בתשובה לדב אנשלוביץ, 25/02/08 11:48
על האמונה בשופטי העליון 472324
ברמן ושולמן, זוג פועלים בבית חרושת, נהגו לצאת יום-יום בשעה 12:00 אל חצר המפעל, לסעוד ביחד את הסנדוויצ'ים שלהם בשמש הצהריים הנעימה. ברמן היה פותח את שקית הסנדוויץ', מפריד מעט את שולי שתי הפרוסות, מציץ פנימה ומריע בחדווה: "סרדינים!" - כך יום, יומיים, שבוע, שבועיים - "סרדינים! - והלאה - חודש, חודשיים - כל יום אותו הדבר - ברמן פותח את השקית, מציץ אל תוך הסנדוויץ' וצועק בהתרגשות - "סר-די-נים!".

אחרי שלושה חודשים אמר שולמן - "תגיד, אשתך לא יכולה לשים לך פעם איזה משהו אחר במקום סרדינים?"

"אשתי??!!" - נדהם ברמן - "איזה אשתי בראשך המטופש?!" - " *אני* מכין לעצמי את הסנדוויצ'ים תמיד, בכל בוקר ובוקר!!"

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים