בעצם, הכל בסדר 471695
http://vaadatwino.org.il/pdf/דוח%20סופי.pdf
(כדאי להוסיף את הקישור לכתבה)

ניסיתי לקרוא את הדו"ח, אבל הוא ארוך, משמים, גדוש בהקדמות והסברים מיותרים, ואין בו אפילו מפה אחת. לכן עברתי בעיקר על חלק העובדות (מ77 עד 226) וניסיתי להבין על מה הרעש.

נראה שבניגוד לשמועות, היו דיונים לפני, אחרי, ותוך כדי המלחמה, גם במטכ"ל (והאלופים השמיעו את דעתם, גם במטכ"ל וגם בפורומים אחרים), וגם בממשלה (וראש הממשלה ושר הביטחון לא נגררו בעיוורון אחרי הרמטכ"ל). פרץ לא היה בור ותמים, אולמרט לא שש אלי קרב, והרמטכ"ל לא מגלומן שמונע כל דיון (טוב, בעצם כן, קצת).

פה ושם יש גליצ'ים: פרץ טוען שהציבור מוכן להשלים עם פגיעה באזרחים יותר מאשר עם פגיעה בחיילים. אולמרט ופרץ טוענים (בתשיעי באוגוסט, עמוד 181) שמתחילת המלחמה לא היתה בקשה או הצעה של הצבא לאשר פעולה קרקעית רחבה וחלוץ טוען שהמערכת המדינית לא רצתה פעולה קרקעית. פרץ וחלוץ לוחצים על אולמרט לאשר להתחיל את המבצע כי החיילים לחוצים. ובעיקר - הרבה עיכובים של מבצעים ופעולות שנכשלו או לא הסתיימו בזמן.
אבל כל זה צפוי ורגיל בזמן מלחמה. תכניות נקבעות ומשתנות, בכירים חולקים ומתווכחים ומשנים את דעתם לאחר זמן, פעולות נכשלות, אחרות מצליחות, חלקן מופסקות באמצע כי דברים משתנים, ותהו ובהו כללי.

אז מה הועדה רוצה?
הועדה דורשת שיהיה סדר, אם לא בזמן המלחמה לפחות לפניה - שיהיו אימונים, שיהיו תכניות אסטרטגיות, ושבזמן מלחמה לפחות יתחשבו בתכניות הקיימות גם אם לא מתכננים לקיים אותן.
וזה טוב ויפה ונכון, אלא שאולמרט כנראה לא רצה ניצחון צבאי לפי התכניות אלא הישג מדיני. הוא רצה לאיים בפעולה קרקעית בלי לבצע אותה. ולכן הצבא כיתר את בינת-ג'באל בלי להיכנס, לכן המבצע בסוף עוכב ביומיים ונעצר באמצע, ועוד 'לכן'ים...
וזה בעצם מצויין, כי 'המלחמה היא המשך המדיניות' או משהו כזה, והניצחון לא באמת חשוב אלא ההישג המדיני שבעקבותיו (או בלעדיו), ומה זה משנה אם ההישג המדיני הושג בגלל כישורי הנציגים הישראלים ולא עבודה מסודרת? הרי קשה לסמוך על עבודת משרד מסודרת במצבים כאלו (ומה אם הפקיד גומר לעבוד בחמש ולא יכול להישאר עד חצות כדי לדבר עם מר האדלי כשבאמריקה בוקר?), ועד היום הצליחו למצוא נציגים מוכשרים שירקמו הסכמים חשאיים עם נציגים מוכשרים אחרים.
והועדה רוצה שיהיה גוף אסרטגי, שיהיו ממשקים מוגדרים בין גורמים, ושפורומים יחויבו להתכנס, ושהחלטות יתקבלו בדיונים בהם עולות כל החלופות, כולל הבחירה להימנע מפעולה. וזה נכון וחשוב, אבל לא קשור לאחריותם של אולמרט פרץ וחלוץ (וגם לא מוצג כך, אלא כמסקנה מערכתית).

אז אם הכל כל כך טוב מה הבעיה?
הבעיה היא קודם כל שהציבור מרגיש שהיה הפסד, ותובע הסברים. אז הועדה חייבת להסביר, גם אם לא מוצאים מה ואיך. אולמרט ניסה לשכנע שהיה ניצחון כי היה הישג מדיני, אבל הם לא אחד.
הבעיה היא שירו על העורף יותר מחודש ומדינת ישראל (בעיקר אזרחי הצפון) היתה חסרת אונים.
הבעיה היא שהצבא הופעל בלי להשיג הישגים צבאיים, וככה גם סופגים אבידות וגם תוהים על מה.
הבעיה היא שההישגים המדיניים מפוקפקים, כי חזבאללה לא איבד את מעמדו, כי שוב יש טילים מכוונים על ישראל, וקשה לסמוך על נאט"ו וצבא לבנון שילחמו עבורנו אם נסראללה יחליט לירות אותם.
הבעיה היא שהציגו לציבור מלחמה אחת וניהלו מלחמה אחרת, או בעברית - שיקרו. דיברו על הפסקת הטילים, החזרת החטופים, שבירת החזבאללה ומה לא, בזמן שבדיונים לקראת המלחמה כבר ידעו שיירו טילים על הצפון, שהחטופים לא ישובו, ושהחזבאללה רק יורחק מצפון לליטני. אם לא היו מפתחים ציפיות בתחילת המלחמה האכזבה בסופה (ובמהלכה) לא היתה גדולה כל כך.

שורה תחתונה - אולמרט צריך להתפטר או לא?
כן, שיתפטר, למה לא? בחירות זה כיף.
לא, חלילה, חייבים לשמור על היציבות השלטונית.
שישא באחריות, הוא מספיק מבוגר להחליט בעצמו למה הכוונה.
בעצם, הכל בסדר 471698
תודה

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים