בתשובה לעמרי גולדשטיין, 21/10/07 18:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאחר רפי גינת שהכחיש מכל וכל את מה שאמרו עליו-ריאיין רינו צרור את שלי יחימוביץ. היא לא התייחסה לפרטי הפרשה רק הסבירה את הדרך בה משפיע ההון על התקשורת; היום כבר לא צריכים בעלי ההון הגדול ללחוץ ובד"כ הם לא לוחצים כמו שעושים הפוליטיקאים. היות שהם נמצאים באיזור אמצעי התקשורת אם כבעלים או כמפרסמים, העיתונאים נמנעים מלדרוך להם על היבלות או להתקרב אליהן. אם כבר איזה עיתונאי בכל זאת מעז לעשות את זה, מבהירים לו בעתון שהוא פועל כנגד האינטרסים של העיתון. העיתונאים מרגישים בנוח לתקוף את הממשלה, ראש הממשלה ואפילו את הפרה הקדושה-צה"ל. לדגדג את האינטרסים הכלכליים- לא ולא. רפי גינת הצהיר בקולו הרועם שאין אצלו בכלבוטק הנחות לאף אחד. אם היה לי זמן הייתי בודק את זה. בתחושת הבטן שלי צודקת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למי אני מעדיף להאמין, לרפי גינת או לשלי יחימוביץ'. מה לונדון וקירשנבאום אמרו בנושא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעיתי כשהשתמשתי במילה אמונה. השיטה שעליה התעכבה שלי יחימוביץ די ברורה: יש שדות ממוקשים אליהם לא נכנסים. כשמוזי וירטהיים התבטא באופן כה בוטה וחסר בושה נגד התכנית עובדה, לא ראיתי מחאות מאד חזקות נגדו בעיתונות היומית. אני מניח שאם פוליטיקאי היה מתבטא כך- אללה ירחמו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |