בתשובה לדר הירש, 04/12/07 21:22
אחד, שניים, אולי שלושה חברים העונים על הקריטריונים של הסקר. 465207
אנדריי בולוטינסקי • בתשובה לדר הירש יום ג', 4/12/2007, 22:20
שמע, צביקה, אני יודע בדיוק מדוע אותה ילדה חיבקה אותי – צעקתי חזק יותר מכל הפלוגה ביחד בצעידות שערכו לנו בגדנ"ע של מגמת ערבית[*], ולכן למשך כשבוע וחצי הייתי ה"אליל שלה", כפי שהיא עצמה הגדירה. (לא אמרתי "שרוטה"?) העניין הוא, שאם כל בן אחר שהוא היה במקומי, היא לא היתה מעזה לחבק אותו. אני הוא ה"חמוד־מוזר־מוזח־קופיפי" של השכבה. אין זה מעמעד גרוע כלל וכלל, רק חורה לי שאני מקבל כל כך הרבה תשומת שלא בצדק. אני בסך הכול מוזר, יש לי בעיות. יש אנשים הרבה יותר מוצלחים ממני בבית הספר שלא מכירה אותם עשירית מהאנשים המכירים אותי (וקוראים בשמי כל פעם שאני עובר לידם. וחלקם אף מבקשים ממני לעשות חיקוי של ספרטני. שבע פעמים ביום. כמה פעמים אפשר לעשות את אותו חיקוי של לאונידס משליך פרסי לבאר? לא נמאס להם?).

_____
עד כדי כך שהמפקדים אמרו לי פעמיים: "אנדריי, אל תצעק הפעם. אנחנו רוצים לראות איך הפלוגה מסתדרת לבד". פלוגה של 50–60 איש.
אחד, שניים, אולי שלושה חברים העונים על הקריטריונים של הסקר. 465209
אנדריי בולוטינסקי • בתשובה לאנדריי בולוטינסקי יום ג', 4/12/2007, 22:28
תיקון שגיאה: "שלא מכירה אותם *אפילו* עשירית...". מן הסתם, עשירית מהאנשים המכירים אותי כן מכירה אותם, בדרך כלל.

ותיקון שגיאה בהודעה המקורית: אם הייתי אדם אחר, את עצמי הייתי אוהב מאוד־מאוד, אבל את אנדריי הייתי שונא. הוא תפלץ. אך הואיל ואני תקוע בגופי, נגזר עליי לחבב את עצמי.
אחד, שניים, אולי שלושה חברים העונים על הקריטריונים של הסקר. 465233
אנדריי בולוטינסקי • בתשובה לאנדריי בולוטינסקי יום ד', 5/12/2007, 10:06
למקרה שתחליטו להגיד שאני סותר את עצמי – לא אמרתי שלא היתה לבחורה שום סיבה לחבק אותי. אמרתי שלא היתה שום סיבה *הגיונית*. לחבק אותי כי אני צועק – זה הגיוני, זה?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות