בתשובה למוס גולמי, 19/01/08 18:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היום אחה"צ סוף-סוף שמעתי קריאות עורב. לא משהו קבוצתי. יותר בבודדת. פתחתי חלון ותריס (בסגנון ריטה לפני ואחר הפירוד מרמי) וגיליתי את הענק/ית משחר/ת שוב על מרפסת חלון המטבח. האמת - התרגשתי. מין איחוד משפחה שכזה. שמתי לו/לה גבינת גאודה ופיסות כבד הודו מטוגנות בשמן ובצל. תוך דקות הכל נאכל. אבל ככלות הסעודה נעלמה הציפור/ה אל הלא-נודע. נפלאות דרכי העורבים והתנהלותם האורבנית. מקווה שישובו חזרה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי סעודת הפאר שהגשת לו, יש להניח שהענק דנן ישוב בחדווה. אם יביא את האחרים זו שאלה, תלוי כמה הוא אגואיסט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |