בתשובה להאייל הריאליסט, 09/12/01 14:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וזה מוזר, כי בדרך כלל ההתייחסות לשנת שירות כאל ביזבוז היא בדיוק מהכיוון השני- "מה, את הולכת לבזבז שנה מהחיים שלך סתם? מה, את לא מרגישה פראיירית? מה, לא חסרים אנשים אחרים שיעשו את זה? בלה בלה בלה". אז דבר ראשון, אני נוטה להאמין שאם היינו באמת כל כך לא אפקטיבים, פשוט לא היינו קיימים. עניין פשוט של שיקולי עלות תועלת. מעשנים? טוב, לא אני. שותים? רק מיץ, וגם זה מתרכיז (אין כסף לקולה...). חוקי הגרעין אוסרים על החזקת משקאות אלכוהוליים בדירה. (בין השאר בגלל העובדה שאנחנו בית פתוח, ומדובר בעניין של דוגמא אישית) והפעמים היחידות שאנחנו מעיזים (חבורת בוגרים שכולה מעל 18, כמה נורא חצוף מצידנו) זה כשיוצא לנו לצאת ביחד לאיזה פאב או מועדון. אבל מה, בגלל שאנחנו כל כך עסוקים בלהתבטל ולא לעשות שום דבר- זה קורה בתדירות של פעם בחודש בערך. עושים ילדים כל היום? טוב, את זה אני ממש לא אכבד בתגובה. אני תוהה מדוע אתה מאמין שלתת מענה ל"אספסוף ברחוב" זה כזה דבר לא פרדוקטיבי. ויותר מזה, איך אתה מעז לזלזל ולקבוע שזה הדבר היחיד שאנחנו עושים?! מצטערת מאד, אבל כשילדים מהשכונה יושבים ומדברים איתנו, וקוראים עיתון, ומשחקים טריוויה במחשב, במקום לשבת במרכז המסחרי ולעשן (ולא תמיד סיגריות)- טוב, זה לא כלום בעיני. לתת צ'ומת לב לילדה שההורים שלה לא יכולים לתת לה (כי מה לעשות, אבא בכלא עם צו הרחקה, ואמא חולת סרטן), זה לא כלום בעיני. לנסות ולפוגג קצת מהבורות שיש להרבה מהילדים כאן- זה לא כלום בעיני. אבל אתה יודע מה? מה אני בעצם יודעת. אני הרי מבזבזת את כספי המיסים ללא שום תמורה אפקטיבית. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |