 |
אני דווקא צופה בפעם הראשונה בסיבוב הזה, ומשתדלת לא להחמיץ.
לא הבנתי מה הבעיה העקרונית עם סטריאוטיפים של דמויות ו"שבלונות חברתיות", בהנחה שהביצוע של אלה אמין ואינטליגנטי, כפי שאכן קורה. עודף סטריאוטיפיזציה וקלישאות קולנועיות הם דברים מעיקים שפוגעים באיכות הטקסט הקולנועי. אבל שווה לזכור שללא סטריאוטיפים כלל לא היה קיום כמעט לדמויות על המסך, שהרי הצופים מקבלים עליהן מידע דרך הפילטרים המוכרים, מאפייני אישיות והתנהגות שאנחנו מסווגים אוטומטית1. אפשר לומר שסטריאוטיפים ודעות קדומות, בשימוש נכון, הם כלי עבודה של הקולנוען. גם שבירה של הסטריאוטיפים האלה מקוטלגת אצלנו - "הנה שבירה". למשל, אם הטייס ייקרא ויקטור סימנטוב.
כל עוד המציאות כזו, הטקסטים הוויזואליים הפופולריים יישענו עליה וייבנו מתוכה, אלא אם הם חתרניים במוצהר2, ו"בטיפול" אינה מתיימרת להיות כזו.
1 תחילת סרט: מצלמה סוקרת בית מטופח, מעוצב לעילא, עם מטבח ללא רבב, אופני כושר, כוסות יין ותחתוני בוקסר על הספה. הצופה מתרגם לעצמו "גבר יאפי, וורקוהוליק, הולל וללא ילדים". הפרטים המרכיבים את התיאור הזה חייבים להיות סטריאוטיפיים. אפשר היה גם לבנות דמות פחות סטריאוטיפית ויותר מורכבת, אבל אז הבנייה תהיה פחות מובנת מאליה - פרט אחד יצוץ, למשל תמונה של בית ישן ועלוב באלבום, ופתאום הצופה יבין "הוא בא ממשפחה ענייה" או כל פרט אחר. אבל ה"פונקטום"3 הזה יהיה מודגש ולא מובן מאליו עבור הצופים.
2 למשל כמו "יוסי וג'אגר" שמפרק את הסטריאוטיפ "מפקד גבר מנהל רומן עם חיילת שלו" והפעם מהבחינה הג'נדרית.
3 מושג שהשאלתי מבארת, במשמעות דומה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש