בתשובה לתשע נשמות, 10/10/07 12:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא *החוק* המחייב את חגירת החגורה הציל מאות בני אדם. החגירה עצמה הצילה. אתה יוצא מנקודת הנחה שללא חוק אנשים היו חוגרים פחות, ולאו דווקא. אפשר לחלק את העולם לארבעה סוגים: - אלה שבכל מקרה גם מבינים את הסיכון, ורוצים לשמור על חייהם. אלה לא צריכים את החוק. אני משער גם שאלה הרוב. - אלה שחוגרים בגלל פחד ששוטר יתפוס אותם לא חגורים. על אלה החוק באמת מגן1 - אלה שלא חוגרים מתוך חוסר מודעות לסיכון, או מטעמי נוחות וכו'. החוק לא מגן על כאלה. - אלה שדווקא בגלל שיש חוק לא חוגרים, בקטע של דווקא, או של ליבינג און דה אדג'. באלה דווקא החוק פוגע 2. 1 מעניין כמה כאלה יש 2 כאלה בטח אין הרבה, אבל אותי זה עדיין מצחיק |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא "יוצא מנקודת הנחה". אני *יודע*. לפני החוק אנשים חגרו הרבה פחות. כל מי שבגיל המתאים כאן יכול לספר לך על הימים שבהם חובת החגירה היתה רק בדרכים בין עירוניות, כשביציאה מהעיר אנשים היו מושיטים יד לחגורה וחוגרים אותה, וברגע שעברו את התמרור "שטח בנוי" היו מנתקים אותה. לפני החוקים שחייבו הושבת ילדים בכסאות בטיחות והתקני ריסון רוב האוכלוסיה לא טרחה לעשות זאת (ועד היום לא כולם עושים זאת). לפני שחייבו חגורות במושב האחורי כמעט איש לא טרח להיחגר (וגם כאן עד היום לא הגענו למצב שזה נתפש כנורמה). לחוק יש תפקיד קריטי בהפיכתו של שיפור בטיחותי מדבר שנתפש כ-nice to have לנורמה מחייבת. אם אתה רוצה נתונים קצת יותר מובהקים ממה שאני מתאר לך כאן, התבונן למשל במאמר הזה: הגרף הבא (מתוך אותו מאמר) הוא די מאיר עיניים: כפי שאתה יכול לראות בו (בצד השמאלי), העליה בחגירת חגורות בעקבות חקיקת חוק בנושא היתה משמעותית. לפני החקיקה החגירה היתה בשיעור של פחות מ-35% בשמונה המדינות שנבדקו. בעקבות החקיקה היתה עליה בשיעור חציוני של 33 נקודות אחוז - כפי שניתן לראות שיעור החגירה הוכפל בערך. בקיצור - אכן, ללא החקיקה היו חוגרים פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי זה לא הכי רלוונטי. זה שהעבר אומר X, לא אומר שזה הדבר הנכון לעשות. בוא נראה... - אחוז X של אנשים לא חוגר חגורות בטיחות. - מחוקקים חוק שמחייב חגירה. החוק תורם בשני מישורים. א. אנשים מפחדים מהעונש של לעבור על החוק. ב. החוק מפתח מודעות לעניין, ושם את הגבול בין נכון ולא נכון. - שני סוגי האנשים בסופו של דבר מתרגלים, וזה נראה להם טבעי. - משמע החוק טוב? לא בטוח. האם ניסו דרכים אחרות, ויש לך מה להשוות מולו? לחוקים אכן יש כח רב. אבל יש דרכים נוספות. יש חוקים עם רעיון דומה, שיש להם אפקט הפוך לחלוטין, כמו לדוגמא חוק הסמים. האם אי אפשר להשיג את אותה התוצאה בעזרת חינוך? האם לפני 20 שנה הייתה לגיטימציה להראות בטלוויזיה את תשדירי התאונות מהטלוויזיה האוסטרלית, עם הראשים המתנגשים? כנראה שלא. האם אי אפשר לפתח את המודעות בדרך אחרת? האם אי אפשר לגרום לאנשים לפחד על החיים שלהם, במקום לפחד שייתפסו? האם אי אפשר לדוגמא להעביר את החשיבות של חגורת בטיחות כחלק משיעורי הנהיגה, או כחלק מתוכנית הלימודים בבית ספר? אפשר גם אפשר. בדיוק כמו שמסבירים מה זה אור אדום ואור ירוק, ולמה אסור לחצות כביש לבד. אני יכול להגיד לך שאישית, התשדיר הזה השפיע עלי יותר מחוק כזה או אחר. כי הרי אם החוק עדיין לא היה הגיוני לי, יכול להיות שהייתי עובר עליו, בדיוק כמו שלפעמים אני עולה מ- 90 בכבישים בין עירוניים. זה שאנשים מתייחסים לחגורות בטיחות כ- nice to have, ולא כמשהו ששומר על החיים שלהם זו הבעיה, ולא חוק כזה או אחר. הבעיה שלנו עם חוסר חינוך *אקטיבי* לערך החיים ולשמירה עליהם, והיא נוגעת גם בהמון תחומים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו ועדיין יש הרבה נסיונות לחנך את האנשים. הרבה שנים לפני שהיתה חובה לחגור היו תשדירים לעידוד החגירה - ועזרו באופן חלקי. הרבה לפני שהיתה חובה להדליק אורות בחורף היו תשדירים - ועזרו באופן חלקי. גם קמפיינים לעידוד חבישת הקסדות היו. עובדה היא שחינוך אכן משפיע, אבל פחות מחוק. הרי אנשים עושים על ימין ועל שמאל דברים שהם יודעים שהם מסוכנים אם הם לא חוששים להיתפס. קח נהג שעוקף בקו לבן: הוא לא יודע שזה מסוכן? כל נהג יודע. בכל זאת הוא עושה את זה. אם היתה נוסעת מאחוריו ניידת הוא היה עושה את זה? ודאי שלא. הפחד מהאכיפה הוא הרבה יותר גדול מהפחד מתאונה, משתי סיבות: 1. אכיפה היא הרבה יותר נפוצה. לאדם קשה לשקלל נכון סיכון נדיר כמו תאונה וקל לו יותר לשקלל סיכון נפוץ יותר כמו אכיפה. 2. אנשים מתקשים להתמודד נפשית עם החשש מתאונה ועל כן מדחיקים אותו, מה שידוע כ-"לי זה לא יקרה". אגב, על פי מה אתה קובע שחוק הסמים פועל הפוך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו נסיונות לא נכונים ולא טובים. אם מדובר בתשדירים, הם אמורים להיות בוטים במיוחד. מעולם לא היה חינוך נכון לנהיגה זהירה, ולא למודעות לסכנות. לא בבית הספר, לא בשיעורי נהיגה ולא במסגרות אחרות (כמו לדוגמא בצבא). אני די בטוח שאפשר ללמוד חינוך נכון לזהירות ולערך החיים מגיל צעיר ממדינות אחרות. זה שלא יודעים לחנך, או שחינוך X לא הצליח, לא אומר שצריכים דווקא לרוץ ולחוקק חוק. לאורך ולרוחב הדיון פה די ברור, שהסיבה היחידה שהחוק הזה נחקק, בניגוד לחוקים דומים אחרים שלא מחוקקים, היא כי בניגוד לחיוב לבישת קונדום או באיסור גורף על עישון, זהו חוק שכביכול ניתן לאכוף אותו. תנסה לחנך בצורה אחרת, במקום לקחת מאנשים את הזכות לקחת על עצמם סיכונים. מצידי שכל תאונה שבה אנשים נהרגו בגלל שלא חגרו על עצמם חגורת בטיחות, תהיה בפתיחת מהדורת החדשות, עד שלאנשים ירד האסימון. מצידי שישדרו את השידורים האלה בשיעורי בטיחות בתיכון, בליווי דיון, תחרות או השד יודע מה. זה נכון גם לדברים אחרים כמו לדוגמא אלימות, כבוד לאחר ולשונה ועוד עוד. אם הפחד מהמשטרה (או מאיבוד החופש/ממון), גדול יותר מהפחד למות או להשאר צמח, כנראה שיש לנו בעיה בחינוך. אם הערך של בן אדם לחייו קטן יותר מהערך של בן אדם לכספו או לזמנו, זו בעיה נוספת. לגבי חוק הסמים אני חושב שזה דיון ארוך בפני עצמו. אז רק בקצרה. אני מקווה שאתה לא מחפש איזה מחקר, כשאתה כותב *על סמך מה*. על סמך ההגיון אמור להספיק. א. המקור של חוק הסמים בחטא, וההתגלגלות ההיסטורית ידועה. אם תרצה אני אחפש. ב. האגודה למלחמה בסמים מנהלת מדיניות של הפחדה סטייל ארצות הברית של המאה שעברה, משקרת לציבור לגבי הסיכונים, וגורמת לבני נוער לזלזל בחוק כולו. ג. בני נוער ימשיכו תמיד להמשך לסמים. זה רק אנושי. ד. מכיוון שבני נוער ממשיכים להשתמש בסמים, והמספרים כל הזמן הולכים וגדלים, מכיוון שאין חינוך לשימוש נכון והסבר של הסיכונים האמיתיים (מידתיות מול התמכרות, אוכל ומזון, השפעות של ערבוב), ומכיוון שחוסר החוקיות גורם לגורמים עבריינים או אפילו לאויבים לעשות קופה, וכל הדרכים כשרות (להכניס רעל עכברים וכו'), יותר אנשים נפגעים. יותר אנשים כמובן ביחס לכמות השימוש. וזו שאלה טובה מאוד, מה יותר טוב? (המספרים בדויים) 50% מעשנים שסיפרו להם את האמת והסבירו להם על צורת השימוש הנכונה ועל הסיכונים, או 20% מעשנים שמשקרים להם, ולא יודעים את ההבדל בין הירואין לגראס. נכון, אם הקנביס היה יוצא מחוק הסמים, ויכולת לקנות אותו במכולת, יותר אנשים היו מעשנים. אבל לא במספרים גדולים. אין הבדל גדול בינו לבין אלכוהול, וזה שהאלכוהול חוקי לא גורם לעליה תלולה בשתיית האלכוהול עד כדי מכת מדינה. לאנשים יש שכל בשביל לנהל את החיים שלהם ולהחליט לעצמם. ושוב... למי שאין את השכל הזה, ובעל נטייה להתמכרות או להרס עצמי, או שהחוק לא מעניין, או שימצא גם ככה דרך אחרת. מחר אולי תרצה לחסום גם אותה. ואם תרצה יש עוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל חינוך לא משתנה מהיום למחר. אז מה בינתיים? דור הביניים ישלם את המחיר? המצב רחוק מלהיות אידאלי, והלוואי שאפשר היה להשאיר הכל ליד החינוך ולהסתפק בכמה שפחות חוקים. למרבה הצער זה לא ממש עובד כך (לפחות לא במקום הזה ובזמן הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה לכך שבכל מקום בעולם יש חוקים ודרושה אכיפה גם על עבירות שברור לכל אחד כמה הן מסוכנות (רמזור אדום, קו לבן וכו') היא שבשום מקום בעולם לא הצליחו בחינוך במידה כזו שתביא את כל הנהגים לפעול על פי הכללים האלה. תשדירי זוועה, אגב, משיגים לא פעם מטרה הפוכה. הציפיה שישראל (הידועה בצייתנותם המופלגת של אזרחיה לחוקים וכללים ובאיכות החינוך הנפלאה בה) תצליח לעשות משהו ששום מדינה בעולם לא עשתה נראית לי מופרכת. למעשה, נראה לי שטבעם של בני אדם מונע כל אפשרות להצלחה מלאה כזו אפילו אם הם שווייצים או סקנדינבים. אתה באמת חושב שאנשים לא יודעים שיש הבדל בין הרואין לגראס? שבני נוער שיושבים על האינרנט כל היום ניזונים רק ממידע של האגודה למלחמה בסמים? ברצינות. אם תביא לי נתונים מהולנד שיראו שבעקבות הלגליזציה של סמים קלים שם חלה ירידה בשימוש בסמים קשים אשמח לראותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==תשדירי התאונות מהטלוויזיה האוסטרלית, עם הראשים המתנגשים לא מאירלנד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני חוק כיסאות הבטיחות לילדים לא היתה מודעות בציבור לחשיבות הכיסאות. אי אפשר לנתק את החוק מהמודעות הציבורית, צבת בצבת עשויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. לכן צריך חוק קסדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם חוק "בוקר טוב" בטלפון. כולנו היינו רוצים לחיות בסביבה בה מקדמים אותך במלים אלה ולא ב"כן?". כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי, כן מה. אין לי בעיה שעל כל טלפון שלי יענו ב-''כן המפקד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ון לנון מספר שזו המילה שהובילה את דרכו ליוקו אונו ובאופן כללי - מילה חיובית אני לאחרונה התחלתי לענות כך לטלפונים (..כשאינני במצב רוח מרומם) אבל זה הרבה יותר טוב ממה שאחי נוהג לומר בהרימו את השפורפרת (הלוואי שזו באמת הייתה שפורפרת.. בהרימו את ה*מכשירן*) "דוח מצב" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו היה עונה לי לטלפון ב''דוח מצב'', הייתי אומר לו ''אתה עדיין הומו. רות סוף.'' (כשכוונתי הייתה ''פלצן''. בתוך עמי אני יושב, ואת שפתו אני דובר.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו בוא ונהיה כנים , האם זו גישה נעימה לזולת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה את מדברת, על התלוצצויות בטלפון, התלוצצויות באייל, או הסכמה שבחוסר-שתיקה עם המוסכמה החברתית של "הומו" כמילת גנאי גנרית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא עושה אפילו מאמץ מינימלי להיות ברורה. עכשיו *זה* נראה לי... "לא נעים לבריות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אעשה מאמץ כלשהו - בעיני הרבה מתגובותיך מבוססות על תוקפנות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבוססות על תוקפנות? לא חושב ככה. יש בהן לפעמים תוקפנות. הרבה פעמים אין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה. קודם כל החתול שלי התגלה כמעצבן הרבה יותר מתגובותיך ושנית, אולי קראתי מדגם לא מייצג שלהן בכל זאת - סימנת ספויילר על שוגון וכל זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאולוגיה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בבנין תפעילן? (אני נהגתי1 לענות "מה?" 1כיום אפחד לא מתקשר אלי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! זה מראה על אינטלגנציה לא רק אצל סוסים ואיילים בנייו *תפעילן* הפך מקובל מאד בקרב בני הגבעות של הגליל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהבהמות עושות כאן חיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתמשת במילה בהמות באופן המקובל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן המקובל זואולוגית. אייל, סוס, כבשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה לראות שאפילו העלבונות מפיך מלאי חן ובנוגע לחתולים אני צריכה ייעוץ בעל כרחי קיבלתי על עצמי להחזיק בחתול של מישהי שנסעה להודו הוא ככל הנראה סובל מטראומת ילדות ואינו חודל מליילל אומר להגנתו שאינו מיילל (כמעט) כשאני ישנה. אוכל וליטופים מרגיעים את נפשו ואת מיתרי הקול שלו לדקות מעטות, יש תקווה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רואה עלבונות במקום שאינם קיימים. אם החתול פחות או יותר נורמלי הוא אמור להרגע תוך כמה ימים. אגב, את בטוחה שמדובר בטראומת נטישה ולא בייחום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מסורס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היה איזה חתול שקראו לו בהמות, לא? (נדמה לי ב"האמן ומרגריטה"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, גם לי עלתה אותה האסוציאציה החתול (נֶמר) אצלינו כבר כמעט חודש, נראה שכך יישאר |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |