בתשובה לעדי סתיו, 13/10/07 5:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ועוד משהו: דווקא ברחובות החד סטריים והצרים יש היגיון רב מאוד לרכב נגד כיוון הנסיעה של המכוניות. כך רואה הרוכב את הרכב הבא מולו ויש לו מספיק זמן להתכונן לרגע בו הוא חולף על פניו. הוא יכול להאיט ולהיצמד בדבקות לאחד מצדי הכביש, ובמקרה של רכב רחב במיוחד יש לו מספיק זמן לתכנן עצירה מוחלטת והידחקות אל בין שתי מכוניות חונות עד יעבור זעם. בכל מקרה הרוכב בשליטה ובמוכנות גבוהות יותר מאשר במקרה ההפוך בו הוא שם לב לרכב רק כשהוא כבר קרוב אליו מאוד ורעש מנועו נשמע כבר באוזניו (או הצופר, שלמרות שאני מסכים שזה מעצבן ומבהיל במקרים מסויימים, עדיין יש לצפירה יתרון בטיחותי אם היא מתבצעת כשהרכב עדיין מרוחק דיו מאחורי הרוכב. ברכיבה עם הכיוון, חלק מהנהגים מנסים לעקוף את הרוכב "בכוח", תוך השתחלות ברחוב הצר לצד הרוכב, ותוך התקרבות מסוכנת אליו. המטומטמים שבהם גם צופרים לו כמה פעמים בעצבנות שיזוז הצידה, כאילו שיש לו לאן, או שיסע יותר מהר, כאילו שהוא יכול (אולי הוא יכול לנסוע קצת יותר מהר, אבל בטח לא במהירות של הרכב!). עולה מכך שלא משנה בעצם באיזה כיוון רוכב האופניים רוכב: כך או כך מהירותו נמוכה משמעותית מזו של הרכב, והרכב יצטרך לעקפו גם אם ירכב עם כיוון התנועה. לכן במקרים כאלה מבחינת הרוכבים הרכיבה נגד הכיוון בהחלט מומלצת. רוכבי אופניים בעיר הם גורם חיובי ביותר, הממתן את התנהגות הנהגים האגרסיבית, שפעם היו רגילים "לטוס" ברחובות צרים להחריד כמו גורדון וצייטלין בת"א למשל (דוגמאות מניסוני האישי), והיום למדו שיש להיזהר (כי בכל מקום בעיר כבר רואים המון רוכבי אופניים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני קורא תגובות כאלה אני מבין שאין הרבה טעם בכל הדיון. לדון על בטיחות עם אנשים שחושבים שיותר בטוח להם לנסוע נגד הכיוון בכביש חד-סטרי זה כמו לדון על החיים הטובים עם אנשי יחידת המתאבדים של גדודי חללי אל-אקצה. כמובן, אני תוהה: אז יהיה חוק קסדות, מה אכפת להם? עוד חוק לצפצף עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להניח שדעתך כי אין טעם בכל הדיון נובעת מכך שאינך מכיר את המצבים שתיארתי. בדוגמאות שהבאתי מדובר ברחובות חד סטריים צרים בת"א, שמשני צדיהם חונות מכוניות. הרחובות האלה צרים עד כדי כך שאם באחת המכוניות נפתחת הדלת לכיוון הכביש, לרכב הנוסע במקום אין לאן לזוז והוא נאלץ לעצור. למרות ההשוואה המקורית לדיון עם גדודי חללי אל-אקצה, אני מקווה שההיגיון בהצעתי לא נסתר לגמרי ממך. קרא נא את תגובתי שוב, בנחת, מבלי להיצמד אוטומטית לדיעות קדומות; האמן לי שרשמתי את שרשמתי על סמך ניסיון אישי רב, הן כרוכב והן כנהג. לא המלצתי על רכיבה מהירה ונטולת רסן, המדובר בדיווש עירוני איטי וזהיר תוך מבט קדימה וצפיה אל פני המתרחש. אני עצמי גם רוכב כך (כמובן לא כעיקרון, עדיף למצוא אלטרנטיבה לנסיעה ברחובות כאלה, אך לעיתים אין ברירה). יש עוד יתרון מובהק להמלצה שלי, והוא שהרוכב מול התנועה רוכב גם מול הרכבים החונים ברחוב ועל כן גם מול עיני האנשים היושבים בהם. כך נוצר קשר עין ביניהם, והסכנה שיושב ברכב יפתח לפתע את הדלת (סיוטו של כל רוכב עירוני) מבלי לשים לב לרוכב האופניים המתקרב, מצטמצמת מאוד. יודע מה? בעוונותי אני גם נאלץ מדי פעם לנהוג בעיר במכונית (אם כי אני משתדל להימנע מכך ככל שניתן), ואומר דבר נוסף: גם כנהג, אני מעדיף את רוכב האופניים מגיע מולי ברחוב צר על פני הרוכב עם כיוון הנסיעה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את הרחובות האלה. אחותי גרה בשדרות מוצקין - רחוב מהסוג הזה בדיוק. חוקי התנועה באים ליצור תיאום ציפיות בין כל המשתמשים בכביש ולמזער את ההפתעות למינימום. כאשר אתה חורג מהם אתה מפתיע את שותפיך לדרך - והפתעות מזמינות אסונות. כאשר אני נוהג ברחוב צר כמו מוצקין אני מניח שלא יבוא מולי רכב. כנהג לא תל-אביבי (כמו רבים מהנוהגים בתל-אביב) אני לא מכיר מוסכמות לפיהן גם ברחובות חד-סטריים עלול לבוא פתאום רוכב ממולי. אני מביט, כמובן, קדימה, אבל עיקר תשומת הלב שלי נתונה לשני צדי הדרך שמהם יכול להיכנס פתאום למסלול שלי הולך רגל או רכב שיוצא מחניה (כמובן, בדרך כלל אני גם מתבונן לצדדים כי אני מחפש חניה בעצמי). אם אתה רוכב מאחוריי אתה לא מסתכן בכלל (אלא אם אתה פתאום מנסה לעקוף אותי מימין דווקא כשמצאתי חניה). אם אתה רוכב ממולי אני עלול לא לשים לב אליך. גם כשחניתי, אני מסתכל אחורה לפני שאני פותח את הדלת, לא קדימה. כשאני יוצא מהחניה שוב העיניים שלי במראה הרבה יותר מאשר בכביש שלפני משום שאני יודע שהוא חד -סטרי. אם אני חוצה רחוב כזה, בידיעה שהוא חד-סטרי, אני אולי מעיף מבט קל לכיוון הנגדי אבל אופניים הם דבר שלא תמיד קל להבחין בו, בפרט בערב, והם לא משמיעים רעש מנוע שיזהיר אותי. את המבט הבוחן אני שומר לכיוון ממנו מגיעות המכוניות. אם אני במקרה דוחף עגלת תינוק לפני המצב עוד יותר גרוע, כי העגלה אינה נראית בין המכוניות ואני, מאחוריה, נראה מרוחק עדיין מחציה - עד הרגע שבו העגלה נעה קדימה וחוסמת את הדרך שלך. את העגלה קשה הרבה יותר לעקוף, ואם תתנגש בה גם אתה וגם התינוק עלולים להיזרק על הכביש. אם מישהו עובד על מערכת הביוב עם בור פתוח יהיה שלט ואולי מחסום בכיוון התנועה, אבל בכיוון שאתה תבוא ממנו עלולה לא להיות שום אזהרה. בקיצור, ברגע שאתה חורג ממערכת הציפיות של כל שותפיך לכביש אתה מעמיד את עצמך ואותם בסיכון גבוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאה דרשת. בכלל, אני רואה שאתה בעמדת מיעוט, אז רק רציתי שתדע שאני מסכימה עם רוב דבריך שנכתבו בדיון. בפרט אני מסכימה עם הבקשה להתחשבות בנהגים אחרים (כלומר, לא משנה באיזה רכב אתה נוהג, אם אתה איטי תקל על אחרים לעקוף אותך, וזה גם מה שאני עושה כשאני נוסעת לאט מכל סיבה שהיא). עקפתי בחיי נהגי אופניים, והדבר האחרון שהם צריכים להיות מוטרדים זה שאני אצמיד אותם למדרכה. אני כ''כ היסטרית כשאני רואה אחד (זה פשוט מפחיד אותי בטירוף) שאני שומרת ממנו מרחק כמו מאש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |