בתשובה להמסביר לצרכן, 20/03/08 1:19
אולי נעשה סדר? 474219
סדר צריך שיהיה. בדרך כלל כשאתה מגיב כך, אני מפנה אותך לקשר בין חוקים לנורמות, ואתה פוטר אותי בכך שנורמות הן לא מעניינך אלא כלכלה, ואנו נפרדים כידידים.

אומנם בסופו של דבר אפנה אותך שוב לחוק ולנורמה, אבל ננסה לעשות את זה מפורש יותר.

בעיניי המציאות מורכבת מהרבה שדות, ומסוכנים שלהם יכולת בחירה. השדות כוללים/מייצרים היגדים, שהם כמו איברים בתורת הקבוצות, משתייכים לשדות אלה, ולעיתים אף למספר שדות (כמו ש6 משתייך לקבוצת המספרים הזוגיים וגם לקבוצת המספרים שמתחלקים ב3).

הכלכלה היא שדה והקפיטליזם הוא שיח כלכלי. בין ההיגדים שלו, נכלל ההיגד של רווח כיעילות ותועלת. החוק גם הוא שדה שמקשר בין קבוצות חברתיות שונות באופן פוליטי. חלק מהקבוצות דומיננטיות יותר, וחלק פחות. הדומיננטיות נמדדת (לפחות בסוציולוגיה) במימדים של עוצמה, יוקרה ומעמד כלכלי.

כל שדה מיושם על ידי פרקטיקה, המהווה את הבחירות של יחידים באותו שדה. חלק מבחירות היחידים הן מודעות ורפלקסיביות, אך רוב הבחירות של יחידים הן תרבותיות ומוסדיות, כלומר, נשענות על פעילות חברתית שמושתתת בעבר, שהיא מסיבית, ושלעיתים נדירות עוצרים וחושבים - בשביל מה צריך את זה? (צריכת מותגים כדוגמה, ואין הדבר מציין שצריכת מותגים אינה מועילה כלל, לכן כאנקדוטה מבהירה, אציין שלפני כשבועיים שמעתי מישהו בעבודה ששואל בשיחת מטבח, מדוע עליו לקנות נעלי ספורט מקסטרו ב600 ש"ח, כשקסטרו היא מותג של ביגוד ולא של הנעלה? הוא יקנה ניו בלאנס במחיר יותר נמוך). אם נחזור לענייננו, הבחירות הלא רפלקסיביות האלה מהוות נורמה חברתית.

בזמננו אנו, דומיננטיות כלכלית מיתרגמת לעמדה בכירה בשדה החוק. אפשר להדגים זאת היסטורית, למשל בהתייחסות בתי המשפט האמריקניים למחאה של עובדים לפני חוקי הטראסטים ואחריה. הקשר בין הון ושלטון גם הוא דוגמה לנקודה זו.

הנקודה העיקרית שאני חותר אליה היא שבעירוב של שני שדות שיח אלה החוק הוא לא דבר פורמלי טהור. הוא ניתן לפירוש בהתאם לשדות שיח שונים, יש בו היבטים סותרים, ויש חוקים שמתנגשים זה עם זה. כשמגיעים לפרקטיקה החוקית, סביר להניח שהקבוצות מין השדה הדומיננטי יצליחו להכתיב כיצד יפורש החוק, או באיזה חוק ישתמשו.

מכאן, שיש חוקים ופירושים שנדחקים לקרן זוית וניתן להעלים מהם עין. עצם קיומם מצביע על פשרות ומאבקים חברתיים בין קבוצות שתופסות עמדות שונות בשדות השיח.

לומר, על מה הצעקה, עלינו פשוט לנהוג לפי החוק נראית לי בהתאם למצוין לעיל כהפשטה שאינה תואמת את המציאות הנצפית.
אולי נעשה סדר? 474230
===>"כשמגיעים לפרקטיקה החוקית, סביר להניח שהקבוצות מין השדה הדומיננטי יצליחו להכתיב כיצד יפורש החוק, או באיזה חוק ישתמשו."

את זה הבנתי. וזה נראה נכון כמו שנכון שבקייץ חם ויש חשש לשרב בעמקים.

אבל לא הבנתי אם אתה מתנגד למיקור חוץ (שבו עסקינן). ואם כן, אז מדוע לדעתך עדיף לדאוג לרווחת עובדי הנקיון במסגרת חברה X שמתמחה בייצור טוסטרים, במקום בחברה Y שמתמחה בשירותי נקיון? או איך אתה מציע שמישהו ידאג להם? או מי בכלל, לדעתך, צריך לדאוג להם? או האם בכלל, לדעתך, צריך לדאוג להם?
אולי נעשה סדר? 474239
ציטוטים מהתגובה המקורית שלי:
1) "איני בטוח על מי עלינו להלין, אם בכלל."
2) "(מדינת רווחה כמודל)"

אם אתה כבר שואל שאלות "חצי אישיות", כאחד שדי נמשך לנומינליזם, אני מוצא את העניינים האלה מעניינים, אבל מתקשה/לא מסוגל/לא רוצה לעסוק בהם.

כל מה שהתגובות שלי מציינות, ואולי אף זה ברור כ"חשש לשרב בעמקים" :) זה את החיוביות שבמאבק חברתי כחלק ממודעות מפורשת (כלומר, כזו שמתייחסת לסביבה החברתית ולזהות סימבולית, ומאפשרת לאנשים להחליט כיצד הם רוצים לקבוע את עצמם במצב מסוים בהתאם לבחירות שהם רואים לנגדם).
אולי נעשה סדר? 474258
ואם אני מנסה לבאר יותר בנושא מאשר התגובה האולי סתומה דלעיל,
הרי שאני מניח שבני אדם (מושג כללי בניגוד לאני ואתה שהוא קונקרטי), הם יצורים שהם קודם כל חברותיים, ואחר כך כלכליים. לכן אני נוטה יותר להתנגד למיקור חוץ (שקל לעשותו בצורה לא אחראית ולא חברותית) ולהעדיף פתרונות בעלי גוון סוציאליסטי יותר (ואם אתה רוצה, מבקש לקבוע איזה חוקים תקפים, ומהם התקדימים שאנו רואים לעינינו כאמת מידה לפירושם. קביעה שהיא כמובן זמנית באופיה, ודורשת מפעם לפעם בדיקה מחודשת).

למסגרת הכללית הרצויה לדעתי קוראים מדינת רווחה, שאמורה כך גורסים, ''לתקן את נזקי הקפיטליזם'' (לא לבטלו). כמובן שגם זה מושג רחב למדי, ואפשר להוזיל אותו, באותה מידה שמישהו יכול לטעון שהדמוקרטיה העממית היא הדמוקרטיה בהתגלמותה.

אם תבקש ממני מדיניות ספציפית, אז או שאיני מוכשר לזה, או שאבקש מצב ספציפי בו אנסה להכריע ולנמק את הכרעתי. אם בסוף תציין שאינך מקבל את הנימוקים ודעתי לא נראית לך כעדיפה על דעתך, כל שיישאר לי (לפי העמדה שציינתי בתגובה קודמת) הוא לומר שכנראה שמבחינתך אתה צודק.
אולי נעשה סדר? 474272
ראשית, טוב שהרחבת. שנית, זה לא יעזור לך כי מבחינתי אני תמיד צודק :).
הנומינליזם והקטנוני-זם שלי נבעו מהעובדה שהדיון שבו התערבתי עסק בנושא הספציפי של מיקור חוץ ופתאום מצאתי את עצמי - "ואני בכלל לא התכוונתי" - בדיון על מדינת רווחה מול קפיטליזם חזרי. בדיון הענק הזה כבר אמרתי (בעבר) את כל מה שאני יודע להגיד ונדמה לי שקראתי את כל מה שאיילים יכולים לכתוב בנושא.

הסיבה שאני דבק בקטנוני-זם שלי היא שנדמה לי שאנשים (לאו דווקא אני או אתה קונקרטית) נוהגים להעמיד לעצמם אלילים-דחלילים ולעבוד אותם, כסוג של עליהום או הבניה חברתית. למשל "אני בעד רווחה לכן אני נגד מיקור חוץ" נראה כמו מנטרה אלילית כזאת. אז אני שואל למה. כלומר, נגיד שגם אני בעד מדינת רווחה (מהסוג שאתה מתאר), מדוע מיקור חוץ מנוגד למדינה כזאת?

אבל עזוב, אם הפרט הקטן הזה לא מעניין אותך זה גם בסדר.

---
אה, פתאום עלה על דעתי שגם בנק לאומי (סתם דוגמה) הוא מיקור חוץ, כי הוא מתמחה בבנקאות. האמת היא שכל העסקים והמעסיקים האחרים יכולים לשמור את כספם בכספות שלהם ולחלק לעובדים מזומן בכל שבוע או חודש (אבא שלי אומר שפעם זה עבד ככה). אם אנחנו נגד מיקור חוץ, אפשר לסגור את הבנקים ולקלוט את עובדיהם באגפי הכספים של לקוחותיו. ככל שאני חושב על זה, הסיבה היחידה לקיומם של הבנקים היא תאוות הרווח והבצע של בעליהם. השירות שלהם ממש מיותר. לי אין ספק שאפשר לסגור אותם ולדאוג כך לרווחתם של עובדי קבלני הנקיון.

וברוח זו (אני נסחף!), נזכרתי, שכל השיטה הפסולה הזו שאנחנו אוהבים לשנוא מבוססת על הגדלת הרווח (והרווחה) על ידי חלוקת העבודה ומיקור חוץ. הרי הבוקר כשקניתי במכולת לחמניות וחלב לילדים, ניצלתי, באופן די חזירי ומתאוות בצע גרידא, שרשרת ענקית של עובדי קבלן, שחרשו וזרעו וקצרו וטחנו ואפו ושינעו ואיחסנו ובסוף מכרו לי לחמניה.
אולי נעשה סדר? 474310
טוב, אין לי מושג באיזה דיון דנו בנומינליזם ו"קטנוניזם", אבל זה לא ממש חשוב.

את ההתנגדות האישית שלי למיקור חוץ מיקמתי בכך שקל לעשות אותו בחוסר אחריות. העמדת הדחלילים שאתה מתאר היא דימוי לא רע לפעולה לא רפלכסיבית. הגנה חריפה ונחרצת על מדיניות תש"חית נמנית בסוג הזה (אני זוכר שבתגובה מסוימת בדיון ישן כתבת שאתה מסכים איתי שיש לנו פה ברבורים אפורים, אז אני מניח שאפשר להוציא אותך מהממונים על הגנה עיוורת). זה טוב שיש איזמים, שכן הם עוזרים לנו לחשוב, לא טוב לטעון שXאיזם מסוים הוא האמת, כשהמציאות מעלה פקפוק לגיטימי בטענותיו.

בסופו של דבר, המציאות קיימת, ואף אם אין היא כל ה"יש", לטעון שהיא אינה "יש" אלא דימוי (ספק הזיה) לא אמיתי גורם לעמדה עם סתירה בסיסית בתוכה. האם הדבר החשוב לפרט במציאות הוא אוניברסלי? פעם הייתי אומר בוודאי (וגם אז לא תמכתי במהפכות אלימות), וכיום אומר שפשוט איני יודע, וכדי להימנע מהתנשאות (שהרי אם זה ודאי, אז היודעים את האוניברסלי טובים בעליל מאלה שאינם יודעים אותו, וזה קצת יומרני ומניח אשליה לטועים) אומר שכנראה שלא.

ועם זאת, אני סבור שעדיף שאנשים ילמדו לשפוט ולהעריך בעצמם את המציאות שלהם, ויכירו את הדרך שבה הזהות שלהם נוצרה, אלו בסיסים חשובים להם ולמענם הם יפעלו, מה לא באמת חשוב וניתן להשאירו מאחור, מה שייך ל"הביטוס" שלהם וכיצד להיות שלמים עם ההביטוס הזה, שקשה מאוד לשנותו אם בכלל.

הסרת אחריוית דרך מיקור חוץ נראית לי כשגיאה. כמוך, הסכמתי שמיקור חוץ עם בקרה חוקית חזקה הוא אפשרי. עם זאת, אני סבור שיש לדרוש רפלקסיביות בחוק, בחינה מתמדת שלו. לראות מתי מיקור חוץ הוא יעיל ומועיל יחסית, ומתי הוא אדיש או זדוני.

אני מניח שזו דרישה גדולה מידי. לכן נראה לי שמאבקים חברתיים הם הכרחיים, כדי למנוע מקבוצות דומיננטיות לעשות מה שקל להן, ולהכריח אותן להתחשב בסביבתם האנושית, בין אם כי זה אחראי ולכן יאות, ובין אם כי כך פועל המנגנון וזו התוצאה הפוליטית שמחייבת אותם.
אולי נעשה סדר? 474321
אני עם הקטע האחרון שלך.
אולי נעשה סדר? 474329
===>"הגנה חריפה ונחרצת על מדיניות תש"חית נמנית בסוג הזה".
חוץ מאשר במשפט הזה נדמה לי שאתה מסכים שהגנה חריפה ונחרצת על *כל* עמדה נמנית על הסוג הזה. אני הייתי מדקדק ואומר שהגנה לא מנומקת ונחרצת נמנית על הסוג הזה.

התקשתי לעקוב אחריך בקטע האונטולוגי. גדולים ממני טענו שהמציאות איננה "יש" אלא דימוי ואחרים טענו ההפך. אני - הקטן - לא מבין בזה. בין שהיא קיימת או לא, אני עוסק רק בתופעותיה - ואת רובן עדיין לא מבין. גם את השאלה "האם מה שחשוב לפרט הוא האוניברסלי?" לא בטוח שהבנתי. זה פותח אלף שאלות אחרות: באיזה מובן "חשוב"?, מי יודע מה "חשוב"? האם החשוב חשוב לכל הפרטים באותה מידה? מי מוסמך לקבוע ה"חשוב" של מי גדול יותר? בתנאים אלו אני מצטרף אליך - לא יודע!

לגבי הנאמנות ל"הביטוס" אני מסכים (כמעט כמו השרב בעמקים). אבל אני חושב שבגלל שבלית ברירה מתקיימת אינטרקציה בין אנשים מהביטוסים שונים, ראוי למצוא דרך לנמק - באופן ניטראלי, חיצוני להביטוס - את הדברים שלמענם כל אחד פועל, ביחוד כשזה נעשה בניגוד לדברים שלשמם אנשים אחרים פועלים. אחרת יהיה לנו דיון של חרשים.

כן, דרישה שהחוק יקבע לחברות פרטיות מתי מיקור חוץ הוא יעיל, נראת גם לי מוגזמת - בדיוק כמו חוק שיקבע אם עלי לאפות את הלחמניות בעצמי או לנצל את עובדי המאפיה. אבל אני לא בטוח שבגלל זה מאבקים חברתיים הכרחיים או מועילים. ביחוד בסביבה שבה כבר מוסכם שלא הולכים עד הסוף האוטופי, לי נראה שהמאבקים החברתיים הם סוג של קתרזיס שלפעמים מייצב את מצבן של הקבוצות הדומיננטיות, ולעיתים רק מחליף או מעדכן את הקבוצות הללו. כי במציאות הלא אוטופית, לאנשים *יש* צורך בלחמניות ולכן תמיד יהיה מיקור חוץ.
אולי נעשה סדר? 474333
את הקטע האונטולוגי שלי ניסיתי להרחיב בדיון שמופיע בדף הראשי "מבחן מעשי לתיאוריה/פירר", לא הקטע הכי מוצלח שכתבתי (אבל לא רע לטעמי), אולי סגור מידי (אופייני לי) אולי לא מעניין מידי (אולי אופייני לי).

אני חושב שאנחנו מגיעים למיצוי הדיונון שלנו, לפחות בגרסה של שני משתתפים, מעבר להסכמה של לא להסכים בהרבה נקודות (ממילא לא זו הייתה המטרה, והיה נחמד) ההערה האחרונה שיש לי להוסיף היא שנראה לי שאתה משתמש בגרסה הרבה יותר רחבה של מיקור חוץ משאני משתמש בה. זה עלה גם בתגובה הקודמת שלך, ונראה לי שאתה מזהה מיקור חוץ עם התועלת של מסחר בין גורמים חברתיים בעלי עלויות שוליות שונות. בהגדרה כזו נראה שאפשר להכליל את כל הכלכלה תחת המונח מיקור חוץ (אני אאפה לחמניות, אתה תקנה אותן בדרך לעבודה ותייצר כורי היתוך מיניאטוריים שיספקו לי תועלת במישרין או בעקיפין וכו'), אולי בצירוף של המונח תועלת שולית.

נראה לי שהשימוש שלי במונח מיקור חוץ הוא צר הרבה יותר. אף שכל חליפין שאינם נתפשים כשוויוניים יוצרים יחסי כוח, הרי שיחסים אלה הם כנראה טבעיים לפחות בחלקם, ולא בהכרח נצלניים. המינוח של מיקור חוץ כפי שאני משתמש בו, מתייחס לכך שחברה מסויימת מחליטה לבסס יחס לא ישיר עם עובדים שאולי אינם מהווים את מרכז העיסוק שלה (עובדים מקצועיים לעומת עובדי שירותים כמו שנוהגים להדגים כאן, אבל אין הכרח שעובדים מקצועיים לא יועסקו בשיטת מיקור חוץ גם הם, ואולי הגילדות של ימי הביניים הם דוגמה לא רעה לכך), והיות והיחס אינו ישיר, הרי שתנאי העסקתם כבר אינם מעניינה. אף אם היא מתנה תנאים לגורם המתווך לה עובדים ביחס לתנאי ההעסקה הרי שיכולת המעקב והאכיפה שלה פחותים, ונראה כי גם המוטיבציה לכך פחותה. השימוש במונח מיקור חוץ באופן זה, מצביע על יחסים שעלולים/נוטים להפוך לנצלניים בעיניהם של רבים, וביניהם אני.
אולי נעשה סדר? 474353
אני מסכים שלהסכים שכן או לא להסכים, זה לא העניין פה. אנחנו לא בכנס מפלגתי. לכל היותר אפשר לקוות שנבין יותר טוב דעות אחרות משלנו. ונכון שהעניין מתקרב למיצויו (אינדיקציה טובה לכך היא שמתחילים לדבר על טרמינולוגיה).

אתה גם צודק בזיהוי ההבדל ביננו לגבי הפרשנות למונח מיקור חוץ. אני חושב שהמונח outsourcing תפס תאוצה (אולי מחודשת) בשנות ה-‏90 דווקא בהקשר של עובדים מקצועיים ומנגנונים שלמים. כאשר IBM איבדה את ההגמוניה כיצרן תוכנה וחומרה היא הפכה לחברת מיקור-חוץ הגדולה בעולם, כשהציע לאירגונים גדולים (בנקים, ממשלות וכו') להתרכז ב-core business שלהם ולתת למומחים - אנשי IBM - לטפל במערכות המידע. ראה כאן http://www-935.ibm.com/services/us/gts/outsourcing.h...

הרעיון הפך לאופנה ניהולית של שימוש בקבלני משנה "מומחים" לכל תחום שאינו התחום המרכזי של האירגון. למשל הצבא - שתפקידו, נגיד, להילחם, יכול להוציא לקבלני משנה "מומחים" את הטיפול במזון, באספקה, בבינוי, וכו'. אז דיברו על אירגונים "קטנים וחכמים" שממציאם פטנט ומוציאים את הייצור, השיווק, והשירות החוצה כך שאין להם עובדים בכלל. כמו עם כל הגזמה, אני לא חושב שזה תמיד הצליח (מבחינה עסקית!).

זה נכון שמיקור חוץ מפחית את האחריות שהחברה נושאת כלפי העובדים. בעיקר האחריות כלפי העובדים נושא הקבלן שמעביד אותם. כשם שהבנק נושא באחריות כלפי הכספרים שלו, למרות שהם שם כדי לשרת אותך. אתה (כאדם מוסרי) תמנע מלקבל שירותים בבנק שמשלם מעט לפקידיו ולכן אתה מצפה שהבנק ימנע מלשכור את שירותי הנקיון של קבלן המשלם מעט למנקיו. לכן נראה לי שהעובדה שרוב האנשים בארץ מעדיפים את בנק לאומי-פועלים-דיסקונט על פני בנק הדואר, מעידה שרוב האנשים אינם מוסריים.

ולבסוף אתה גם צודק בהבחנתך שבמינוח שלי כל הכלכלה היא מיקור חוץ. אני חושב ש"חלוקת העבודה" של אדם סמית היא מיקור חוץ וכשאני קונה לחמניה או משתמש בשירותיו של שרברב, אני עושה זאת כדי להתפנות ל-core business שלי... לכתוב באייל.
אולי נעשה סדר? 474359
הבטוי "מיקור חוץ" זכה לשמו המפוקפק בגלל הנטיה של אנשים (או גופים) מסוימים כלשון נקיה להתנערות מאחריות לזכויותיהם של העושים במלאכה, כמו שהבטוי "התיעלות" זכה לכבוד המפוקפק שנדבק לו כלשון נקיה לפיטורים.
כמו שלימד אותנו חתול תעלול (חוזר), כאשר מנסים לנקות משהו בעזרת דבר מה, המשהו אולי מתנקה, אבל הדבר מה מתלכלך.

מיקור חוץ ושימוש במומחים, אנשי מקצוע או קבלנים, *אינם* ביטויים נרדפים. כאשר אני לוקח את הרכב שלי למוסך, בגלל שהוא משמיע רעשים חריגים, או כי הגיע זמן הטיפול התקופתי, אני נעזר בשרותיו המקצועיים של מומחה. מתי הטיפול ברכב נהפף למיקור חוץ? כאשר הייתי בא למוסכניק שלי, ואומר לו "שמע, תדאג שהרכב יהיה תקין. לא מעניין אותי מה ואיך, תבוא כל יום, כל שבוע, כל חודש או כל שנה - זה עניינך. תחליף שמן או תעשה שלייף סופאפים - להבנתך המקצועית. רק תדאג שהרכב יהיה תמיד תקין."
גם בגישה הזאת אין כל פגם מוסרי. כל עוד לא ברור לי (או אמור להיות ברור לי אלמלא אתאמץ להעלים עין) שהמוסכניק משתמש בחלפים גנובים (או בעובדים עשוקים) כדי לבצע את המטלה. ברגע שאין זה כך אני לא יכול לרחוץ בנקיון כפי, ולטעון "זה לא אני, זה הוא". כמו בפירסומת ההיא של הטוטו - גם אני שותף.
אולי נעשה סדר? 474370
ואכן זאת הנקודה.

צריך לשים לב שלאורך כל הפתיל לא דיברתי גבוהה גבוהה על מוסר אנושי ואנשים אידאליים, כמו כן טרחתי לציין פה ושם נקודות אונטולוגיות שתומכות בפלורליזם סובלני תוך ביטול ערכיות אוניברסלית והדגשת האני ואתה (כיחידים) על חשבון האנחנו (כבני אדם).

המאבק החברתי הוא חיוני לדעתי דווקא משום שאין "מוסר אוניברסלי", ושלכן מושגיו כל כך שבירים. לעומת זאת, יש פעולה חברתית. תינוקות חייבים חברה לאורך זמן ארוך יחסית מבחינה ביולוגית (ולו רק משפחתית מצומצמת, אפילו אם בסגנון של להקת קופים עם קשר חזק של אם ילוד בלבד בהתחלה - הפשטה, לא טיעון אבולוציוני/פרימטולוגי מבוסס עובדתית), ובני אדם הם יצורים חברתיים.

בעיניי ראוי שהחברה המפותחת, תרבותה וכלכלתה יסייעו לבני האדם כולם, ולא רק "לאלפות" (על אף הניסוח, איני טוען שרק העשירון העליון זוכה לתנאים נוחים) המקריות שביניהם, או לאלה שהתמזל מזלם העמדתי, אף אם אינם מותירים רושם נפוליאוני.

נראה לי שהדגשתי רבות את התמיכה שלי במודעות סימבולית מפורשת. זה בעיקר קו אישי, איני בטוח שהוא מאפיין את כולם, נחוץ לכולם, עדיף לכולם. מי שיש לו כזו, כנראה חסין יותר מפגעי מעמדו הכלכלי, שאת מניעתם הוא רואה אולי בעיקר כחשובים לנוחות אך לא למהות שלו.

בכל מקרה, מאבק חברתי, בין אם הוא מקדם או לא מקדם מודעות שכזו, הוא חיוני בעיניי, כדי שחלוקת העוגה תהיה יותר שוויונית, ויותר אנשים יזכו לתנאים אותם סביבתם והם עצמם מגדירים כמכובדים, ואשר נראים לי ברי השגה אם אנשים יגלו קצת יותר רצון טוב (רפלקסיבי רצוי כי הוא עמיד, מערכתי, גם טוב, אם זה מה יש).
אולי נעשה סדר? 474375
===>"כאשר מנסים לנקות משהו בעזרת דבר מה, המשהו אולי מתנקה, אבל הדבר מה מתלכלך".
הרי זה הסדר שרציתי לעשות. אם רוצים שאנשים (או גופים) יקחו אחריות לזכויותיהם של העושים במלאכה, צריך לטפל בזה ולא להתקיף את "מיקור החוץ" שהוא לכל היותר סמרטוט (אדום?) שיש כאלו שמנסים לנקות באמצעותו הפרת זכויות. בקיצור: כל מה שאמרתי הוא שמיקור החוץ עצמו איננו מהווה בעיה. עובדה שכאשר IBM עובדת כקבלן אין פגיעה בזכויות העובדים.

מצג שני, צריך גם להבחין בין זכויות לתנאים. אני חושב שבנק לאומי (לדוגמה) רשאי לתת לעובדים שלו תנאים משופרים (למשל משכורת 13) והוא לא חייב לתת אותה לעובדי הקבלן שעובדים אצלו - בין שהם מהנדסי תוכנה או עובדי ניקיון. אבל הבנק כן צריך להבטיח שעובדי הקבלן יקבלו שכר (לפחות מינימום), יום מנוחה, ביטוח לאומי ושאר הזכויות הקבועות בחוק.

===>"מתי הטיפול ברכב נהפף למיקור חוץ?"
אני לא משתכנע מההבחנה שאתה עושה. כל פעם שאני הולך למוסך, אני אומר לו "עזוב'תי באמש'ך, רק תעשה שהאוטו יסע". יכולתי (אולי) ללמוד קצת יותר מכונאות, לקנות כמה כלים, לחפור בחצר בור לשמן מנוע ולטפל בשבתות באוטו בעצמי (טיפול שוטף וקילקולים). פעם - כשהדברים היו פשוטים - משקי הבית היו יחידות כמעט סגורות ועצמאיות. אם היה לי סוס ועגלה במקום אוטו לא הייתי הולך למוסך. הקידמה (סליחה על הגסות) והרווחה מתאפשרות בגלל חלוקת העבודה (= מיקור חוץ) לחלקים יותר ויותר קטנים. למה לקלקל?

===>"כל עוד לא ברור לי ... שהמוסכניק [לא] משתמש בחלפים גנובים (או בעובדים עשוקים)"
נו, שוב, על זה כולם מסכימים. אסור לקנות סחורה גנובה ואסור לקבל שירותים ממי שמעסיק ילדים או עובדים עשוקים. מה הקשר למיקור חוץ?
אולי נעשה סדר? 474376
לגבי הסיומת:
===>"כל עוד לא ברור לי ... שהמוסכניק [לא] משתמש בחלפים גנובים (או בעובדים עשוקים)"
נו, שוב, על זה כולם מסכימים. אסור לקנות סחורה גנובה ואסור לקבל שירותים ממי שמעסיק ילדים או עובדים עשוקים. מה הקשר למיקור חוץ?

נראה לי שזה אתה שעשית את הקישור. הרי אם כל דבר כזה הוא מיקור חוץ, (שהרי זו עבודה שאינך יכול לבצע בעצמך, ולכן, לפי המונח הרחב שלך למיקור חוץ, העברת אותה למוסך), ואינך יכול לעקוב אחריו ולוודא שהוא נעשה באופן חוקי ותקין, יוצא מזה שהטיעון כי מיקור חוץ הוא קל לעיוות וביצוע לא אחראי תקף.
אולי נעשה סדר? 474378
כאן יש סתם שיבוש לוגי. אתה צריך להחליט - לפחות בתחום של טיעון אחד - אם אתה מקבל את הרישא או לא.

אם ,
1. אתה מסכים שכל דבר כזה (קבלת שירות חיצוני) הוא מיקור חוץ,
וגם
2. אתה חושב שאחרי מיקור חוץ אי אפשר לעקוב (זה לא ממני),
אז יוצא מזה
3. שעל כל אחד לעשות את כל הדברים בעצמו.

זה לא נכון ובטח לא מה שאני אמרתי. אני אמרתי ש

1. כל דבר כזה (קבלת שירות) הוא מיקור חוץ
וגם
2. אני מסכים שיותר קשה (אבל לא בלתי אפשרי) לעקוב ולוודא שהשירות החיצוני הוא חוקי והגון
ויוצא מזה
3. שצריך להתאמץ יותר כדי לוודא שהשירות חוקי והגון, אבל לא צריך להפסיק לקבל שירותים.
אולי נעשה סדר? 474380
טוב, לא שמתי לב אם שיבשתי, וזה בהחלט ייתכן.

מבלי להתווכח על המינוח, הנוסח השני די נכון, מידת הקושי והפיקוח נתונים לויכוח.
אולי נעשה סדר? 474421
מה זה ניסחפת! התיישבת בסירה ומצאת את עצמך על האוורסט.
אולי נעשה סדר? 474422
יפה! תגובה מנומקת ומחושבת. עכשיו אתה צריך לנוח.
שכחת זכויות יוצרים :-) 474456
ולאלה שאינם מצויים בשדה הסוציולוגיה: התגובה נכתבה בהשראת משנתו של בודריאר.
שכחת זכויות יוצרים :-) 474464
מה נעלה יותר: פלגיאט, או ניימדרופינג?
שכחת זכויות יוצרים :-) 474467
את רשאית לחשוב על כך כעל שירות לציבור :-P
שכחת זכויות יוצרים :-) 474468
האמת היא שההיכרות שלי עם בודריאר מועטה, ומהמעט שאני מכיר, הגישה שלו לא חביבה עליי במיוחד (הגם שאם ייצא לי בוודאי שאקרא את שיש לו לומר).

עד כמה שאני יודע בודריאר מתייחס להיפר-מציאות, עותק ללא מקור (דימוי מרכזי: הטלוויזיה המשפיעה על הצופה תוך שיקוף מציאות בה היא שותפה ואליה היא קורסת ולהפך. מקרה ספציפי - השפעת הסקרים על תוצאות הבחירות האחרונות, אם מייחסים את עליית מפלגת הגמלאים וצמצומה של קדימה לתחושה ש"הכל בכיס ויורשי שרון מנצחים, אז נצביע לחב'רה האלה... מגיע להם").

הרושם שאני קיבלתי הוא שבני אדם בוחרים את המשמעות של התרחשויות באופן בלתי תלוי לחלוטין בשדה הפעולה שלהם. נשמע לי שלפיו החיים הם הזיה סוליפסיסטית. אישית אני חושב שהכל הוא מקור, ומעדיף את העמדה של בורדיה אליה התיידעתי יותר.

דבר אחרון, הפוסט מודרניזם משפיעה על הסוציולוגיה, אבל התיאוריות שלו נמצאות מחוצה לה, הן רחבות מידי. בודריאר שייך לתחום הפילוסופיה אם אינני טועה (שלה כמובן השפעה חשובה מאוד).

באשר לרמז הפלגיאט... (בתגובה אחרת) אם זו האשמה, זה נראה לי מצחיק :)
שכחת זכויות יוצרים :-) 474480
טוב, מגיעות לי מכות. בכלל התכוונתי לבורדייה (ואף אחד לא ידע לתקן אותי? בושה).
שכחת זכויות יוצרים :-) 474481
שכחת זכויות יוצרים :-) 474484
אין מה לעשות: שני הוגים צרפתים פוסטיים עם שמות דומים ביותר? קשה שלא להתבלבל.:)
שכחת זכויות יוצרים :-) 474500
לא שזה חשוב, אבל לא שניהם פוסטיים. הפניות לבורדייה ולובר השארתי בתגובה לשכ''ג.
שכחת זכויות יוצרים :-) 474508
מה עושה כאן ובר? התכוונתיי לבורדייה ולבודריאר.
שכחת זכויות יוצרים :-) 474514
התכוונת לדמיון בשמות, שגרם לברקת להתבלבל, אבל ניק ניים באמת כבר דיבר כאן על בורדייה וגם על ובר, בתגובה 474112. ישנה קרבה רעיונית מסויימת בין השניים, ולמעשה, בורדייה המשיך את רעיונותיו של מקס ובר בתחום תורת ה"שדות".
שכחת זכויות יוצרים :-) 474517
דמיון בשמן (כפי שציינתי) ושניהם בהחלט פוסטיים.
שכחת זכויות יוצרים :-) 474522
שמות, בשמות.
וגם שניהם צרפתים, אגב, בניגוד לוובר.
שכחת זכויות יוצרים :-) 474523
נדמה לי שבעיקר בודריאר פוסטי ולא בורדייה, אבל לא נלך לרב.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים