בתשובה לערן בילינסקי, 02/12/01 14:57
חיים הוא שלנו 45854
אכן, זה אני.
אם אתה מתעניין, להלן קורותי באותו ערב.

א. סרט בסינמטק.
ב. עוד סרט בסינמטק.
ג. פגישה עם שלושה חברים מהשכונה
. בתוכנית - נסיעה מהסינמטק לעיר, לעצור בשוקו אצל באבט, ליסוע לשכונת רמות, מקום מגורינו.
ד. מגיעים למרכז העיר בעשרים לחצות. מחנים את האוטו בחניון הרב קוק. עוברים במדרחוב בדרך לבאבט.
ה. מתעכבים בכיכר ציון, 11:44 זזים לכיוון השוקו של באבט, מרחק חמישים מטרים מהמדרחוב.
ו. מגיעים לבאבט, המקום מלא. מתכוונים לעלות לרמות.
ז. רבע לחצות, פיצוץ אדיר, שקט לרגע ואז החלו להלום בראש האזעקות בחנויות. התחלתי לרוץ לעבר מקום הפיגוע, מחייג לאמא לספר שהכל בסדר.
ח. מגיע לזירת הפיצוצים, מזהה את ידידי זיו שוכב פצוע. אני משוחח עימו שלא יאבד את ההכרה. מסביבי מוטלים מספר גופות, גופת צעיר עם חתך ראש שהמוח שלו שפוך, וחתיכה גדולה של גוף, כנראה אחד מהמחבלים.
ט. לאחר שזיו מפונה, אני רץ למערכת מעריב. המערכת נעולה.
י. אני רץ חזרה למדרחוב, נתקל בכתב פלילים של מעריב, נותן לו את הציטוטים שהופיעו לאחר מכן לאחר מכן בהארץ ומעריב.
י"א. אני נתקל בתמר איש שלום מגל"צ בכיכר ציון. לבקשתה אני מספר בגל"צ על מה שמתרחש, תוך כדי ריצה לצד השני של רחוב יפו, לתפוס זווית טובה, ולהסביר לה היכן היו הפיצוצים. י"ב. איך שאני מסיים את הראיון, פיצוץ שלישי. אני נס על נפשי במורד רחוב יפו, לכיוון כיכר ספרא.
י"ב. לאחר מכן התקשרתי לעורך שלי ב"כל הזמן", שאלתי למיקומו, ורצתי אליו, מעדכן אותו.
י"ג. עולים למערכת, נרגעים, מדברים בטלפון עם כל העולם, מבררים מי חי ומי מת. חמשה מידידי פצועים.
י"ד. אני ועוד עיתונאי מכל הזמן חוזרים לזירה. עמיתי מנצל את קשריו, ואנחנו מסתננים לתוך השטח הסטרילי, שני מטר מלנדאו ואהרונישקי.
ט"ו. מביטים בשאריות הבשר.
ט"ז. שתיים וחצי, אני עייף, חוזר הביתה, ישן.
י"ז. קם בבוקר יום שני, לעוד יום של תופת.

תסלח לי על הסעיפים, אין לי כוח לחבר את הכל לטקסט אחד.
מה עם זיו? 45892

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים