בתשובה לברקת, 24/10/07 13:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אישורים לנתח ובכל פעם להוציא איבר נוסף שקרס. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משפחתה אישרה. והיא? נשאלה? אולי בניגוד לך היא - בדומה לקרוביה - הייתה מעדיפה סיכוי קלוש לחיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר שהיא לא הייתה במצב המתאים לשקול זאת. ואחד הדברים הקשים ביותר לקרובים במצב כזה הוא להחליט נגד ניתוח. או בכלל להחליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה סיכוי קלוש לחיים, אלא הארכת חיים במצבה העגום (כלומר, לא מדובר היה על ניתוח שיש בו סיכון וסיכוי, אלא על עבודות תחזוקה וסילוק גידולים יחד עם האיברים הנושאים אותם, בזה אחר זה). היא לא נשאלה ואכן לא ממש היתה במצב לקבל החלטות או לנהל שיחות, למרות שהיתה בהכרה חלק מהזמן. ממה ששמעתי מבתה בזמן השבעה, הם התייסרו על כל החלטה כזו, וגם לאחר מותה לא התאוששו מהזוועה שבהסרת האיברים מגוף שאינו מתפקד (ייתכן שבבית חולים אחר היו מחליטים אחרת). הרופאים מצדם הודו בפני הבת שהם ''מנסים מה שאפשר'' בלי לדעת מה לעשות באמת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |