בתשובה לירדן ניר, 09/12/01 23:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישנן שתי גישות בבלשנות (של כל שפה!): בלשנות תיאורית ובלשנות נורמטיבית. הראשונה נמנעת משיפוטים ומתארת את הקיים והשנייה מנסה לתעל ולנתב את הקיים. השנייה היא די לא בלשנות אלא יותר לשונאות אבל לא ממש משנה. עכשיו, בבלשנות התיאורית יש בלשנות דיאכרונית וסינכרונית. הראשונה רואה את הלשון לאורך התפתחותה ההסטורית וההשנייה רואה אותה לרוחב, בתקופת זמן אחת (לא בהכרח בהווה!). הבלשנות "המסורתית" היא אכן מה שקרוי "בלשנות הסטורית" דהיינו חקר התפתחות הלשון לאורך ההסטוריה, בערך מה שלומדים בתורת ההגה בבית הספר אבל לא רק: יש גם שינויים תחביריים, פרגמטיים או סמנטיים. תחביר הוא דבר שהתפתח די עם חומסקי, אם כי מה שנלמד בבית הספר אינו בלשנות חומסקיאנית. בית הספר לומדים "תחביר שטח" בעוד שחומסקי דיבר על "תחביר עומק" אשר מניב את תחביר השטח. בחוג לבלשנות בת"א למשל אכן עוסקים רק בבלשנות תיאורית,א בל זה פשוט כי הם לא עוסקים בשפה ספציפית. בחוג ללשון עברית יש עיסוק בשתי הגישות. אבל יש למשל גם חוג לבלשנות שמית (היה, ליתר דיוק, נסגר מחוסר תלמידים). אנשי האקדמיה ללשון (שהם אנשים נחמדים, ליברליים ומועילים ולא חבורה של זקנים מרושעים כמן שנוטים לחשוב) אכן ברובם מומחים לבלשנות הסטורית אבל לא רק. הם עוסקים בעוד המון תחומים חוץ מזה. חלק מאנשי האקדמיה אינם אנשי לשון כלל אלא אנשי מדע או סופרים ומשוררים. לגבי נושאי הלימוד בלשון. נכון שזה חסר תועלת לחיים, אבל האם מתמטיקה היא כן? עבורי בתיכון, לשון היה מקצוע מרתק ומלהיב ומתמטיקה הייתה אוסף של נתונים יבשים ותפלים וחסרי פשר - אם כי גם מרתק. למעשה יש בית הספר רק 3 מקצועות מועילים: הבעה עברית (שלא מקבלת די השקעה), אנגלית ו...ספורט. כי השאר זה פשוט מבואות לאוניברסיטה אבל חסרי תועלת יומיומית. לגבי עוד מקצועות לבית הספר - אין כבר מספיק? באמת, כמה עוד תוסיף? כמה עוד תגוון? לשם מה? יש מספיק גיוון במסגרת יחידות הלימוד ואני לא רואה כל טעם להוסיף עוד ועוד מקצועות שרק מקשים על התלמיד את הבחירה ומסבכים אותו. תלמד את הבסיסיים. תרצה, תרחיב באקדמיה, מה בוער? מה שכן צריך זה להתחיל ללמד ומהר "עברית נכונה". תחום זה זנוח לגמרי. זה מאוד חשוב וכמעט לא נלמד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן על הסדר. את ההבחנות של הבלשנות לנורמטיבית לעומת תיאורית ולסינכרונית לעומת דיאכרונית הכרתי; כעת אני מבין יותר מה חוקרים איפה באקדמיה. כלומר, באוניברסיטת ת"א: בחיפה יש חוג ללשון עברית, ולעומתו מסתתרת לה מחלקה חצי-רשמית לבלשנות כללית (שאיני יודע מה אופיה) בחוג לשפה וספרות אנגלית. לא הבנת למה שלפתי רשימת מקצועות שלא לומדים בבי"ס (או לומדים אופציונלית) ושאפשר ללמד (חובה). לא אמרתי ש*צריך* ללמד אותם - טענתי שעדיף ללמד אותם על בלשנות. לשון אחר, הצעתי, לא יותר מדי ברצינות, מה לעשות עם היחידה שתתפנה לאחר שתתקבל הצעתי לבטל את לימודי "ידיעת הלשון". אני מבין שמתמטיקה נראתה לך מיותרת כמו שלי נראתה ידיעת הלשון מיותרת. בניגוד לאחרים, אני דווקא לא אטען לעדיפות עקרונית של המתמטיקה - אלא לעדיפות מעשית: בדוק כמה אנשים פונים ללימודים אקדמיים בהם יש משקל ללימודי ידיעת הלשון (אם איני טועה, מדובר באוכלוסיית הסטודנטים לבלשנות), ולעומת זאת בדוק כמה אנשים לומדים באקדמיה תחומים בהם יש משקל למתמטיקה (כל המדעים המדויקים, הנדסה, וכל מה שדורש סטטיסטיקה - חלק נכבד ממדעי הרוח, החברה והרפואה). כבר כתבתי שאני חושב שתוכנית הלימודים במתמטיקה בתיכון, בכל הרמות, היא עגומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באילו מדעי רוח בדיוק יש צורך במתמטיקה או בסטטיסטיקה? במדעי החברה אכן כן במדעי הרוח לא. לא כולל אולי פילוסופיה של המדע ואולי סטטיסטיקה ברמת אפס בבלשנות. לא יותר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה מוזרה. חוק זיפף (Zipf), למשל, הוא חוק חשוב בהסתברות והוא התגלה ע"י... בלשן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אותו בלשן לא עסק רק בבלשנות. ככלל כדאי לדעת, שרגים מאנשי מדעי הרוח אינם בורים מוחלטים כשזה מגיע למספרים (לא כולל אותי כמובן). לא מעטים אלו שעסקו גם בפילוסופיה וגם במתמטיקה והרי התחומים הרי קרובים. המוציא לאור של המילון החדש ''רב מילים'' הוא בכלל פרופסור למתמטיקה שהגיע לתחום כשבנה תוכנית ממוחשבת למילון או משהו. במדעי הרוח עצמם יש שימוש מועט במספרים. אולי קצת בהסטוריה או בבלשנות. אבל גם אם כן, זה לא מחייב שילמדו את זה בבית הספר. לא חייבים להגיע לאקדמיה מצויידים לגמרי. אפשר עוד קצת ללמוד גם שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה שתיכון אמור להכין אותך לאוניברסיטה היא שגויה, התיכון אמור להוציא אנשים עם ידע בסיסי בכמה תחומים ספרות, מדע, הסטוריה, אזרחות ועם כלים לקניית ידע נוסף במידה שהם מעוניינים. סטטיסטיקה הוא כלי חשוב כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאורך את פעלו של פרופ' שויקה קצת ממעיט בערכו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפעלו של פרופסור שויקה הוא מפעל אדיר ובעל חשיבות עצומנ. זהו המילון המקיף הראשון לאחר אבן שושן הנפלא, שעבר עדכון אחרון בשנות השישים. יש לי הכבוד ללמוד עם העורך של המילון הזה, ד''ר חיים כהן, ולכן אני יודע על שויקה. עם זאת, חיבתי נתונה לאבן שושן, םשוט עניין של הרגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מעדיף את אבן שושן (המלא) על כל מילון אחר, בזכות ההפניות המדויקות למקור המילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופסור שוויקה הוא פרופסור למדעי המחשב שהיה אחראי על תכנון ופיתוח המאגר הממוחשב של פרויקט השו''ת באוניברסיטת בר-אילן. לפרויקט הזה פותחו אלגוריתמים לקסיקליים ולשוניים מתוחכמים מאד, לחיפוש ומאגר כל הטקסטים והמקורות היהודיים. אולי משם הסתעף המילון שלו. אגב, מי שזוכר, אחיו, פרופסור שווה, היה פעם מועמד לנשיא המדינה, אחרי פרופסור קציר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך בלוגיקה ל(לימוד חלק מ)מדעי הרוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי בראש פסיכולוגיה. עכשיו גיליתי שהוא מסווג כמדע-חברה. לא ברור לי למה, אבל אולי בכלל כל החלוקה הזו שרירותית. תקנו אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלוקה גסה: (א) מדע החברה - תיאור וחקר התנהגות האדם (או מערכות המורכבות מאנשים). (ב) מדעי הרוח - תיאור וחקר יצירות האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסיכולוגיה כמדע התחילה להלמד בסביבות 1850. עד אז הפסיכולוגיה היתה חלק מפילוסופיה. אולי בגלגול הקודם היית לונדוני בן המאה התשע עשרה ומכאן הבלבול. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכושר-ההתבטאות בכתב של דוברי-עברית משכילים רבים הוא עגום. הסיבה לכך איננה אי-ידיעת-הלשון, לדעתי, אולם ידיעת-הלשון היא תנאי הכרחי ליכולת התבטאות בכתב משובחת (וזו כוללת בהכרח, לשיטתי, הקפדה על כללי התחביר, הכתיב והפיסוק, ומחייבת, לפי נסיוני הדל להגיע אליה, הבנה של מבנה השפה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתדע לך שאתה סתם משמיץ אותנו שאנחנו דפקא מדברים טוב מאד יותר טוב ממך וכל שאר החכמולוגים שחושבים שהם יודעים הכל יותר טוב מכל האחרים שהם אנחנו רוב האנשים. ואתה לא תגיד לי איך להתבטות בעברית כי אני נולדתי פה בארץ ויודע עברית טוב מאד גם בלי אקדמיה ללשון ובלי תחביר ובלי כל סימני הפיסוק שהמצאתם לנו רק בשביל להרות לנו שאתם יותר חכמים אז תדע לך שלא. ארנב שמוט אוזניים שכמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה צודק באשר לתחביר, ולהשלכות שלו על פיסוק. אבל מרבית ''ידיעת השלון'', עד כמה שאני זוכר, עוסקת בתופעות פונטיות ובניתוח מורפולוגי (שורשים, משקלים). יש לזה קצת השלכות על איות נכון של מילים בעייתיות, אבל נסיון להשתמש בזה כדי לקדם איות נכון הוא בלתי יעיל בעליל, חוששני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לשימוש בניתוח מורפולוגי כדי לקדם איות נכון, אלא לכך שזהו הכלי שמאפשר - לי, לפחות - להכריע בלבטים הצצים בשעה שאני כותב. אם תרצה - כשאני כותב אני מיישם פרוטוקול-תקשורת (או תקן) המנוסח בשפה מקצועית. כדי להבטיח יישום כהלכה, אני נזקק לעתים להיות מודע לתקן1 ולהבין אותו, וזה מה שלימודי ידיעת הלשון אמורים לאפשר לי לעשות. 1 מובן, ולא סותר את דבריי, שבני-אדם מיישמים את התקן כהלכה מגיל צעיר מבלי להיות מודעים לו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, יש בזה הגיון רב. רק הייתי משנה את הניסוח מ-"זה מה שלימודי ידעית הלשון אמורים לאפשר" ל-"זה מה שרצוי שלימודי ידיעת הלשון יאפשרו". כי אז הדגשים צריכים להיות שונים לחלוטין - אכן, ללמד פיסוק כהלכתו, כללי כתיב חסר (הרבה יותר חשוב מניקוד!), וכאלה. לחילופין, אם אתה חושב שהמקצוע הזה כיום ממלא את המטרה הזו (לא ברור מדבריך אם כן או לא), אנא ספק דוגמאות קונקרטיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |