בתשובה להעלמה עפרונית, 08/12/01 13:16
ודייק 46821
חילוני = שאינו דתי.
שאינו דתי = אינו הולך להתפלל לישויות על-טבעיות, כל-יכולות, כל-יודעות, בלתי-קיימות.

לכן חילוני אמיתי לא הולך לבית-כנסת, מכל מקום לא כדי להתפלל. מספרם של אלה בישראל הוא בערך עשרים, אבל לא צריך לערב בינם לבין הדתיים הלאטנטיים, שרוח ישראל-סבא (לפחות חלקה הדתי), או אימת הדין, נוחתות עליהם מזמן לזמן.

(הכותב צם בשנים אי-זוגיות כי כיף לו לעשות את זה עם משפחתו, ולא ידרוך בבית-כנסת עד שיהיה בו שוויון בין המינים. וגם אז כמובן לא למטרות התייחדות עם היישות הנ"ל.)
שוב? 46822
טוב, ניסחתי תשובה מופלאה, ואז החלטתי לעשות מעשה, ולצרף לינק לתגובה שכבר ענתה על אותה שאלה בדיוק. אממה?
איך שמצאתי את התגובה המתאימה מהכתבה הנכונה, והעתקתי את הלינק הנכון (את זה אני עוד אגלה בהמשך..) נמחקה לי כל התגובה. אוף.
בכל אופן, זה הלינק הראשון אי פעם שאני מצרפת, אז אני מקווה מאד שאני לא עושה שטויות:

www.haayal.co.il/replay.php3?.id=14&rep=34353
זהו, אני מקווה שזה פועל...
שוב? 46824
ועדיף:
תגובה 34353
שוב? 46833
(תודה לערן על שיפוץ הלינק)

כתבת: "אני ישראלית, אני יהודיה, והשילוב של השניים- יוצר את מה שאני היום."

אני מסכים לחלוטין. ויש לי עוד כמה מוקדי-זהות, לא רק ישראליות ויהדות.

ספציפית, אני חושב שקריאת הטקסטים של יום כיפור מרחיקים אותנו מאוד מחשבון נפש מוסרי, ומעסיקים אותנו במאזן אימה עם סובבינו ועם אלוהים.

אבל כללית, יש לי במרשם הפלילי הפרטי שלי יותר ביקורים בבית-כנסת מהממוצע באוכלוסיה המתקראת חילונית; עד שחדלתי מטעמי היגעלות מההפרדה בין נשים וגברים. מכל מקום אני מוצא בטקס עניין פולקלוריסטי כשתכניו נושאים חן בעיני – עניין לא נפוץ, אבל לא נדיר. אני וודאי שלא מחויב לו; והזהות שלי איננה כוללת התמסרות לאימה שהוא מכֻוָּן להטיל. לא הייתי שולל הליכה לתפילת כל נדרי בבית-כנסת רפורמי. אבל העובדה היא שלא הגעתי לתפילה כזו מעולם. אולי כי בשבילי עדיין כשאני מחפש "טקס דתי" (לכל מטרה שהיא), אני לא יכול אלא לחשוב על בית-הכנסת הקטן והמוזנח של סבא שלי (שהיה בילדותי עמוס קשישים, עד ששורותיהם הדלדלו והוא נסגר), ואין לי די צורך כיום להסתגל לחוויה דתית חלופית.
שוב? 46836
ותוספת קטנה: אני מוצא בטקסים הדתיים עניין שאיננו רק פלוקלוריסטי, אלא גם תרבותי וזהותי. נסחפתי בהמעטה.
ודייק 47017
אחת הפעמים היחידות שהלכתי לבית כנסת הייתה דווקא בברזיל ביום כיפור כדי לראות איך זה שם.
אני מודה שלא אהבתי את התפילה שבה מתבוסס האדם בתוך עצמו ומנסה לבקש רחמים בכל משפט שני ולהזכיר לאל כמה הוא טוב (בעיקר בשביל עמלק) אני השתוממתי על כמות האנשים שמגיע לשם בכל יום כיפור לבית הכנסת ברכב וחוזרת ברכב אבל בהחלט חלקם (לא כולל אותי ) צמו ביום כיפור.

אני חושב שאני יכול לספור את מספר הפעמים שהייתי בבית כנסת שלא לטובת בר מיצווה על כף יד אחת.

האם זה אומר שאני חלק מאותם 20 חילוניים?
ודייק 47026
הפעמים היחידות, שהייתי בבית כנסת בזמן תפילה (ושלא למטרת טיול/סיור לימודי) זה היה בזמן שגרתי בחו"ל. בארץ מעולם לא הייתי בבית כנסת בזמן תפילה/עליה לתורה/הכנסת ספר וכד'.
גם בחו"ל, מטרת הביקור היתה לציין את החג (בהעדר אופציה אחרת) ולהתרשם מחיי הקהילה היהודית. בערה"ש תשנ"א ראיתי אפילו את שר התחבורה של בריטניה דאז, מר מלקולם ריבקינד נוכח בביה"כ של אדינבורו. כנראה, שזה הדבר היחידי, שראוי לציון בהקשר של חוויה זו...
ודייק 47217
ייתכן שאתה מאותם חילוניים. אפילו נראה שיש סיכוי טוב. אבל... גם מי שלא הולך לביה''כ יכול להיות ירא שמיים אמיתי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים