בתשובה להמסביר לצרכן, 17/01/08 14:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מצפה ממך, המסביר לצרכן, שלא תראה רק את האחרונים בתור. תאר לך שכל המורים היו מתפטרים. היית מאשים אותם בהרס בתי הספר? אל תתן לעצמך שיהנדסו אותך. אנשי האוצר דאגו ששכר המרצים יישחק מ-2001 -זו פרקטיקה מקובלת עליהם. מה אתה בא לטעון, שהמרצים אשמים בזה שהם מתנגדים לשחיקה בגלל שלאוצר אין כסף? אם לאוצר אין כסבף אז מדוע הוא מפחית מיסים לעשירים? אני אומר לך שהאוצר מוביל מדיניות להפרטת מוסדות ההשכלה הגבוהה. שלב הכרחי בתהליך הזה הוא להביאם אל עברי פי פחת. זו שיטה שבוצעה כבר לא פעם ובכל העולם. זו פן אחד של מה שנעמי קליין מכנה DISASTER CAPITALISM .הדרך היחידה שיש לשכירים להאבק בזה הוא באמצעות שביתות או במילים אחרות- שבירת כלים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנשי האוצר הם עושי דברו של שר האוצר ש*אנחנו* (גם אתה, איציק אחי) בחרנו. בעוד שנה או שנתיים תהיה לנו הזדמנות לבחור לנו שר אוצר אחר שיעיף את נערי האוצר האלו לכל הרוחות. אני משוכנע שאנחנו נעשה אז בחירה מוצלחת יותר וסוף-סוף נבחר שר אוצר שיביא איתו נערים יותר נחמדים שיתחבבו אפילו על נעמי קליין. אבל כרגע זה השר *שלנו* והנערים *שלנו*. אולי אתה, (או מישהו) יכול להסביר מה ההגיון במשחק הזה, שאני ואתה והמרצים, המורים, הרופאים, הסבלים וכל אחינו בני ישראל, בחרנו לעצמינו שר אוצר שיעמוד בראש המערכת שמנהלת את אוצר המדינה, ובאותה עת השארנו בידינו כלי נשק שבאמצעותם אנחנו מחבלים במערכת הזאת. במקום לשבות ולהכות אחד את השני, בוא נפטר את שר האוצר ונבחר לנו אחד שישלם לכולם את מה שצריך. לי זה נראה כאילו אנחנו (יחד עם המרצים) יורים לעצמינו ברגליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מחשבה שאני משתעשע בה לאחרונה - הדרך להציל את הדמוקרטיה הישראלית, היא לנסות להרוס אותה. לנסות מתוך תקווה להכשל, אבל בכל זאת לנסות במלוא המרץ. למה? כי מלבד בחירות פעם בכמה שנים, לא נראה שהציבור מצליח להשפיע על השלטון בשום צורה. שביתות נכשלות (בלי להכנס לשאלה אם הן מוצדקות), מחאות ציבוריות, הפגנות ענק, שנים של נפילת קטיושות על שדרות, גינויים בלתי פוסקים של הממשלה בתקשורת ובבתי המשפט... אם, לעומת זאת, ירגישו בעלי השררה שקיימת סכנה ממשית לפוטש, ההפגנות ואיומי השביתה יעניינו אותם לפתע. אנחנו לא יכולים לצפות להפוך את נבחרי הציבורים לאידיאליסטים חרוצים, אבל מעמד שליט שחרד לכוחו ואף לשלומו, שנזהר לכן יותר מניצול מושחת של כוחו, ושקשוב יותר לקול בוחריו ועומל להשאר בגבולות הקונצנזוס (קרי: כנסת שנפטרת מראש ממשלה מאוד לא אהוד, אם הוא לא מתפטר בעצמו) - זה נשמע לי אפשרי. נראה לי שחמש מאות אידיאליסטים מזויינים שיכשלו בניסיון להשתלט על הכנסת, יעשו פלאים למדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז נשארו לנו רק 498 לגייס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גורם לך לחשוב שאני מתנדב?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משוחרר! כבר אמרו לי שאם אני רוצה שמשהו יעשה טוב עלי לעשות אותו בעצמי. אבל ברצינות, המחשבה ששיעשעה אותך די מטרידה. והבעיה היא לא רק של הדמוקרטיה הישראלית אלא, נדמה לי, של זו המערבית. ===>"כי מלבד בחירות פעם בכמה שנים, לא נראה שהציבור מצליח להשפיע על השלטון בשום צורה". לי נראה שהציבור לא באמת רוצה להשפיע, וזה בעיה עוד יותר גדולה. זה הציבור שלא מבדיל באמת בין עבודה, ליכוד וקדימה, שמצביע יום עסל-יום-בסל, שנתן 7 מנדטים לגימלאים, זה לא ציבור שרוצה להשפיע. זה אפילו לא ציבור שיודע מה הוא רוצה, אז איך אפשר שירצה להצביע? המודה המוזרה והמטרידה שאני מזהה היא שהציבור לא רוצה להשפיע אלא רוצה לקטר. באקדמיה של השנים האחרונות קוראים לזה (זוכר את המחברות של אישתי?) "ביקורת". ולי נראה שהציבור - האקדמאי והאחר - רוצה רק להעביר ביקורת. פעם היו מחנכים ל"עשייה". היום מחנכים ל"ביקורת". אז זה לא משנה את מי הציבור בוחר. כי הוא לא בוחר מישהו כדי שישפיע לכיוון כלשהו. הוא בוחר מישהו שיעמוד באמצע המעגל ויספוג ביקורת. לא חשוב מה הוא יעשה ולא חשוב מי זה או מאיזה מפלגה הוא. כל זה שטויות. תפקידו הוא לספוג ביקורת. אז אולי, במקום אידיאליסטים, כדאי לנו לגייס 500 מבקרים מזויינים. את זה אפשר לעשות ברגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין העבודה, ליכוד וקדימה? (לא תודה, אין צורך להתעכב על ההבדלים העיקריים והנראים לעין - הלא הם השוני באותיות שבשלושת השמות וזה שהחארות שעומדים בראש - אחד גבוה שני נמוך ושלישי באמצע) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הבאת את הרעיון ששר אוצר מביא איתו נערים חדשים? לשר האוצר אין יד במינוי רוב הפקידוּת שלו, כמו כל שר אחר. אולי כדאי שתשב ללמוד קצת על מבנה השירות הציבורי בישראל (ובכל העולם, בעצם), לפני שאתה מדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כנראה צודק - טכנית. אני חושב שלשר האוצר יש סמכות לקבוע את מדיניות משרדו ולכפות אותה על כל העובדים שם - נערים, זקנים וטף. נדמה לי שהוא יכול גם - אם הוא מאוד רוצה - לפטר מהמשרד נערים סוררים שאינם מוציאים לפועל את מדיניותו ככתבה וכלשונה. תכלס, עזוב אותי באמש'ך. המדיניות הקפיטליסטית החזירית איננה נכפית עלינו על ידי הנערים בניגוד לרצון השר שבחרנו. כל שרי האוצר שבחרנו בשנים האחרונות הם קפיטליסטים חזירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לו סמכות לקבוע מדיניות, ולעובדי המשרד יש סמכות להתעלם ממנו ולהפריע לו. ת'כלס, הוא לא מכיר את העובדות, והם כן. להם יש הרבה יותר כח מאשר לשר. לשר אין שום סמכות לפטר מישהו שהוא לא במשרת אמון. ראה מה קרה לאחרונה עם מה-שמו שהאשים את כולם בשחיתות והואשם בעצמו בניסיון לשמור על מקום עבודתו בכוח. או תחשוב על היכולת של שר בטחון לפטר רמטכ''ל. אין דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שר האוצר אינו צריך לפטר. הוא צריך למנות מנכ"ל (זו מישרת אמון)שתפיסת עולמו תואמת לשלו ולהחליט באופן ברור על מגמות. אם המגמות של הממשלה יהיו לא לקדם הפרטות אלא להיפך, כל פקיד שיתנהל בניגוד למגמות יוכל להיות מוחלף. אם השר ישאיר מנכ"ל שדוגל בתפיסת העולם הקיימת- ודאי שהוא לא יצליח לעשות כלום. מספיק שהוא יבטל את חוק ההסדרים וכבר קיצץ 50% מעוצמת פקידי האוצר. המילחמה בין זליכה ובין הבכירים באוצר,לא נסבה על אידאולוגיה; כולם שם בעלי אותן אמונות של הכלכלה הקונסרבטיבית ומשרתת של ההון. אולי זליכה היה מוכן ללכת להפרטות אך ורק לפי הספר והאחרים היו יותר גמישים ומשרתי פוליטיקאים; אבל הוא רוצה הפרטות ועוד איך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה אומר שיש במשרד האוצר קבוצת אנשים שעושים מה שבא להם עם אוצר המדינה, ואף אחד לא בחר אותם ואף אחד לא יכול לפטר אותם, אז המצב הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי. במקרה כזה לא איכפת לי מזכות השביתה. שישבתו כמה שבא להם. ה''חורבן'' (של הדמוקרטיה) כבר התרחש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה כי רוב ציבור הבוחרים הוא קפיטליסט חזירי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רעיון. (שאני לא מעיז להעלות על הכתב, אבל אם כבר אמרת). אם רוב הציבור הוא קפיטליסט חזירי, אז נערי האוצר שמתעללים במרצים עושים מה שהציבור רוצה. אז למה מקטרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי האייל לא מייצג את הציבור? בגדול, למפלגות שתומכות במפורש במצע סוציאל-דמוקרטי ושמאלה אין רוב כבר הרבה זמן. למפלגות שמנסות ליישם מצע כזה אין רוב מאז 1977. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזה שהאייל לא מייצג את הציבור אתה כנראה צודק. הציבור קצת יותר ימינה גם בענייני בטחון וגם בכלכלה. אבל נראה לי (בלי ביסוס אמפירי) שלא כל האיילים הם מצביעי מרץ ושמאלה. סביר שיש פה הרבה מצביעי גימלאים, עבודה, קדימה ואפילו כמה ליכודניקים. ואני חושב שגם הם מקטרים על נערי האוצר. לא בגלל שהם רוצים משהו אחר (אולי נערות). חס וחלילה. הנערים הללו מבצעים את תפקידם - כמושא לקיטורים - באופן יוצא מהכלל. למה להחליף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מתרשם ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מאיזה חלק של דברי אינך מזדהה. אם זה חשוב, הסבר, פרט ונמק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש חשוב, אבל אני מתרשם שרוב המקטרים שייכים לצד השמאלי עד שמאלני של המפה הפוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי יותר סביר לטעון שרוב הציבור פשוט לא מצביע לפי עמדות כלכליות, אלא לפי עמדות בנושאי בטחון. לכן השדה נשאר פתוח לגמרי להשפעות של מי שכלכלה כן מעניינת אותו, ולרוב, אלו בעלי אינטרסים עסקיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהחלט סביר. אבל אם רוב הציבור לא מצביע לפי עמדות כלכליות, למה רוב הציבור מקטר על החלטות כלכליות של נערי האוצר. עקרונית, בשביל ענייני בטחן-וכלכלה צריך מפלגות: שמאל-שמאל, שמאל-ימין, ימין-שמאל, ימין-ימין. אם יש מספיק בוחרים בשביל שמאל-שמאל, או ימין-שמאל, היו קמות מפלגות כאלו. האמת היא ששמאל-שמאל (מרץ) יש, אבל מספר מצביעה זניח. מפלגת ימין-שמאל אולי הייתה ב"עבודה" אבל בפועל היא עברה כלכלית ימינה ולכן אין היום מפלגת ימין-שמאל. אבל זו שאלת הביצה והתרנגולת - אין מפלגה כזו כי הציבור לא מצביע למפלגות כאלו, או הציבור לא מצביע למפלגות כאלו בגלל שאין כאלו? אני נוטה לקבל את האפשרות הראשונה ולומר שהציבור שחושב על ענייני כלכלה מצביע ברובו ימין כלכלי ומיעוטו שמאל כלכלי. והציבור שלא חושב על ענייני כלכלה מקטר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |