בתשובה לכבשה, 08/11/07 12:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובכן, הפקפוק שלך הוא לא בקשר לחישוב עצמו אלא בקשר לאופיו הדיגיטלי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אל"כ, אבל הפקפוק שלי נוגע לגבול בין "חישוב" לבין "חיים". כלומר, האם יש פעולה כלשהי של יצור חי כלשהו (למשל, חיידק) שאיננה מוגדרת כחישוב, או שאין בה חלק חישובי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשאל את וולפראם, הכל חישובי - לא רק החיים. הקוסמוס אינו אלא מכונת מצבים שמחשבת כל רגע את המצב הבא שלה. אני לא רואה את החשיבות הגדולה של המינוח, ולצרכים שלנו חושבני שאפשר להסכים לקרוא "תהליך חישובי" לתהליך שהחישוביות היא הסיבה לקיומו, לא תוצא שלו. לכן שתי כבשים שיוצאות למרעה אינן מחשבות את הפעולה החישובית 1+1, אבל ילד שמסתכל עליהן וקורא "אמא, תראי שתי כבשות" ביצע את החישוב (הוא ביצע, כמובן, עוד המון חישובים - לפחות אחד מהם שגוי - כדי להפיק את המשפט הזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאנחנו מסכימים שהילד אכן מבצע חישוב של 2=1+1. ומה לגבי הכבשים? האם כל מה שהן עשו בעת שהלכו למרעה צריך גם הוא להקרא פעולה חישובית? כלומר, האם המוח שלהן עשה חישובים? האם השרירים עשו חישובים? והנה לינק חמוד: http://www.ifi.unizh.ch/ailab/people/lambri/mitbook/... וגם שאלה: האם הרובוט המתואר בלינק הזה (שניתן לבנות אותו בדרכים רבות ושונות) מבצע פעולה חישובית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השרירים לא עושים חישובים, אבל ברמה העקרונית אתה יכול לבטא את המצב שלהם בכל רגע נתון באופן מתמטי, ואתה יכול לבטא מעברים בין מצבים נתונים בעזרת פונקציות מתמטיות. מכאן נובע שאתה יכול לכתוב תוכנה שמסמלצת פעולת שרירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכנה תסמלץ מודל של פעולת שרירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אם תחבר את התוכנה לרובוט שיכול לבצע פעולות דומות לאלו שיכול שריר אנושי לבצע, תקבל סימולציה מלאה של שריר. אם תחיל את אותו העיקרון על מוח, תקבל אינטלגנציה מלאכותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלשום הוצג בטלביזיה בערוץ שמונה בדיוק זה - רובוט שמניע את זרועו לפי הפקודות במוח של הקוף. בנקודה מסויימת הקוף תפס שהוא אינו צריך להזיז את זרועו ומספיק לו להפעיל את הרובוט בעזרת פקודות מוחו. הדיון הזה מתקיים בערוץ שמונה (תוכנית של ה BBC כמובן) במקביל לדיון כאן. האומנם צירוף מקרים? קוונטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך חיברו את הרובוט לקוף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמתי לב לפרטים. התרגיל היה בערך כך שנתנו לקוף לשחק במין משחק שהוא צריך באמצעות ג'וי סטיק לכוון נקודת אור למטרה שזהה כל הזמן. במקביל הוא היה מחובר לרובוט שביצע את אותן תנועות שביצע הקוף. בשלב מסויים הקוף הפסיק להזיז את הג'וי סטיק שבידו ורק הרובוט המשיך לעקוב אחרי המטרה. אגב, באותה תוכנית הראו מכונה שמנסה להפיק קולות ממוחו של אדם משותק לחלוטין. האדם אמור לחשוב על נניח ''מווו'' והמכונה מפיקה את הצליל ''מווו''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושם: דיון 2366 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! נכנסתי לאתר של האייל הקורא לפני שנתיים במסגרת חיפוש חומר ללימודים ויש הרבה דיונים שאינני יודע על קיומם. את הדיון על המוח גיליתי למחרת כתבתי את תגובתי. אני רוצה לציין את המשפט הבא מתוך המאמר: "שלא כמו הקופים, נייגל יכול לספר על חוויותיו. על מה הוא חושב כשהוא מזיז את סמן המחשב? "בהתחלה הייתי חושב על להזיז את העכבר בעזרת היד", הוא עונה בראיון למגזין Wired; "היום אני פשוט מדמיין שאני מזיז את הסמן ממקום למקום". במובן מסוים, המחשב נהפך לאחד מאיברי גופו של נייגל." לסטיבן פינקר יש דיון ארוך בשאלה אם ניתן לחשוב ללא מילים. אני חושב שדי ברור שאפשר - למשל כאשר אנחנו נוהגים אנחנו מגיבים תגובות רציונאליות (כלומר תגובות של שיקול דעת, לא אינסטינקטיביות!) בלי שנעביר את שיקול דעתנו דרך המסננת של המילים קודם לכן. נדמה לי שהעיבוד למילים נעשה במקביל ובאיחור מה. מורה שלי, יונה פינק ז"ל, יצר את המושג "דיאגוניזם" שהוא המתח הפנימי שבין הצורך לאובייקטיביזציה על ידי תרגום למילים של מה שאני חש לבין חיסולו של המצב הסובייקטיבי על ידי עצם ההגדרה (לעצמי!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, כמו לוולפראם גם למרצה כאן (Seth Lloyd) יש מין צחוק עצבני מאנפף, במיוחד כשהוא צוחק מהלצות שלו עצמו. סוג של בדיחה קוסמית, אני מניח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |