בתשובה לסמיילי, 21/12/07 15:47
לא מסכים 466480
השוואה מעניינת אבל לא מדויקת (1). רוב האוכלוסיה רואה טלוויזיה בין השעות 18:00-24:00, כאשר מתוכן ישנן שעתיים של פריים-טיים. בשעות האלו סדרות למבוגרים צריכות להתחרות על תשומת לב הצופים, כאשר במקביל ישנן תכניות ריאליטי, חדשות וכד'. בסופו של יום, המגבלה שכל רשת יכולה לשדר רק תכנית אחת בכל זמן נתון הינה מגבלה חמורה ביותר. תחשוב על עולם שבו כל חנות ספרים יכלה למכור רק 20 ספרים בכל רגע נתון - איזו השפעה הייתה לכך על איכות הספרים.

(1) אולי השוואה לעולם הקולנוע או התיאטרון יכלה להיות יותר טובה.
לא מסכים 466482
הפריים-טיים של ארבעת(?) הרשתות הלאומיות בארה"ב הוא כמו מדף המומלצים בסטימצקי, גם מבחינת המבחר, גם מבחינת החשיפה וגם מבחינת האיכות. אם אתה לא רוצה לקרוא רק את רם אורן ועמוס עוז, אתה צריך לשוטט קצת יותר עמוק, ואפשרויות כאלה יש לך היום גם בטלוויזיה.
לא מסכים 466485
כמה אפשרויות? חוץ מארבעת הרשתות יש את רשתות הכבלים והלווין. ברשתות הכבלים אמנם יש מאות ערוצים, אבל מעט מהם נועדו לסדרות חדשות. ערוצי הכבלים הינם ערוצים ייעודיים, בעיקרם לספורט, שפות זרות (בעיקר ספרדית) וערוצי קונסיגנציה

אז יש את HBO ואולי עוד שלושה ארבעה ערוצי כבלים שיכולים לשדר סדרות - אתה משווה את המצב לכמות הספרים שאפשר למכור בחנות ספרים של בארנס אנד נובל?

המצב לא שונה בהרבה מהמצב בארץ - מאות ערוצים בכבלים אבל בסופו של דבר חמישה וחצי ערוצים שבהם אפשר לשדר סדרות מקור. בסטימצקי נמכרים עשרות ספרים חדשים מדי חודש.
לא מסכים 466487
כמה ערוצים שהם לא ערוצי ספורט, ערוצים בשפות זרות או ערוצי קונסיגנציה יש?

העניין הוא שאני לא חושב שזה מה שמהווה חסם לאיכות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים