בתשובה להאייל האלמוני, 14/02/08 20:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי את עניין הדיקטטורה. אם נערים הומוסקסואלים שנזרקו מבתיהם, חיים ברחוב ונופלים טרף לציפורניהם של סרסורים זריזים - מאומצים במקום זה ע"י זוגות המעניקים להם בית חם ואורח חיים מוגן ומסודר והדבר נעשה במסגרת המתאפשרת כיום עוד בטרם הוסדר הנושא ע"י המחוקק - הדבר מביא לדיקטטורה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם גורמים שלא ממונים ע''י העם גורמים לרשויות ולמוסדות המדינה לפעול בניגוד לחקיקה של נבחרי הציבור, זו דיקטטורה. נ.ב. יש מידה רבה מדי של היתממות בהצהרה ''עוד בטרם הוסדר הנושא ע''י המחוקק'' - הנושא הוסדר, גם אם לא לשביעות רצונך. להזכירך אין שום דבר בחוק המונע מתן מחסה או עזרה, התהליך שנאסר הוא הוצאת צו אימוץ ומתן מעמד רשמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם גורמים שלא ממונים ע"י העם גורמים לרשויות ולמוסדות המדינה לפעול בניגוד לחקיקה של נבחרי הציבור, זו דיקטטורה." אני אמנע מלהכניס למשפטיי את האמירות המתבקשות כגון דמגוגיה במיטבה, הגדרות צבועות ומתחסדות וכו', ורק אזכיר בקיצור נמרץ: פעילותם של נבחרי הציבור ומוסדות המדינה בארץ נקבעה במשך שנים ארוכות ע"י לחצים קואליציוניים של גורמים חרדיים-דתיים שלא מונו ע"י העם אלא ע"י מספר מוקדי כוח רבניים. בפועל - כאשר המדינה נכנסת למיטתו של הפרט (ולצלחתו, ולאמונותיו הדתיות או הבלתי-דתיות, ולאופן שבו הוא מתחתן, מתגרש ומת) - *זוהי* דיקטטורה, גם אם מישהו קורא לזה דמוקרטיה (שוב - הדבר נאמר תוך הימנעות מן הביטויים המתאימים ביחס לדבריך). החוק המנדטורי אומץ ברובו תוך הצהרה כי ישראל היא מדינה ריבונית, אינה כפופה לו ורשאית לשנותו. החוקים ש"נזרקו לפח", כהגדרתך, הם החוקים שהגבילו הגירת יהודים לארץ וקניית קרקעות ע"י יהודים. שאר החוק המנדטורי ובתוכו פקודת הדין הפלילי הושארו על כנם ובמשך שנים אחר כך קיבלו פרשנויות ע"י המחוקק הישראלי, אך עדיין החוק בארץ מבוסס על החוק המנדטורי, או, יש לומר, ביסודו של דבר - על החוק הבריטי. בזמנים ההם איש לא חשב על אימוץ בהקשר של הומוסקסואלים, ובקרב רוב הציבור, ובכלל זה לעוסקים בענייני החוק ובפרשנויותיו, לא היתה מודעות לכך שאצל ההומוסקסואלים קיימת זוגיות יציבה וארוכת-טווח. הומוסקסואלים שהיו בעלי זוגיות כזו הסתירו אותה, בד"כ, אפילו עוד יותר בקפדנות מאשר ההומוסקסואלים ה"פרפריים", שעסקו במין מזדמן או בפרשיות לטווח קצר. בחוק המדובר אין המילה "הומוסקסואליות" נזכרת כלל, וגם לא ענייני נישואין ואימוץ הומוסקסואליים או אף רמז לכל אלו. החוק דיבר על "קיום יחסי מין שלא כדרך הטבע". העקרון המשפטי המנחה של החוק הבריטי, המבוסס על התרבות הכנסייתית, גרס כי יחסי מין הם מותרים אך ורק במסגרת הנישואין, כי הנישואין הם אך ורק בין גבר לאשה וכי כל מגע מיני שאיננו החדרת איבר מין זכרי לאיבר מין נקבי הוא "שלא כדרך הטבע", ואשר על כן - אסור עפ"י חוק. כך שבאופן כללי אסר החוק גם על מין אוראלי ומין אנאלי - בין בעל ואשה נשואים, שלא לדבר על כל השאר. הנה ציטוט קצר, זו היתה לשון החוק בגרסתו העברית: העושה אחת מאלה, דינו- מאסר עשר שנים: 1. שוכב עם אדם שלא כדרך הטבע. 2. שוכב עם בהמה. 3. מרשה לגבר לשכב עימו. 4. מרשה לגבר לשכב עימה שלא כדרך הטבע. בעניין זה הפנה דן בן אמוץ המנוח שאלה לשופטי ישראל: היש בהם אחד שיוכל להעיד על עצמו כי מעולם לא הכניס את הז** המשפטי הנכבד שלו אל פיה של אשתו-כחוק, או אל פי קצרנית, פקידה, סטז'רית או כיו"ב. אין ספק שהיה מפנה את השאלה הזאת גם אליך לו קרא את דבריך (ולא אשתמש במילות הגנאי הראויות להם): "יש מידה רבה מדי של היתממות בהצהרה "עוד בטרם הוסדר הנושא ע"י המחוקק" - הנושא הוסדר, גם אם לא לשביעות רצונך". באנגליה בוטל החוק בשנת 1967 (אם כי בויקי העברית נאמר שב"ראשית שנות השבעים", אך בויקי העברית יש הרבה טעויות ואי-דיוקים). בישראל נאלץ העניין לחכות עוד עשרים שנה. זוג הומוסקסואלים אכן יכול "לתת מחסה" לנער שנזרק מביתו, אך המציאות מראה כי מאוחר יותר עלולים בני משפחתו שסילקוהו מחייהם לבוא אליו בנסיונות סחטנות, כלכלית או אחרת. כאשר אחד מבני הזוג ה"נותנים מחסה" נפטר, גורמים בני המשפחות - גם משפחת הילד וגם משפחת הנפטר, בעיות בקיום הצוואה ומביאים לכך שענייניהן של צוואות אלה תלויים ועומדים בבית המשפט במשך שנים ארוכות, בבחינת "גם לנו גם לך לא תהיה". אימוץ מלא יוכל לתת מענה והגנה לילד המאומץ מפני בעיות מסוג זה ובעיות נוספות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם צריך לזכור שיש זוגות חד מיניים שרוצים לאמץ ילד, ללא קשר לנטייתו המינית (אותה אי אפשר לדעת בגיל כל כך צעיר כמובן) פשוט כי הם רוצים להקים משפחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לענות לכל טענותיך (למשל כדרך הטבע, שאינו מוגדר בחוק ולכן בן אמוץ מתלהם סתם, שהרי יחסי מין אורלים מצויים בטבע אצל קרובינו) ולתקוף את השיחדש שלך (דמוקרטיה = שלטון העם; דיקטטורה ליברלית היא דיקטטורה כשם שדמוקרטיה חשוכה היא דמוקרטיה, להזכירך הרבנים לא נכנסים עם חסידיהם לקלפי) אבל גם על שכתבתי אני מצטער, שכבר אמר שלמה אבן גבירול "המוכיח את שאינו נוכח, והמלמד את שאינו למד - כמנגן בין המתים, או כצועק בין הגילולים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמוקרטיה היא ''שלטון העם'' כמו שגיאומטריה היא מדידת כדור הארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך לעשות סיפור גדול מהאנקדוטה עם דן בן-אמוץ, והתנגדות למין אורלי יש לא רק בכנסייה ולא רק בחוק האנגלי. ביהדות אין איסור ממש אבל יש התנגדות שמופיעה בכל מיני מקומות, במיוחד למין אורלי שעושה גבר לאשה, ולא להפך. רבי יוחנן בן דהבאי אומר: "מנשק את אותו מקום יהיה אילם". בקיצור השולחן ערוך נאמר על מין אורלי שעושה הגבר לאשה: "אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על: והצנע לכת ... וכל שכן הנושק שם, שעובר על כל אלה ועוד, שעובר על: בל תשקצו את נפשותיכם". ההומוסקסואלים הם רק כמה אחוזים מהאוכלוסיה ולכן ההתנכלות וההתאכזרות אליהם במשך הדורות היתה נוחה וקלה, אבל מה שמוזר זה שאני לא חושבת שקיים מישהו שלא עושה מין אורלי, ובכל זאת היו נסיונות לפקח על הפעולה הזאת ולהגביל אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, הגיע תורו של אבן גבירול. אתם מייסדים כאן תחרות בגיגול? אז יאללה! וינסטון צ'רצ'יל: הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל האחרות שנוסו. אדמונד ברק: אין לראות דמוקרטיה מוחלטת כצורת שלטון לגיטימית, לא יותר מאשר מונרכיה מוחלטת היא לגיטימית. ציטוט שמאוד שייך לנושא הפתיל הזה ובייחוד עונה לטענה שלך שהגנה על זכויות הזוגות החד-מיניים ועל זכויות הילדים שלהם לא דרך חקיקה בכנסת היא דיקטטורה - אלבר קאמי: דמוקרטיה איננה חוק של הרוב, אלא הגנה על המיעוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלא בטוח שאיבן גבירול לא רלוונטי לדיון הזה. ניתן לפרש את "אהבתיך כאהבת" כתשוקה אל בעל החוכמה המטפיזית שבבסיס היקום. אבל לא רק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוגות שמאמצים ''אל לבם'' בני נוער שנזרקו מהבית, לא יוכלו לאמץ אותם כחוק גם בהתאם להנחיות החדשות. בשביל זה צריך שההורים הביולוגיים ימותו או ימסרו את הנער לאימוץ - ולא נראה לי שזה סביר (למרות שאפשר לארגן איזו תאונה מצערת להורים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת מה בדיוק היה עם הילד של הזוג עמית קמה ועוזי אבן שכבר הוזכרו כאן, אבל כאן, בכתבה הזאת, כתוב שההורים חתמו על איזה נייר: חוץ מזה הורים דתיים או מסורתיים (לא כל אחד אלא רק אלה שהם ממש פנאטים ומתלהמים) שמאוד מתביישים בילד שלהם, לא מעוניינים שהמצב ייוודע ויתפשט בקרב אלה שמכירים אותם, ומעיפים את הילד מהבית - למה שלא יוותרו עליו, בעצם? זה דווקא נשמע לי מאד סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוותרו עליו, בכיף. אבל למסור אותו לידי אוכלי שרצים שוכבי משכב זכר? זה מוזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שחוסר ההבנה שלך נובע מחפזון לראות באלמוני הראשון כמתנגד, או לפחות תומך בעל כורחו בלבד, לזכויות ההומוסקסואלים. הדיקטטורה שעליה הוא דיבר היא במובהק של השופטים, לעומת הדמוקרטיה של נבחרי הציבור. מה לעשות, החיים מסובכים, ולרוב לא נעימים - אנשי מקצוע משכילים שהקדישו את מרבית שנותיהם להתעסקות בחוק הם פחות ראויים להיות מחוקקים מבערים עם פה מלוכלך, פשוט כי הציבור הסמיך את השניים, ולא את הראשונים, לחוקק בשמו חוקים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |