בתשובה ליוני לזרסון, 05/12/01 16:32
רגישות 46343
ראשית ברצוני להתנצל על כך שאינני משתמשת בסימני פיסוק
וזה משום שאני מקלידה במקינטוש וסימני יוצאים מעוותים בפי סי שלכם

בעניין כהות החושים שמאוזכרת במאמר
לפני כשלוש שנים התפרסם דוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
הכולל נתונים על התאבדויות נוער בישראל
אני התעניינתי בדוח זה מטעמים שאינם קשורים לנושא ניסויים בכלל
ולהפתעתי גיליתי שבניתוח הטור של עיסוק הורי המתאבדים
אחוז ההורים שעוסקים במדע היה הגבוה מכל יתר המקצועות
אין בידי חתך של איזה מדעים אך סביר להניח שחלק לא מבוטל
מתייחס למדעי החיים שבתחומם נעשים ניסויים בבעלי חיים

זה אחד הדברים שהביא אותי לראות את הקשר בין כהות חושים של הורה
לזה של מדען במה שקשור ביחסים עם אנשים או בעלי חיים או ילדיך שלך

ולעניין אחר באותו העניין
לדעתי יש להפריד בין רופאים לבין מדענים
רופאים הם ברובם אנשים שבחרו לעסוק בטיפול בחולים
לעומתם חוקרים או מדענים הם אנשים שבחרו במסלול מחקרי
והם אלה שאמונים על ניסויים בבעלי חיים על כל המשתמע מכך

לדעתי יש קשר הדוק בין ביצוע ניסויים בבעלי חיים להתכהות חושים
וקשר פחות הדוק בין ביצוע ניסויים בבעלי חיים לאלימות
בחייך 46352
השערות אחרות:
1. מדענים מציבים רף הישגים גבוה לילדיהם - ויותר מדי לחץ עשוי לגרום לבעיות.
2. מדענים נוטים לראות את העולם במושגים "קרים" ולהסתדר יותר עם מודלים מאשר עם אנשים ולכן קשובים פחות לצרכים של ילדיהם.
רגישות 46603
מעניין מאוד הנתון שהבאת בנוגע להורי מתאבדים.
אני חושב שאכן יש סבירות גבוהה לכך שהקשר בין הורים מדענים לילדים מתוסבכים אינו מקרי.

אבל הדרך שבה הניסויים שמבצעים ההורים משפיעים על מצבם של ילדיהם פתלתלה כל-כך, שיהיה זה מוגזם להניח שזוהי אחת מהסיבות העיקריות להתאבדות שלהם.

כמעט בכל מלאכה, שואף המקצוען להפריד בין האינטרסים לסנטימנטים, בין העסקים לעולם האישי. ההפרדה הזו, מן הסתם, אינה הרמטית, ולכן סביר שתהיה השפעה לנסיונו של בעל המקצוע בעבודתו גם על חייו הפרטיים ויחסו לסובבים אותו. אך השפעה זו עלולה להתבטא בצורה שקשה להצביע עליה, ולגרום לנזק שקשה לראות או למדוד.

באופן כללי, הניסיון של האדם בחייו משפיע על קווי האופי שלו, ומי אנו שנקבע אם תכונת אופי כלשהיא היא חיובית או שלילית? הדרך היחידה שלנו לעשות זאת היא להראות את הקשר הישיר שלה לנזק שנגרם לחברה, נזק שמהווה קונצנזוס - למשל - רמת הפשע והאלימות. זהו הקשר שמנסה ליצור כותב המאמר, ולא בהצלחה יתרה.

אדם יכול להיהפך לקצר-רוח יותר, או לחלום סיוטים שיפריעו לו במהלך של חייו. הוא יכול לאבד את הריכוז, או להיות פחות עירני. הוא יכול לפתח יכולת וויכוח שתתיש כל מי שייעז לחלוק עליו, או לאבד חלק מכושר היצירתיות שלו.
והוא יכול לאבד חלק מן הרגישות שלו.

לא תמיד נוכל להבחין בשינוי כזה אצל האדם, וקשה לצפות שניתן יהיה להראות קשר ישיר בין תכונות אלו לעלייה בפשע, ליחסים במשפחה, או לכל תופעה חברתית אחרת שניתן למדוד. ייתכן בהחלט שחלק מתכונות אלו יהוו ביחד עם גורמים רבים נוספים את הסיבה להתנהגות שנוכל לסווג כ"שלילית". אולם כרגע אין בידינו כלים לגלות זאת.

לכן השאלה היא לא אם יש בידינו הוכחה להשפעה שלילית של אובדן הרגישות על רמת הפשע, אלא אם אנו חושבים שיש באובדן הרגישות נזק לדמותה של החברה כפי שהיינו רוצים שתהייה. בלי כל צורך בהוכחה, אלא תוך שימוש ביכולת שלנו כרוב להשפיע על אופי החברה בה אנו חיים. האם היינו רוצים שהאנשים שסביבנו יפגינו יותר רגישות? אם כן, עלינו לעשות מה שניתן כדי להעלות את רמת הרגישות החברתית. הגדלת הפיקוח על ניסויים בבע"ח היא אחת הדרכים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים