בתשובה לרגב, 03/03/08 15:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פיצה?! כזו עם גבינה? שמכינים מחלב שנגזל מפי עגלים שנקטלו? רוצח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע\ת, אמירתך מזכירה לי טיעון דומה ומוזר הנשמע לא אחת מפי אנשי ימין ומתנחלים אשר אומרים: אל תטיף לנו על שאנחנו מתיישבים על אדמות פלסטיניים, מה, בחיפה ויפו לא ישבו ערבים לפני שהגיעו יהודים ותפסו את מקומם? שזה, אם חושבים על זה, שקול ל: אל תטיף מוסר, אמנם פעלתי שלא כשורה, אבל גם אתה ואף אחד אחר לא; מוסר וערכיות זה עניין אקדמאי של כל מיני "יפי-נפש", ואילו בעולם האמיתי כל ד'אלים גבר... (הבהרה: אין כאן לטעון כי אין (או יש) צדק בעמדה הימנית בכללה, אלא רק שלילת טיעון ספציפי זה.) ומן המשל לנמשל, אני אומר לך: לדעתי זה לא בסדר שהרגת ואכלת את העגל הזה, ממש לא בסדר. ואת\ה משיב: כאילו דה? והפיצה שאתה מציע זה כן בסדר? כלומר בתוך תשובתך מובלעת ההנחה: ברור שמה שעשיתי לא בסדר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מבין את הטיעון של הימין ושל האלמוני. זה לא מה שמובלע בתשובה. מה שמובלע בתשובה הוא משפט תנאי: אם מה שאני עושה הוא לא בסדר ומה שאתה עושה לא שונה מכך באופן מהותי, אז למה שאקבל את הביקורת שלך שאומרת שהתנהגותך עדיפה מוסרית על זו שלי? משפט תנאי לא מניח את נכונות הרישא. ההנחה "ברור שמה שעשיתי לא בסדר" איננה מובלעת בתשובה. גם אני וגם אתה יודעים שכותב תגובה 473083 לא חושב שאכילת פיצה היא התנהגות בלתי מוסרית. בקיצור: "אם X לא מוסרי אז גם אתה <נימוקים לנכונות הטענה>" הוא טיעון בעל מבנה סביר שאיננו מניח את זה ש-X באמת לא מוסרי. הדרך להתמודד עם הטיעון (אבל רק אם רוצים) היא לא להתעלם ממנו או לנסות להראות ש*מבנה* הטיעון פגום (משום שהוא לא). הדרך היא להראות ש*התוכן* שיצקו לתוך מבנה הטיעון הוא פגום או מטעה. למשל, צריך להסביר מדוע התישבות בחיפה היא מוסרית יותר מההתישבות ביו"ש או להראות מדוע הפגיעה בבעלי חיים לצורך תעשיית מוצרי החלב היא סבירה ומוסרית יותר מהפגיעה בבעלי החיים לצורך תעשיית הבשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשר הוא רצח. כולנו יודעים שמקומם של רוצחים הוא בכלא. אם אתה אוכל פיצה אתה שותף לרצח. מקומך על ספסל הנאשמים, ולא על דוכן התובע. כדי לטעון טיעונים מוסריים בינאריים, ידיך חייבות להיות נקיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיון שמצאת לנחוץ להשתמש בסגנון הכולל מטאפורות (?) מקצינות - גם ספסל נאשמים וגם את האמירה כי "מקומם של רוצחים הוא בכלא", אולי ראוי להזכיר כאן כי המונח המשפטי "רצח", מתייחס לנטילה מכוונת של חיי אדם בלבד, וזאת בכל המדינות, או מכל מקום - בכל מדינות התרבות (ועכש"י, באופן כללי - גם בחברות לא ציויליזציוניות). ההבדלים הם בעונשים אך לא בהגדרה. בישראל, עפ"י נוסח חוק העונשין סעיף 300 תשי"ד: א. העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו - מאסר עולם ועונש זה בלבד: 1 גורם במזיד, במעשה או במחדל אסורים, למותו של אביו, אמו, סבו או סבתו; 2 גורם בכוונה תחילה למותו של אדם; 3 גורם במזיד למותו של אדם תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה; 4 גורם למותו של אדם כשנעברה עבירה אחרת, כדי להבטיח לעצמו, או למי שהשתתף בביצוע אותה עבירה, בריחה או הימלטות מעונש. ב. מי שהורשע ברצח לפי סעיף 2(ו) לחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תש"י - 1950, דינו - מיתה. --------- בנושאים הקשורים בצער בעלי חיים ישנה חקיקה נפרדת. בישראל קיים לשם כך חוק צער בעלי חיים. זהו חוק במעמד שונה מן החוקים העוסקים בפגיעות שונות בבני אדם (כולל רצח, כמובן), והוא מצוי בתחום אחריותו של משרד החקלאות ובעתיד (עפ"י ויקי) יבוצעו חלקים ממנו ע"י המשרד להגנת (לשעבר איכות) הסביבה. החוק כולל מספר תקנות ובתוכן איסור המתת בעלי חיים ברעל ללא רשות המנהל הוטרינרי, אך אינו אוסר המתת בעלי חיים למטרת מאכל. בתקנות אלה נעשה שימוש במונח "המתה". המונח "רצח", המיוחד, כאמור, לנטילה מכוונת של חיי אדם - אינו מופיע בהן. כעקרון, מקובל על רוב החברות האנושיות כי התארגנות בני אדם בצורת מדינה באה לשרת את האינטרסים של בני האדם, אם כי אותה התארגנות יכולה, כמובן, עפ"י רצון חבריה וכנדבת ליבם, לחוקק חוקים מסוג חוק צער בעלי חיים וכיו"ב. המצב בו המתת בעלי חיים תיחשב הן מבחינה אתית והן עפ"י החוק כשוות ערך לרצח אדם הוא רחוק מאוד, אם הוא אפשרי בכלל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |