 |
"ראה ילדים שהצליחו לעשות משהו לבד ואת הנהרה הנסוכה על פניהם" - זהו שלב התפתחותי המגיע בד"כ בסביבות גיל שנתיים ומסתיים אצל רוב הילדים לכל היותר בסביבות גיל חמש. כשזה עובר להם, הם לומדים מהר מאוד את האמת שכולנו, המבוגרים, כבר יודעים: שהישג שבא ממאמץ גדול הוא מהנה (בתנאי שהמאמץ איננו גדול עד כדי כך שההתשה הורסת את ההנאה) - ושהישג שבא ללא שום מאמץ בכלל הוא המהנה ביותר. הטפות דתיות-חינוכיות הן עניין חשוב, מוערך וקדוש, אבל מה לעשות - אין להן שום קשר עם המציאות.
כנ"ל לגבי אגדת ה"מפונק שמרוב פינוק לא מסתדר עם החברה". אין דבר כזה. אם תשווה את חייו של בן 13 מגונדר ומפונדרק שגר בוילה ברמה"ש ויש לו הכל והוא תמיד דורש מההורים עוד, לחיי בן גילו בבית פועלים בדימונה, הנאלץ לסדר את המיטות ולצחצח את הנעליים של אחיו הגדולים (אחרת הם יחטיפו לו סטירה או שתיים) - הילד מרמה"ש, מה לעשות, גם חייו טובים יותר, הוא גם מוערך יותר בחברה, ובדרך כלל גם העתיד הנשקף לו הוא ורוד יותר, הרבה יותר (לא מדובר על מקרי קצה בודדים, קוריוזיים, אלא על המסות הגדולות). זוהי האמת לאמיתה, גם אם המחנכים המוסרנים שבינינו היו רוצים שהאמת תהיה אחרת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש