בתשובה לברקת, 11/10/07 12:18
אל תצחיקו אותי 459719
ועוד כמה מילים על הרבדים השונים והמרתקים שמכיל הספר הזה.

"עיר" עוסק הרבה בשאלה האם האדם עליון על גזעים אחרים או בעלי החיים, מבחינה מוסרית או חברתית. בספר יש גזעים אחרים וגם בעלי חיים שמצליחים לכונן חברה "מוסרית" הרבה יותר מזו האנושית (חלקם מפני שהגיעו לרמת האדם מבחינה פיזית, וחלקם מפני שהם שונים כ"כ מהאדם...). בפועל הפרטים בחברה האוטופים סובלים מדיסוננס מתמיד, מחוסר התאמה של המוסר המוחלט הזה, שבבסיסו הוא אנושי, לטבע החייתי שלהם. מדברים על שלום ומזילים ריר למראה הצייד.

עוד רובד, מוסווה יותר: ההירארכיה שקובעת מה מוסרי ומה לא, למרות שהיא קיימת בחברה אוטופית שהאדם נשכח בה לחלוטין, היא עדיין אנושית - ואין פלא, שהרי היא של הסופר שהוא בן אנוש. מכאן, הוא אומר, אנחנו בני האדם רוצים לצאת לאיזשהו גן עדן מוסרי, אבל הסיוט שלנו הוא שאיננו מסוגלים לדמיין מה יכלול גן עדן כזה מעבר למה שאנחנו מכירים כבר).

יש הרבה סימני שאלה גם סביב הקביעות המוסריות עצמן - יש דברים שלא ברור אם סימאק חושב ברצינות או הכניס כאירוניה (אני מעדיפה את האפשרות השנייה). למשל, אם בעלי החיים החליטו לא להרוג זה את זה, אבל עדיין מגדלים בקר לבשר, מה המשמעות של "לא להרוג" - במה עדיף לזאב או לדוב לגדל פרה באופן תעשייתי ולשחוט אותה, על פני לצוד סנאי או דג במקום מחייתו?

וברמה "ארצית" יותר - האיפיונים הסוציולוגיים של חברת העתיד. סימאק כותב בהקדמה שלו שהוא מאמין בכל ליבו שהעיר המודרנית פשטה את הרגל‏1. בעצם, הוא אומר, אין יותר צורך ב"מדורת שבט עירונית" כיוון שבעולם האוטופי לאדם יש הגנה - העיר הלא נוסדה מלכתחילה בגלל הצורך בהגנה. שוב מגיעים כאן לעניין טבע האדם (או החיה), השינויים האבולוציוניים שהוא עובר והסתירות בינם לבין ההתפתחויות החברתיות והפוליטיות. האם באמת אלף שנות שלום הן זמן מספיק כדי לעקור מתוך גזע מסוים את הדחף האבולוציוני להרוג? כל הספר הוא לכאורה ניסיונות נואשים להוכיח שכן, כאשר כל הפרטים הקטנים מעידים שלא.

מעל לכל זה מרחף סיפורה של משפחה אנושית אחת, בת המון דורות, שכל אחד מבניה תרם משהו להיסטוריה העתידית של העולם. האדם נשכח בספר של סימאק, והוא רק מיתוס שאין ביטחון שהתקיים. ועדיין האדם היחיד (והבודד) היושב בביתו, צופה בגורל העולם מתרחש לנגד עיניו, מודע להשפעה העצומה שלו על גורל זה, וממתין לרובוט המשפחתי שיגיש לו משקאות, הוא הגיבור האמיתי (הטראגי) של הספר הזה.

1 קצת ספוילרים בהמשך - מוזר לי שהוא ממליץ המלצה אמיתית לזנוח את הערים ולעבור לשטחי אדמה גדולים בכפרים (עכשיו מגיע ספוילר אז אל תקראו אם אתם ספוילרפובים) - כאשר הדרך היחידה שהוא מוצא ליישם פתרון כזה עבור כל האנושות, היא ש-‏99.9% ממנה תעבור לצדק.

עוד פתרונות לא ריאלים (ספוילר נוסף למעשייה הראשונה, דלגו וכולי) - מעבר לגידול ירקות בחממות, אבל העברה של האדמות לידי תושבים עירונים זה מקרוב באו, שיפתחו שם תחביבי גינון (של פרחים!). מין עיקרון הכבדה לא ריאלי שכזה.
אל תצחיקו אותי 459743
עפ"י השקפות מסוימות (והזכירו כאן את דוקינס לדוגמא) השאלה "האם האדם עליון על גזעים אחרים או בעלי החיים, מבחינה מוסרית או חברתית" היא לא ברורה או אולי אפילו חסרת פשר, לא?

כמו הנקודה שהעלת בפיסקה השלישית - "ההירארכיה שקובעת מה מוסרי...בחברה אוטופית...היא עדיין אנושית" או "בני האדם רוצים לצאת לאיזשהו גן עדן מוסרי." שקשור לשאלה אם מדובר במוסר או ב"המוסר" (במ' גדולה).
אל תצחיקו אותי 459745
אתה שואל אותי? תשאל את סימאק. הוא דן בזה ללא הרף, מהמון זוויות שונות. למשל, עולה השאלה האם עדיף שבעלי החיים (הכלבים בעיקר) יידעו שהאדם שלט בהם פעם, או שמא עדיף שלא יישאר שום זכר היסטורי לכך, כדי שהם יפתחו תודעת מעמד אוטונומי ולא משרת. דינמיקת "אדון-עבד" נוכחת חזק מאוד בספר. בכל אופן אשמח אם תפרט מה אומר דוקינס בנדון.

"ההירארכיה... היא עדיין אנושית" - אני פשוט מתכוונת לומר שסופר בן אנוש לא יכול באמת להעלות בדעתו איך תיראה הירארכיה מוסרית של גזע לא אנושי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים