובנה לאין שיעור מכיתות רגלים או לחיצה על דוושה. סביר שאשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספורט הליכון נשמע משעמם מאוד (בגלל זה שמים נגן מוסיקה על האוזניים). אבל גם ריצה או הליכה "למטרות בריאות" שנואים עלי (בגלל השיעמום בעיקר). דעתי היא שאין שום "בריאות" בעיסוק ספורט נטו. אפילו הליכה מתונה ברחוב שחשבתי שהיא משהו לא מזיק גרמה לי למיגרנה בשבוע שעבר. (כנראה לא ההליכה עצמה היא שעוררה מיגרנה אלא הליכה מספר שעות ביום קיץ חם לאחר יציאה מבית קריר כל שעות היום, זאת ללא כיסוי ראש). ספורט יכול להיות לא משעמם אם יש לו מעטפת חברתית שמפיגה את השיעמום (נניח ג'וגינג בפארק או מועדון ספורט). מישהו למעלה כבר רמז על כך ש"ההרגשה הטובה" לאחר מאמץ גופני מקורה בהפרשת אנדומורפינים במהלך מאמץ גופני לכן הרגשה טובה מסוג זה אינה סימן של רכישת בריאות. אשר למחקרים שמוכיחים כביכול שעיסוק בספורט משפר בריאות — נראה לי שאפילו אם מדובר במחקרים לא מגמתיים, מדובר במחקרים שמבלבלים בין קורלציה לבין סיבתיות: אנשים שיש להם "עודף בריאות" יכולים לעסוק בספורט ללא הרגשת סבל, לעומת זאת אילו שאצלהם יש בעיות בריאות סמויות לא יעסקו בספורט בגלל הסבל הפיזי שהם מרגישים ממילא אנשים כאילו עלולים לחלות יותר בעתיד. אם הבנתי נכון את הציטוט מדברי לייבוביץ למעלה, הוא התכוון לזווית ראיה קרובה למה שאמרתי כאן (אבל הוא לא פירט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם אלה שהספורט שיפר להם את הבריאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריצה אינה דבר בריא. הליכה היא דבר בריא והליכה מהירה אפילו יותר, ריצה שלא על חול רך (חול ים) פוגעת בעיקר בבירכים אולם במידה ואתה רץ על אספלט היא גורמת לזעזועים בכל הגוף גם עם יש לך נעלי ריצה יחסית טובות. לכל מקרה עם כבר אז עדיף שחיה שהיא מבחינה ספורטיבית הכי בריאה למעט עם אתה לא יודע לשחות (ואז אתה כנראה תלמד לפחות לצלול) בשחיה כמות השרירים שמשתתפים במאמץ היא של כל הגוף והיא עוזרת גם בנושא לב. ריצה יכולה בגלל יתר מאמץ אולי לגרום להתקף אבל היא פחות מחזקת את הלב משחיה. לכל מקרה אני אישת לא הבנתי מעולם מה הוא הדבר המהנה בריצה או כמו שאני אומר לרוב האנשים ''אני ארוץ רק כאשר כושי גדול וערום ירדוף אחרי, עד אז אני הולך'' אגב המסעות בצבא ידועים כגורמים נזק לרגלי הרבה מאוד מהחיילים דרך נזק קטן יחסית (שיברי מאמץ) ועד נזק בלתי הפיך שדורש ניתוחים ועוד. לי אישית ירד הפרופיל בגלל הנושא הזה בצבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי ירד הפרופיל בצבא, אבל בגלל פריצת דיסק. אם משהו לא בריא בצבא, זה לא המסעות אלא מסעות עם מטען כבד על הגב. אין ספק, ששחיה היא יותר בריאה מריצה ויותר מועילה. הבעיה עם שחיה, זה השעמום. אני לא מסוגל לרוץ במסלול ריצה ואני לא מסוגל לשחות הלוך ושוב את אותם 50 מטר. אחת ההנאות בריצה, זה הטיול, שבא איתה, לראות קצת את הנוף בסביבה, לנשום קצת אויר של שדות ולהתאורר. על הנזקים כבר דיברנו, אבל אם רצים בשבילי עפר ונועלים נעליים טובות (רצוי גבוהות ועם סוליות אוויר) אז זה לא נורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחיה אולי משעממת בבריכה אבל במידה ובקיץ אתה שוחה בים השחיה יכולה להיות מענינת ונחמדה ביותר. צלילה היא כמו שחיה למרות האטיות שלה (באופן יחסי) היא גורמת למאמץ על כל השרירים בגוף באופן יחסית שווה ואינה פוגעת ברגלים או בברכיים. צלילה במספר אתרים בארץ יכולה להיות מעניינת מאוד ובעלת נוף מדהים לא פחות מריצה למרות שהיא יקרה יותר ומסובכת יותר באופן כללי. בנוגע לריצה כמו שציינת זה לא נורא, לא טוב אבל אפשר לחיות אם זה. כמובן שאתה יכול לחיות עם עוד הרבה דברים לא בריאים במיוחד כמו עישון סיגריות בכמות קטנה, ועוד דברים נחמדים אחרים. גם שבילי עפר יוצרים זעזועים ברגלים אם מחפשים סביבה טובה לריצה אז חוף הים באזור הכמעט צמוד לחלק הקשה של הים הוא הטוב ביותר וסופג בצורה הטובה ביותר את הזעזועים של המשקל של הרץ על הברכיים שלו ועל שאר הרגל. לכל מקרה בצבא שני הדברים לא בריאים גם המסעות וגם הסחיבה של הציוד על הגב במשך המסע. לעשות 90 קילומטר או משהו דומה זה דבר לא בריא גם עם אתה עושה את זה פעם בחיים. לעשות 30 קילומטר שבוע לאחר מכן 45 ולאחר מכן 60 ואז 90 זה ממש לא בריא. (לא שזה משנה לצה"ל.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחיה זה הספורט הכי משעמם שקיים. בהליכה או ריצה הנוף מתחלף, בשחיה כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם שחיתי קצת בשביל ההתעמלות (והנשמה). חששתי לפני זה שזה יהיה משעמם להחריד, אבל גיליתי שלא: בזמן השחיה את יכולה להקשיב לגוף שלך. כמובן, רצוי שתהיי די לא בכושר, אחרת יקח לגוף שלך המון זמן להתחיל לדבר, ועד אז תמותי משעמום. (מיועד לגברים ולנשים כאחד; אני לא באסכולה של דובי ואסף ברטוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הגבת לאיש שהזדהה בגוף זכר. למה לענות לו בנקבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם הגבתי להולך בטל, אבל פנייתי היתה לכל קוראת (וקורא). למה לפנות בזכר? לא, אני לא חושב שזה חשוב במיוחד. אני גם מפקפק בכך שזה ישנה משהו (אם כי אני גם לא בטוח שלא). לכל הפחות, זה ספורט חביב (אני נאבק קשה נגד האינסטינקטים של עצמי). לא שחייה, נקיטת לשון נקבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אז אני חוזר בי. אני חושב שיש ערך רב להאבקות העצמית באינסטינקטים הלשוניים-חברתיים השוביניסטיים האלו, וגם אני מתקשה בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נוקטים בלשון נקבה, זה לא שוביניסטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מתייחסים לאדם לא מזוהה כבעל מגדר זכרי באופן אוטומטי, זה שוביניסטי. (ורון צודק, זה חלק מהשפה העברית, שהיא שוביניסטית במהותה) אם מתייחסים לאדם לא מזוהה כבעל מגדר נקבי, זה לא שוביניסטי. פתח את ספרי ההיסטוריה ותראה מי כתב, כיכב ושלט בהם. המצב האידיאלי הוא למצוא ביטויים אדישי-מגדר. בעברית, זה קשה מאוד עד בלתי אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השפה שאתם משתמשים בה, ירדן, היא פשוט שגיאה בעברית. כללי השפה קובעים שפניה סתמית היא בלשון זכר. ניתן לפתח דיון שלם על השוביניזם המובנה בשפה העברית, אך הוא בכל זאת מובנה בתוכה. גם אתה אומר זכר (כלומר - משהו שמותיר אחריו זיכרון) ונקבה (משהו שיש בו נקב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מרגיש עצמי מחויב לכללים שקבעה האקדמיה, גם לא לאלו בעלי הרקע והסימוכין ההיסטוריים. כמי ששפת אימו עברית, אני רואה עצמי מחוקק שלה (אחד מארבעה מיליון, פלוס מינוס), ומנצל את זכותי זו. מה בדיוק העניין עם זה שאני אומר "זכר" ו"נקבה"? בנקבות באמת יש נקב שאין בזכרים, ואין בכך משום פחיתות כבוד... הפרשנות האטימולוגית שלך ל"זכר" יכולה להיות נכונה, אבל על פניה יכולה גם להיות שגויה. ואם היא נכונה, האם זה שוביניסטי במיוחד? האם יש מילה חליפית? "זכר" ו"נקבה" נראה לי הרבה פחות נורא מ"הרופאים והאחיות" (שגם הוא לא באמת עד כדי כך נורא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 9949 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ציפיתי שתטען שחרלצי עיטקףול, לגוגוגו עברית. אתה רוצה, תכתוב כך, אבל משפט כזה אני לא אוכל להבין. את המשפטים שאני מעביר היפוך מגדרי קל להבין, אני חושב, ולהבין גם את המסר של ההיפוך המגדרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם מבין את הכוונה כשמישהו אומר "שלוש שקל" או "שבעה בנות". האם זה בסדר, לדעתך, לדבר כך? למרות שקל, לדבריך , להבין את המסר של ההיפוך המגדרי, אני חושש שהחמצתי אותו. אודה על הסבר בסגי נהור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח מה זה "בסדר" בשימוש בשפה. ברור שחוקית מותר לומר "שלוש שקל". האם זה יפריע לי? כן. (ואני מוכן שהיפוך המגדר יפריע לך. למעשה, במובן מסויים אני רוצה שהוא יפריע לך). אם מישהו יגיד זאת במודע, ויהיה לו נימוק לכך, אני אהיה מוכן לשמוע. אני חוזר בי מהקביעה שמסר של ההיפוך המגדרי קל להבנה. אפילו אני צריך קצת רפלקסיה כדי להבין זאת. ננסה: 1. יש לנו נטייה לראות בגבר "ברירת המחדל" של אדם. רובנו, למשל, אם אנחנו שומעים או קוראים טקסט כמו "במאמר של ד"ר ג'ונסון הוכח ש...", נדמיין תחילה את ד"ר ג'ונסון כגבר, גם אם אין לכך כל עדות אחרת. ביטוי אחר לכך הוא הנטייה או הכלל בעברית (ובשפות אחרות) להעדיף צורת זכר כאשר מדובר על קבוצה מעורבת, או בפניה אל קורא/ת בעלמא. 2. הנטייה הזו היא לא נחמדה. 3. הנטייה הזו היא גם מזיקה, כיוון שהיא מקבעת ראייה של האישה כנחותה. 4. אם נתמיד בהיפוך המגדר בשפה, מתישהו נתרגל לכך, וזה יתחיל להיות טבעי. 5. זה יתרום לכך שנפסיק לראות בגבר ברירת-מחדל. 6. זה יתרום לכך שלא נראה באישה נחותה. אני די מסכים עם שלב 1, וגם עם 2, אך ככל שמתקדמים במעלה הטיעון אני מפקפק יותר ויותר. תועלת חלשה יותר שיש בהיפוך המגדר היא שתחושת המוזרות שזה גורם לי, ככותב וכקורא, מעמתת אותי עם התפיסה מ-1, ומזכירה לי שהיא שם. גם אם זה אף-פעם לא ישנה את התפיסה, יש בכך טעם מסוים. ואולי הסיבה שאני מחבב את היפוך המגדר היא אחרת, עוד פחות חשובה ואולי ילדותית קצת: מחאה נגד הכלל שאתה מדבר עליו. הכלל שאומר שיש להעדיף צורת זכר אינו מחויב המציאות. למה צריך להיות כלל כאן? יכול להיות שהיסטורית תמיד עשו כך, וכך זה בכל המקורות של העברית - אז מה? היסטורית ועניינית אף אחד כמעט לא הולך עם בגד-ים מולבש על הראש. האם צריך לעשות חוק האומר ש*אסור* ללכת עם בגד-ים על הראש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל-6, אז מדוע עם הזמן זה לא יתרום לכך שנראה בגבר נחות? (שאלתי את זה גם למעלה, אבל לא הבנתי את תשובתו של גלעד אפילו קצת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שזה יגרום לנו לראות בגבר נחות, כבר נשים לב להצלחתו המדהימה של הטריק הלשוני לשנות את התייחסותנו התודעתית. ואז נוכל פשוט לאזן בין צורות הזכר והנקבה. אבל אל חשש... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימון דה-בובואר אמרה שבתרבות מושג האדם, האנושי הוא מושג גברי ואילו האישה היא רק אנוש מסוג נקבה. ההיררכיה הזו מקבעת המון בעיות סטרירוטיפוית וחברתיות, כמו למשל שפה. אנשים מאמינים ינסו לסתור את זה ויגידו למשל שהגבר נוצר מחומר, מעפר ואילו האישה נוצרה ממהות אלוהית, מגוף הגבר שקבר קיבל חותמת כשרות של קדושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש מסחף לא הגיוני מסיבות של תקינות פוליטית. כפי שאמרתי, המונחים "זכר" ו"נקבה" מצביעים גם הם על נחיתותה של האשה בתקופה שבה הם נקבעו. למרות זאת, אינני חושב שיש לשנות מלים אלה ל"בֶּלֶט" ו"זכרה" כדי לתקן את העיוות. הרי גם מי שרואה באשה נחותה וגם מי שאינו רואה אותה כך לא הגיע לתמונת העולם שלו בשל המונחים האלה. בזמנו החליט אוגוסטוס קיסר שהחליט שהחודש שייקרא על שמו לא יהיה קצר יותר מהחודש שעל שם יוליוס קיסר, ולכן החודשים מינואר ועד יולי הם ארוכים וקצרים לסירוגין, ובאוגוסט הסדר מתהפך. לא נוח, אבל התרגלנו. האם אנו צריכים להילחם על תיקון העיוות ההיסטורי? מזכיר לי את מה שקרה עם הכושים. המלה "כושי" בעברית אינה שם-גנאי, וגם לא המלה negro באנגלית. בשל המשקעים הגזעניים החליטו בארה"ב 'לנקות' את השפה, ו-negro הפך ל-black. זוהי שגיאה לשונית, משום ש-black אינו שם עצם (כיום כבר כן). אחר כך הם הפכו ל-African American, וכיום יש אמריקאים תקינים-פוליטית המכנים כל כושי בעולם בשם African American. העברית הלכה בעקבות האנגלית למרות שבישראל לא היו משקעים גזעניים נגד כושים (להיפך. דווקא למלה 'שחור' היו בעברית קונוטציות גזעניות). מה שאני מנסה לומר הוא שאין כל סיבה לשנות את השפה מסיבות של אידאולוגיה. מי שרואה בנשים נחותות ימשיך לראותן כך גם אם תשתנה השפה, בדיוק כמו שיש אמריקאים שפעם שנאו כושים, וכיום הם שונאים אפריקאים-אמריקאים. העברית היא שפה שמית, שבה יש לכל שם עצם מין, וכשפונים לאדם או מדברים על אדם, יש לציין את מינו (ולא את מינה. מינו של האדם יכול להיות נקבה). אינני בטוח אפילו שהסיבה המקורית היתה נחיתות האשה. היה צריך לקבוע כלל, וקבעו את הכלל הזה, שאינו טוב או רע מקביעה שבפניה סתמית יש להשתמש בלשון נקבה (או בלשון רבים, או בלשון רבות). אם יתקבל השינוי שאתה מציע, לא רק שהוא יהיה שינוי לא טבעי, כלומר, כזה שלא התפתח מעצמו אלא מתוך מאמץ מודע, אלא שהוא עלול ליצור בעיות אחרות (למשל - קשיים בהבנת עברית עתיקה). לא מן הנמנע שמתי שהוא בעתיד יחשוב מישהו ששימוש של ברירת מחדל סתמית נקבית היא אפליה כנגד נשים (משהו כמו: אדם חסר פנים וחסר זהות היא אשה. גבר הוא תמיד אדם בעל זהות). בשורה התחתונה: יש משהו שעובד בעברית. למה לשנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הזכרתי פעם, אבל נדמה לי שלא באתר הזה: לפי מה שהסבירו לי, באחת השפות האפריקאיות המילה "כושי" פירושה חזיר. בשנות הששים, כאשר היו בארץ סטודנטים מאפריקה זה גרם להרבה אי הבנות (בדומה למה שקורה כשרוסי אומר "זובי" ומתכוון לשיניים), ומכאן הצורך בשינוי. אין לי מושג אם זה נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מציע שינוי. אני בוחר לעצמי במה להשתמש (ואגב, אם אני אכתוב או אתרגם ספר, ייתכן בהחלט שאני אבחר אחרת). ואין לי שום גינוי למי שבוחר ללכת עם העדר... וכאמור בתגובה הקודמת, אני חולק על המשפט שלך "היה צריך לקבוע כלל". גם אם כולם יעשו כמוני, וזה יהפוך לכלל דה-פקטו, אני לא חושב שזה יפריע למישהו להבין טקסטים שעובדים לפי הכלל הישן. טוב, אולי כן, קצת (כי פתאום שימוש בזכר יתחיל להיות מסומן, ושימוש בנקבה יפסיק להיות מסומן). אבל אני מניח שתהליך כזה יקרה מאוד מאוד לאט (למעשה, אני מניח שהוא בכלל לא יקרה), ואז כבר ידעו על הדבר המשעשע הזה שהיה פעם, שבו זכר היה ברירת המחדל. בהחלט יכול להיות שמישהו יחשוב שברירת מחדל נקבית מבטאת אפליה נגד נשים; אבל זה יקרה רק אם זו תהפוך לנורמה שלטת. על כך, עניתי לחזי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות זעקות החמס החוזרות ונישנות של אמי (ושל אישתי, ששפת אמה אינה עברית...), אני עצמי חוזר ושוגה כשמדובר במין-מספר ("שבעה בנות", "חמש ילדים" וכו'). לא בכוונה, חלילה; וגם לא באופן עקבי. גיליתי שככל שהנמען צעיר יותר, התופעה מפריעה לו פחות. לדעתי, זהו שינוי המתחולל בשפה העברית; אבחנת המין-מספר תעלם תוך דור או שתיים1. 1 :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות הזו היא נפוצה כבר כמאה שנה. אין סיכוי סביר שהאקדמיה ללשון העברית תסכים לוותר על מאפיין מין-מספר, הקיים בכל השפות השמיות. אני מודע לכך שיש אנשים שהשם "האקדמיה ללשון העברית" גורם להם פריחה. אני מאמין שאם המוסד הזה יתבטל מחר, יימצא מי שאנשי תקשורת, סופרים ואנשי אקדמיה יפנו אליו כדי שיקבע כללים לשפה. לשון אחר - האקדמיה ממלאת פונקציה נדרשת, וללא ברכתה לא יתרחש השינוי שאתה מדבר עליו, מה גם שאתה עצמך נוכח לדעת שזה *מאד* מפריע לסביבתך הקרובה. זה ימשיך להפריע להם גם אם האקדמיה תכשיר את השרץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה מניח שללא ברכתה של האקדמיה, לא תשתנה השפה העברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השינוי *הזה* לא יקרה ללא ברכתה של האקדמיה, ואני בספק רב אם הוא יקרה אפילו במקרה המאד לא סביר שהאקדמיה תאשר אותו. השפה עוברת שינויים רבים לפני שהאקדמיה ללשון העברית מבחינה בהם. מדי פעם היא תורמת להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהמלה "זכר" משקפת עולם שוביניסטי גברי, כמו המנהג שיצר אותו: רק הגבר מעביר את שם משפחתו הלאה. לאשה "אין זֶכר" לאחר דור אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו הבטחת לי פתרון גאוני למתן שמות-משפחה לילדים1. מהו?2 1 לפחות שתי הגזמות-לפחות יש במשפט הזה. 2 אני מצפה למשהו יותר מתוחכם מ"הבנות יקבלו את שם המשפחה של אמא, הבנים את שם המשפחה של אבא". ההיפך מזה איננו יותר מתוחכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לאכזב אותך. הפתרון הוא בדיוק מה שאמרת ב-2. ביתר פירוט: לאדם מוענקים עם לידתו שני שמות משפחה. של אביו ושל אימו. עם נישואיו הוא ינטוש את שם המשפחה של ההורה מהמין המנוגד, ויאמץ במקומו את שם המשפחה של בחיר/ת לבו. כך לא יהיה הבדל בין שמות המשפחה של ילדים לאלה של הוריהם. האם הבטחתי שהפתרון גאוני? האם לא פירטתי אותו? (אני פשוט מתעצל לעבור על כל תכתובת האיציק שלנו כדי לחפש את התשובות). יתכן שהסייג שלך ב-1 הוא התשובה. יורשה לי לציין שלדעתי אין כל סיכוי שהעולם יאמץ את ההצעה הזו (כמו את רוב ההצעות שלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבטחת, לא אמרת שהוא גאוני, ולא פירטת, מה שאיפשר לי להחזיק בתקווה שיש לך משהו יותר חזק מ-2 באמתחתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ששם המשפחה נמצא על הכרומוזומים x-y. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם המשפחה הוא בחלקו מולד ובחלקו נרכש. בערך כמו האינטליגנציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שזה מבטל את כל הקונספט של ''שם משפחה'' - זה אומר שאם יש לך זיגזג (בן של בת של בן) - הבן יאבד כל קשר למשפחה של סבא וסבתא שלו, מבחינה שמנית. לדעתי האישית, ברגע שזוג מתחתן, הם צריכים להסכים ביניהם איזה שם יאומץ על ידי המשפחה, וזהו. אני, למשל, בהחלט עשוי לבחור בשם המשפחה של אשתי לכשתהיה כזו, כי הוא מסובך ונדיר מידי. טל כהן, כך סיפר כאן פעם, שקל לעשות את אותו המהלך מסיבה הפוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכריז בזאת על הקמת קרן להצלת הקנניגסר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו לפחות היית מאיית את שמו נכון... :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכול להיות! בדקתי חמש מאות פעם שאייתתי את זה נכון! אני חושד שקרינה אלקטרומגנטית, אקראית או במיוחד נגדי, שיבשה את סדר הבייטים בקווי התקשורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. בכל מקרה ישמור הבן על שם המשפחה של כל אבותיו הזכרים לעולמי עד. אם לבתי יש בן, שם המשפחה שלו יהיה זה של אביו ולא של אמו, כלומר - כמו המצב עכשיו. בכל זאת - הוא יישא גם את שם אמו (כלומר את שם סבתו מצד אמו ולא את שמי) עד שיינשא, כך שקשר מסויים יישמר, יותר מאשר כיום. הפתרון הזה הוא סימטרי, להבדיל מהפתרון המקובל, המפלה לרעה את הנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בשחיה בים הנוף לא משהו, לא פוגשים אנשים תוך כדי וגם אם כן, אי אפשר לדבר איתם, המלח שורף בפה ובעיניים, אין אפשרות לעצור ולנוח ואם נתפש לך שריר אין אשרות לקחת מונית הביתה. גם זאת לא אופציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן לשחות קרוב יחסת לקו החוף כך שאם ניתפס השריר יוצאים החוצה וצופים בעלמות חמד אשר משתזפות להנאתם. אני לא חושב שבזמן ריצה ניתן להנות מנוף שכזה. למלח מתרגלים לאחר זמן מה וניתן לשחות עם משקפי שחיה לעינים. מה שמשפר את הנוף שמתחת לפני המים. השחיה יכולה להיות איטית ביותר וכאשר אתה עייף אתה יכול לשכב על הגב ולנוח בלי להזיע. אבל בסופו של דבר כל אחד והדבר המועדף עליו. מה שבטוח שחיה בריאה ריצה לא תמיד ובטח לא עם רצים על אספלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לרוץ בחוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט זה מה שציינתי האחת התגובות שלי, עם כבר רצים הרי שבחוף, באזור שכמעט צמוד לחלק הקשה של המים. זה האזור שסופג בצורה הטובה ביותר את המכות שפוגעות ברגליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה שוחה בשעות הבוקר, "עלמות החמד" היחידות שתראה על החוף זה הזקנים והזקנות שבאים להתעמל שם. <shudder> (דובי קננגיסר, תקינות פוליטית בעכוז שלי, 2001) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי איזה חוף באיזה שעה. בפלמחים כבר בשעה 9:00 בבוקר יום שישי נהוג שבקיץ יהיו עלמות חמד, בשעה 16:00 גם עםתרצה לרוץ לא ייה לך מקום בגלל התפוסה המלאה של החוף בעלמות חמד וכמעט ללא ערסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |