בתשובה להאייל האלמוני, 17/11/07 11:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפעמים הביטויים היו גם "צ'חצ'ח", "מרוקני" ו"תימוני". המורה שלי בכיתות... לא זוכר בדיוק איזה, נדמה לי ו' ז', כשהיתה מתעצבנת על תלמיד אשכנזי היא היתה צועקת עליו סתם או מענישה, אבל כשאלה היו מזרחיים היא היתה קודם צועקת ומענישה ואחר כך פונה אל כל הכיתה ונושאת את הנאום הקבוע: מה הוא אשם, בעצם הוא לא אשם, זה עניין של תרבות, זה החינוך מהבית, והוא, מסכן, אין לו ממי לקבל חינוך ואין לו ממי לקבל תרבות, מסכן. רק אחרי כמה שנים תפסתי את חוסר ההגיון שהיה בזה שהיא אמרה את הדברים האלה באופן קבוע גם על חבר אחד שלי שאביו היה בעל עסק לתכשיטים ואמו מעצבת תכשיטים, ועל עוד חבר שאביו מנהל חשבונות ראשי בהוצאה-לאור מהגדולות בארץ (נדמה לי שעד היום). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי משתמש במילים אחרות מאשר ''חוסר הגיון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הוא משתמש בשפה נקייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי משתמש ב''חסר הגיון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספקנו להכיר את ההבדלים הגדןלים בהשקפות העולם שלנו. אני מניח שאתה תומך גם בקביעתו של האוצר היום שהקטנת מספר התלמידים בכתות אינו מעניינם של המורים כמו שתכנון הכבישים אינו מענינם של עובדי מע''ץ. עניינים אלו הם המומחיות של כלכלני האוצר. סליחה ששוב אני מזכיר אותם למרות שהם מאד שוליים בהוויה של המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור נא - האם אתה זוכר מתי בערך התחילו לערב את משרד האוצר בכל משא ומתן עם עובדים של משרדים אחרים? לי נראה שהיו שנים רבות שבהן היו המגעים עם שובתים למיניהם מעניינם של השרים הרלוונטיים, וגם היו הרבה פחות (אם בכלל) מצבים שבהם השרים היו מקוננים על הנעשה בתחומם - למעשה, הנפגעים ממחדליהם היו תוקפים אותם. לא את האוצר דווקא. ואילו בשנים האחרונות יש הרגשה שבאמת פקידי האוצר הם "קובעי כל". מתי חל השינוי הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי. נדמה לי שאחרי התכנית הכלכלית החדשה של 1985 השתלט משרד האוצר על הניהול הפרטני של המדינה באמצעות חוק ההסדרים. מתי הוציאו את ניהול כוח האדם מהמישרדים אינני יודע. מאד אוהבים לצייר את התמונה השיקרית כאילו עד 1985 הפוליטיקאים ניהלו את הכלכלה ואז לקחו הכלכלנים את העניינים לידים, הגבילו את ההדפסה, הנהיגו משמעת תקציבית וריפאו את הכלכלה. לדעתי זהו מצג שווא. האינפלציה או נכון יותר, הסטגפלציה, היתה תופעה בכל העולם המערבי. זו לא היתה גזרת אלוהים אלא החלטת בני האדם כי היו מגזרים שהתעשרו ממנה והרוב הפסיד ממנה. כלכלני האוצר ניהלו את האינפלציה כמו שניהלו אחר כך את הדהפלציה. נדמה לי שמראית העין נעלמה בתקופתו של נתניהו. ראשי האוצר איבדו את הזהירות וליבם גבה: למשל קובי הבר התפאר ש: "הצלחנו לשבור את העבודה המאורגנת". בכל מדינה באירופה הוא היה מועף מכסאו. באותה מידה גם נתניהו לא היה מעז לכנות את פרץ -גנגסטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח לא-נכון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |