בתשובה לjykobs, 21/02/08 20:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שאתה אומר הוא שלכאורה לא ניתן לדבר על שירה ולא ניתן לשפוט או להעריך אותה. אינני סבור כך. אין לי שום מגע עם "מעיינות הלב והרגש", אבל יש לי התייחסות לשיר כנתינתו: ללשון, למבנה, לרטוריקה ולמשמעויות. הגדרתי את השירים כ"מופע ריק", מתוך התייחסות למעט מרכיביו. בסך הכול, לטעמי, השיר הולך לאיבוד במשחקי מילים ובטכניקה שירית כאילו עשוייה היטב - אבל איננו אומר דבר, איננו יוצר תובנה ואיננו מתחבר רגשית. אדרבא, הסבר ב"צניעות רטורית", מה בדיוק פסול בהבנה זאת, ואוליי יותר מכך, באיזה אופן נשאו השירים חן בעיניך. אדרבא, הוריני "רוחב דעת", ואחריש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תחילה אפנה אליך, מיקי. ה"כבוד" שייך בראש ובראשונה למי שפתח פה את הדיון (אגב, תודה רבה). לפני הכל, אין צורך כלל לקרוא לי "משורר", מהסיבה הפשוטה שאני לא רואה עצמי ככזה. אני בסה"כ כותב דברים היוצאים מתוכי, האמיתיים לי. אני משתדל להוציאם בצורה מתוקנת, מדוייקת ונאה. אי לכך, אסתפק אף אשמח, שתקרא בשמי האישי. תודה. מעבר לכך, הרשה לי להחמיא לך ולומר שאני אוהב ומעריך את עמדותיך היציבות והברורות. אל תכנע (כמו שאכן אתה עושה) למחזירים מלחמה שערך. לא התחברת לכתיבה? ודאי, שלפני הכל, אני מטיל את האשמה עלי. אך לא רק... שים לב, מיקי. שיר, לפחות מבחינתי, מבטא חיים. וכשם שבחיים אנו לא מתחברים להתנהגות ולהלך רוחו של כל מי מן הזולת, כך גם בשיר. מי אשם? הנפשות, שעוד לא מספיק מחוברות, לא מספיק מקבלות ושופעות אחת משכנתה. כך, אחת באחת, בשירה ובכלל יצירה. אור- מסכים לדבריך במדויק. הוצאת את מילותיי, כמעט כלשונן. לא אתאפק מלומר- "יישר כוחך". מיקי, אכן כל שיר, ייתכן בו חידוש. במקצתו או בכולו. יובל- באשר לביקורת ולניסוחה- אתה צודק, לדעתי, אם כי אצלי זה לא תקף. אני אוהב ביקורת, חריפה וחדה ככל שתהיה. אגב, לעיתים זו אף הזדמנות להחזיר חזרה חיצים משוננים היטב... מה שלא נעים לעשות כשהביקורת "נימוסית". בעניין ה"להטוטים" או "אבני הבניין" המוזכרים בהודעתך האחרונה (כמדומני, לעת עתה)- הם מביאים למספר תובנות, ושלושת האפשרויות שציינת בסוגריים נכונות, באופן זה או אחר. Jykobs- חן חן לך על ה"הגנה" ועל דבריך המחזקים. תודה לכם, בתקווה להמשך דיון פורה וחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי אשם? הנפשות, שעוד לא מספיק מחוברות, לא מספיק מקבלות ושופעות אחת משכנתה" מוזר להכניס קבלה בדלת האחורית. אז הקוראים לא בסדר או שמא השיר פשוט לא מעורר מספיק רגשות? ולמה בכלל לדבר על אשמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבהיר משהו לגבי אותה הודעה אחרונה. לא התייחסתי בה, או באף תגובה אחרת, לשיר שלך באופן ספיציפי. אור טען באופן כללי שלא כל אלמנט בשיר חייב לייצג משהו; עניתי, כנגד, שיש אלמנטים מינוריים ויש אלמנטים בולטים שהם אבני הבניין של השיר. אני דווקא רואה צידוק מאוד בולט לחזרה הזאת בשיר - הוא מתחיל בתפילה, ממשיך בדה הומניזציה של הדובר שלא יכול להשפיע על הזמן ההווה ובקרשצ'נדו שאמור להביא, כביכול, לאיזשהו שיא, אבל מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה. כביכול אכזבה; אולי רמז לכל התוכן שאפשר ליצוק במילה אחת. האמת היא שמכיוון שאני לא אדם דתי קשה לי מאוד להזדהות, והשיר מאוד אמביוולנטי; אני מניח שמי שמתפלל ימצא בו הרבה יותר. עדיין, אין כאן הגנה והתקפה. למה אתה חושב שצריך להחזיר למיקי בעוקצנות, או שמדובר בוויכוח אישי? הוא ניתח את השיר בצורה ספרותית ולא סתם אמר את דעתו ("חרא שיר"), והביקורת הזאת מבוססת ומנומקת. משורר שמנתח את שיריו הורס קצת מהרומנטיקה בשירה, אז ב"ביקורת נגד" קשה להגיב, אבל לא צריך, כמו שאמר האלמוני, "להאשים". אם לומר את האמת, עושה רושם שמיקי הוא קורא מעמיק שמבין משהו בשירה, כך שהפוטנציאל שלו "להבין" את השיר גדול יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל אלמוני נכבד, אין פה לא קבלה (מה זה?), לא האשמה ואף לא דלת אחורית... תאר לעצמך מצב יומיומי, של מריבה בין אח/אחות, חברים, בני זוג- את מי תאשים? לרוב, אין האשמה מוטלת כולה על כתף אחת. או במילים אחרות, אין אשמה. יש חוסר חיבור, חסרון הבנה. יובל- מעניין שקלעת מבלי לנסות. אגב, בלי קשר לכאן, אני לא מגדיר עצמי כדתי. אני כלל לא חושב שצריך לתקוף ח"ו את מיקי. התבטאתי בכלליות. אכן ידיעותיו ויכולת ניתוחו של מיקי ניכרות לעין, אך עדיין אין זה אומר כי אין מצב כזה שהוא יטעה בהבנה, מהסיבה שצויינה לעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לרוב, אין האשמה מוטלת כולה על כתף אחת.'' - האמונה הרווחת הזאת שגויה לדעתי, ומאוד מציקה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שגויה? ועוד יותר - למה מציקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, שמעון, על תגובתך. "השירים, כדרכם, אינם מגלים/ אלא את הניתן לגלות במילים" (דוד אבידן, מתוך "ייפוי כוח"). המושג "התחברות" והאנלוגיה שאתה עושה עם שירה וחיים או שירה ובני אדם לא בדיוק מחוורת לי לעומקה. מכל מקום, אם נרמז בדבריך שאוליי הזרות שלי לעולם של חוויה דתית גורם לחוסר ה"התחברות" שלי, היה סמוך ובטוח שזה לא זה. השירה, לטעמי, איננה עולם מלא, בני אדם וחייהם - כן. יצירה, בסופו של דבר, אומרת את מה ש"ניתן לגלות במילים", זה הרבה מאד, אבל לא הכול. בתוך הצומת החווייתי, שאנחנו קוראים לו "אדם" יש עולמות רבים, קל וחומר - אם אותו אדם קשוב לדברים שמעל העולם, עד שמי שמים העליונים. מה שנראה לי, וזה מעבר לכל ניתוח צורני, נקודת הכשל של השירים הוא הניסיון לתת ביטוי לאיזו חוויה גדולה ממה שמילים מסוגלות לבטא. אתה, שמעון, מן המקום שלך, מן המציאות הקונקרטית שלך - נעדר כאן, אם לא נעלם ממש בתוך איזה ניסיון להעפיל במדרגות של חוויה סוחפת כול. הזכירו כאן את שירה של רחל "התשמע קולי" באנלוגיה. שים לב, שבשירהּ יש נמען ברור, יש קול דוברת ברור, יש סיטואציה שירית והתפתחות שירית בין בית ראשון לשני. לא שצריך לצפות משיר שלך אותם מרכיבים, אבל בהחלט אפשר, למצער, לבקש משהו שיגרום לנו הקוראים להיעגן בנקודה אישית אצלך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |