 |
א. החלטה לפי שיקולי סבירות היא היא בהכרח תלויית צופה, ויתרה מזאת, היא הנחת המבוקש (המטרות הפוליטית) והתאמת המציאות הפוליטית להנחה זו. וככזו היא שגוייה לדעתי.
ב. טענת hidden agenda לא באה מראש אלא כתוצאה, והיא לא טענה כללית לקיומה של hidden agenda אלא טענה ל-hidden agenda ספציפי - התצפית1 היא X, המטרה המוצהרת (ה agenda) היא Y כאשר X-> לא Y . מתוך הנחה מוקדמת ש-X אינה טעות הרי ש Y אינה האג'נדה אלא Z כאשר יתכן ש Z = ~Y. דווקא אצל טוכמן למשל הרבה פעמים (למשל בדוגמאת האצטקים) יש אנכרוניזם (במשמעותו הנכונה - הוצאת דבר מחוץ לזמנו, ולא במשמעות הפופולרית). אני דווקא מציע להתייחס ביתר פירוט לקונטקסט הפוליטי כאשר למשל אנו בוחנים אמירה פוליטית כלשהי. דוגמא? התלהמותו של השר דוד לוי בנאום "דם מול דם" כאשר על הפרק עומד, במקרה, המשא ומתן עם סוריה.
ג. אינרציה, פופוליזם, לחצים, קונפורמיות וכו' אינם קבילים בעיני כהסברים כיוון שהשימוש בהם אינו עקבי. אני מחפש שיטה עקבית להסבר התנהגותם של פוליטיקאים. המצב הוא שברוב המקרים ההיסטוריון/איש מדעי-המדינה *לא* משתמש ב"הסברים" אלו כדי להסביר את מהלכיהם של פוליטיקאים. הוא עושה זאת רק כאשר אין לו הסבר יותר טוב. ההסבר, אם כך אינו עקבי ומשקף סוג של "עצלנות" (בלי כוונה לשיפוט ערכי) - אין לנו הסבר מדוע פוליטיקאי פעל כפי שפעל אז הבה נתלה זאת בדברים שמלכתחילה אין לנו אפשרות להוכיח או להפריך כמו "פופוליזם" או "אינרציה". כך נוהגת ברברה טוכמן המנוחה. היא המציאה את מושג ה"איוולת" כדי להמנע מלהסביר. אצל טוכמן מדוע הפוליטיקאי פעל בצורה שאנחנו לא מבינים? איוולת כמובן! אני יכול להפנות אותך שוב לספרו של עודד בלבן "Politics and Ideology", בחלק השלישי של הספר הוא עונה לטוכמן בקשר למדיניותו של הנשיא קנדי (שמבוקרת קשות על ידי טוכמן). אך יתרה מזאת, כפי שכתבתי גם בתגובה לאסף שרעבי, "פופוליזם", "טעות", "אינרציה" הם כולם סוג של שיפוטים ערכיים על נשוא התיאוריה. תיאוריה לא אמורה לשבח או לקלל את נשוא המחקר - היא אמורה לתאר אותו. ברברה טוכמן למשל "מגנה" את הפוליטיקאים - נשואי המחקר שלה - וזה לא ייתכן, לא במדעי הטבע ולא במדעי החברה.
ד. נזק ותועלת הם לעולם ערכיים. אם אני רוצה למות הרי שלהינזק בתאונת דרכים יכולה להיות תועלת עבורי, ואם אני רוצה לחיות הרי שזהו נזק בשבילי. לכן, נזק ותועלת שקולים מבחינתי לטוב ורע. וככאלו, אין להם מקום בתיאוריה מדעית או דיסקריפטיבית.
ה. דווקא הדוגמא שהבאת בתחילת דבריך במסגרת הדיון שלך על "שלטון ונחשלות" מוצאת חן בעיני ואתה כותב "טענתי שמטרות שליטי מצרים *המוצהרות* ביחס למלחמת ההתשה שניהלו אז נגדנו, אינן עומדות בזיקה למהלכיהם ולתוצאותיהם, ומציבות בפנינו אניגמה. אניגמה זאת נעלמת כאשר מבינים שמדובר במטרות *לאטנטיות* (השונות מאלו המוצהרות) של שימור והנצחת מבנה פוליטי/חברתי ריכוזי ביותר. מבנה זה מונצח, בין היתר, באמצעות ביורוקרטיה כבדה המתישה את הרוב שמחוץ למרחב הכח. התסכול וריאקציית הנגד עקב מצב זה, העשוי להיות מופנה כנגד האליטות המצומצמות (כפי שקרה באלג'יריה למשל), חייב איפוא להתנקז כנגד מטרה חיצונית, כמו ישראל והלוחמה בה".
כלומר, מצאת הסבר שאינו דוגמאטי אלא מעשי - הנצחת המבנה הפוליטי והתעלית מעל השיח הערכי המקובל.
1 סליחה על הלוגיה הגסה, אני מקווה שהכוונה הכללית מובנת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש