בתשובה להאייל האלמוני, 08/02/08 17:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אני מחליטה, באופן מושכל ורציונלי לחלוטין, שאני מעדיפה לחיות 40 שנה מאושרות ומרגשות הכוללות אוכל עשיר ושמן שמלווה באלכוהול נהדר וג'וינטים לקינוח, שאני לוקחת אקסטות שגןרמות לי לחוות שקיעות מופלאות - במקום לחיות 80 שנה בריאים ברמת עונג וריגוש נמוכים יותר - האם אני טיפשה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, את טיפשה. תבחרי מכל הרשימה שהאלמוני הציע את מה שאני בחרתי - אכילת מאכלים שמנים באופן קבוע ומין לא זהיר תוך קפיצה מגגות. מאכלים שמנים זה זול, ואילו גגות, בניגוד למטוסים, ג'וינטים ואקסטות - זה בחינם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מודע לזה שהייתי צריכה לקרוא את התגובה שלך שלוש פעמים כדי להבין אותה כמו ש(אני חושבת) שהתכוונת שאני אקרא אותה? _________ העלמה עפרונית, כבר לא מטפסת על הרים כי הם שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעת פעם על מישהו שחי 40 שנה מאושרות ומרגשות הכוללות אוכל עשיר ושמן שמלווה באלכוהול נהדר וג'וינטים לקינוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת אוכל באופן כללי לא עושה לי את זה. גם עישון לא (אבל כן, אני בהחלט יכולה לראות איך מישהי בוחרת בצורה מושכלת לקחת סיכונים בחייה מתוך העדפה לחיות חיים קצרים ומרגשים על פני חיים ארוכים ונטולי סיכונים). בסופו של דבר זו שאלה של איזונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוכל לא בריא, סמים, סיגריות, אלכוהול והחומר שמשתחרר בצניחה חופשית הם כולן חולשות אנושיות פיזיות. חלק מהאנשים יותר חלשים, חלק פחות. המציאות המודרנית יצרה את האפשרות לרכוש את החולשות האלה במחיר כספי שווה לכל נפש (לרוב במחיר בריאותי או בסיכון בריאותי). במילים אחרות, הכניעה לחולשה שכזאת היא לא בריאה או מסוכנת, למרות שהיא נותנת אשליה של ''הנאה'' זמנית (שהרבה פעמים גם מגבירה את ה''צורך'' לפעם הבאה ובו בזמן מחלישה את ההשפעה של הפעם הבאה). אפשר להכנע לחולשות, להבדיל ממך אני עושה את זה כל יום. אבל אין טעם להעמיד פנים שזה דבר חכם או שזה לא חולשה אנושית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרנלין הוא חולשה? הרצון להתמודד עם אתגרים הוא חולשה? אני מתעלמת לרגע ממשני תודעה למיניהם וחוזרת לשאר הדוגמאות שאחד האלמונים נתן קודם - אם אני מחליטה שאני מקדישה את חיי לטיפוס על הרים או צלילות אתגריות תוך שאני מודעת לעובדה שמשך חיי יהיה נמוך יותר בשל כך, זו לא טיפשות בעיני. זו דרך חיים מסוימת שאדם (שהוא לא אני) יכול לבחור בה בצורה מושכלת. אני יכולה להבין איך מישהו יעדיף לחיות 40 שנה מאתגרות וסוערות מאשר 80 שנה רגועות ושיגרתיות. במציאות, אגב, לא נראה לי שיש יותר מדי מקרי קיצון. רובנו נמצאים במרכז - מוכנים לקחת את הסיכון של חיים קצרים בחמש שנים עם סיגריות ואוכל שמן מאשר לחיות חמש שנים נוספות במהלכן נגביל את עצמנו ל[הכנס אוכל משעמם ובריא כאן] ונמנע מ[הכנס כאן חוויות שכרוכות בסיכון מסוים]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרנלין הוא חולשה. לא כל החלטה שהתקבלה בצורה מושכלת היא חכמה. במציאות, רוב מי שקיבלו החלטות לא חכמות מתחרטים עליהן (ומעוניינים להגמל מעישון, סמים, אלכוהול ...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שאדרנלין הוא חולשה. זה דבר ראשון. ודבר שני - לא כל החלטה שהיא לא ''חכמה'' היא בהכרח טיפשית. לדעתי מי שקיבל החלטה להקדיש את חייו לטיפוס הרים הוא לא אדם טיפש. גם לא צוללנים או נהגי מירוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שכל מי שמקבל החלטה טיפשית הוא טיפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אבל אני גם לא חושבת שהוא קיבל החלטה טיפשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום מקום למרכאות סביב המלה הנאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת המושג אשליה של הנאה, הצלחת להבין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, ללא מעשנים יש אשליה שאין הנאה כזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי להכיר כמה מעשנים אמיתיים, והם באמת כבר שכחו מתי הם נהנו מסיגריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מעשנים אמיתיים", להבדיל ממזייפי עישון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל ממי שלא עישן מימיו אבל מדבר בשמם. התכוונתי להוסיף גם ותיקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העישון משפיע גם על הזכרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח, אבל לפי ההזהרות על הקופסא העישון משפיע גם על הזיקרון. ___ מה שמסביר כמה דברים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שאתה מעשן יותר זמן, רף ההנאה שלך עולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להוסיף לרשימה גם את החומר שמשתחרר במוח כשמקיימים יחסי מין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוח ? אחד מאיתנו צריך לבקר את הרופא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיבוא המעשן שהחליט באופן רציונלי שהוא מוכן להקריב את הבריאות שלו למען חיי הסיגריה הזוהרים, אותן לו את חותמת ה"לא טיפש" שלי. כרגע זה מצב היפותטי למדי. באופן כללי, עישון מאוד לא תדיר של ג'וינטים (כמו גם של סיגריות!) שתייה מדודה של אלכוהול (כוס יין ביום/ליטר בירה בסופ"ש עם חריגות אחת לכמה זמן), ספורט אתגרי זהיר (יש דבר כזה, למעשה, רוב העוסקים בספורט אתגרי עושים זאת בחכמה ובזהירות) - כל אלו אינם פעולות שמעידות על טיפשות ואגדיל ואומר שאדם שמקיים את כל הנ"ל, באמת סביר שיהיה אדם מעניין ושמח יותר. הבעיה היא שמרוב שאנחנו באייל מכורים לדיונים תיאורטים, אנחנו שוכחים שתיאוריה היא מודל שאמור לייצג את המציאות. אז בואי נשמור על קשר עם המציאות, ובמציאות הזו רוב המעשנים מעשנים בין 6 ל-20 סיגריות ביום, במשך כמה שנים, כשההחלטה להתחיל לעשן התקבלה בגיל צעיר מאוד/בתקופות של חולשה, ולרוב בתלות מוחלטת בסביבה. זו טיפשות. אגב, מסתבר שלמשטרת הפוליטקלי-קורקט יש שותפים, קוראים להם "הלא שיפוטיים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שאני מכורה לדיונים תיאורטים. החשש שלי מפני החקיקה המופרזת מעוגנת היטב במציאות (אותה מציאות, אגב, בה יש אנשים שמעשנים אך ורק בנסיבות חברתיות, ובהחלט לא כל יום) בתגובות האחרונות לא דיברתי על עישון סיגריות, יש עוד דברים בחיים חוץ מעישון סיגריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את תגובתך, מזמן עזבנו את נושא החקיקה. הפתיל הנוכחי עסק בשאלה - האם מישהו שעוסק בעישון בפרט ובכל עיסוק אחר הפוגע בו בכלל נוהג בטיפשות? על זה דיברה הודעתך, ועל זה עניתי. את תיארת מצב בו את מגיעה להחלטה רציונלית שאת מעדיפה לחיות את חייך בסגנון מסוים, על חשבון אריכותם או בריאותך, ושאלת האם זה הופך את ההחלטה הזו לטיפשית. עניתי, תוך כדי התייחסות לנושא העישון, שהתשובה היא לא, רק שהשאלה היפותטית כמעט לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"והרגע הזה, בו מצטרפים הבורקס לפני, על פריכותם המתפצפצת בשפתי, אל מיץ הענבים הסגול, שכל-כולו סוכר וצבע מאכל, אל פניה השמנות והעייפות של אינס הבולגרייה, הנשענת מולי אל דלפק הפורמייקה הישן שלה, שואפת עשן מרוכז מהסיגריה הנעוצה באמצע פרח הקמטים של פיה וברדיו הנצחי שלה פרסומות שאיש אינו מקשיב להן, ובשולחן השני נהג משאית טרוד ותשוש מעשן על כוס קפה. הרגע הזה. אולי לרופאים זה נראה לא בריא ואולי לאחרים זה נשמע עצוב, אבל הרגע הזה הוא אושר, והוא היחיד שיש כרגע, והוא בהחלט אפשרי. ואם ממנו יוצא אלי המוות - שייצא". בהמשך הוא גם מתייחס לסיגריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא תמהתי אם הירשפלד קורא בצ'כוב. תיאור הכתם בתקרה מזכיר לי במעומעם סיפור קצר ומצמרר של צ'כוב, על נערה שיושבת ובוהה בכתם דוחה, וברקע תינוק טורדני מילל. מישהו זוכר על מה אני מדבר? או שזה בכלל לא צ'כוב? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |