בתשובה לניק ניים, 21/03/08 0:16
אולי נעשה סדר? 474329
===>"הגנה חריפה ונחרצת על מדיניות תש"חית נמנית בסוג הזה".
חוץ מאשר במשפט הזה נדמה לי שאתה מסכים שהגנה חריפה ונחרצת על *כל* עמדה נמנית על הסוג הזה. אני הייתי מדקדק ואומר שהגנה לא מנומקת ונחרצת נמנית על הסוג הזה.

התקשתי לעקוב אחריך בקטע האונטולוגי. גדולים ממני טענו שהמציאות איננה "יש" אלא דימוי ואחרים טענו ההפך. אני - הקטן - לא מבין בזה. בין שהיא קיימת או לא, אני עוסק רק בתופעותיה - ואת רובן עדיין לא מבין. גם את השאלה "האם מה שחשוב לפרט הוא האוניברסלי?" לא בטוח שהבנתי. זה פותח אלף שאלות אחרות: באיזה מובן "חשוב"?, מי יודע מה "חשוב"? האם החשוב חשוב לכל הפרטים באותה מידה? מי מוסמך לקבוע ה"חשוב" של מי גדול יותר? בתנאים אלו אני מצטרף אליך - לא יודע!

לגבי הנאמנות ל"הביטוס" אני מסכים (כמעט כמו השרב בעמקים). אבל אני חושב שבגלל שבלית ברירה מתקיימת אינטרקציה בין אנשים מהביטוסים שונים, ראוי למצוא דרך לנמק - באופן ניטראלי, חיצוני להביטוס - את הדברים שלמענם כל אחד פועל, ביחוד כשזה נעשה בניגוד לדברים שלשמם אנשים אחרים פועלים. אחרת יהיה לנו דיון של חרשים.

כן, דרישה שהחוק יקבע לחברות פרטיות מתי מיקור חוץ הוא יעיל, נראת גם לי מוגזמת - בדיוק כמו חוק שיקבע אם עלי לאפות את הלחמניות בעצמי או לנצל את עובדי המאפיה. אבל אני לא בטוח שבגלל זה מאבקים חברתיים הכרחיים או מועילים. ביחוד בסביבה שבה כבר מוסכם שלא הולכים עד הסוף האוטופי, לי נראה שהמאבקים החברתיים הם סוג של קתרזיס שלפעמים מייצב את מצבן של הקבוצות הדומיננטיות, ולעיתים רק מחליף או מעדכן את הקבוצות הללו. כי במציאות הלא אוטופית, לאנשים *יש* צורך בלחמניות ולכן תמיד יהיה מיקור חוץ.
אולי נעשה סדר? 474333
את הקטע האונטולוגי שלי ניסיתי להרחיב בדיון שמופיע בדף הראשי "מבחן מעשי לתיאוריה/פירר", לא הקטע הכי מוצלח שכתבתי (אבל לא רע לטעמי), אולי סגור מידי (אופייני לי) אולי לא מעניין מידי (אולי אופייני לי).

אני חושב שאנחנו מגיעים למיצוי הדיונון שלנו, לפחות בגרסה של שני משתתפים, מעבר להסכמה של לא להסכים בהרבה נקודות (ממילא לא זו הייתה המטרה, והיה נחמד) ההערה האחרונה שיש לי להוסיף היא שנראה לי שאתה משתמש בגרסה הרבה יותר רחבה של מיקור חוץ משאני משתמש בה. זה עלה גם בתגובה הקודמת שלך, ונראה לי שאתה מזהה מיקור חוץ עם התועלת של מסחר בין גורמים חברתיים בעלי עלויות שוליות שונות. בהגדרה כזו נראה שאפשר להכליל את כל הכלכלה תחת המונח מיקור חוץ (אני אאפה לחמניות, אתה תקנה אותן בדרך לעבודה ותייצר כורי היתוך מיניאטוריים שיספקו לי תועלת במישרין או בעקיפין וכו'), אולי בצירוף של המונח תועלת שולית.

נראה לי שהשימוש שלי במונח מיקור חוץ הוא צר הרבה יותר. אף שכל חליפין שאינם נתפשים כשוויוניים יוצרים יחסי כוח, הרי שיחסים אלה הם כנראה טבעיים לפחות בחלקם, ולא בהכרח נצלניים. המינוח של מיקור חוץ כפי שאני משתמש בו, מתייחס לכך שחברה מסויימת מחליטה לבסס יחס לא ישיר עם עובדים שאולי אינם מהווים את מרכז העיסוק שלה (עובדים מקצועיים לעומת עובדי שירותים כמו שנוהגים להדגים כאן, אבל אין הכרח שעובדים מקצועיים לא יועסקו בשיטת מיקור חוץ גם הם, ואולי הגילדות של ימי הביניים הם דוגמה לא רעה לכך), והיות והיחס אינו ישיר, הרי שתנאי העסקתם כבר אינם מעניינה. אף אם היא מתנה תנאים לגורם המתווך לה עובדים ביחס לתנאי ההעסקה הרי שיכולת המעקב והאכיפה שלה פחותים, ונראה כי גם המוטיבציה לכך פחותה. השימוש במונח מיקור חוץ באופן זה, מצביע על יחסים שעלולים/נוטים להפוך לנצלניים בעיניהם של רבים, וביניהם אני.
אולי נעשה סדר? 474353
אני מסכים שלהסכים שכן או לא להסכים, זה לא העניין פה. אנחנו לא בכנס מפלגתי. לכל היותר אפשר לקוות שנבין יותר טוב דעות אחרות משלנו. ונכון שהעניין מתקרב למיצויו (אינדיקציה טובה לכך היא שמתחילים לדבר על טרמינולוגיה).

אתה גם צודק בזיהוי ההבדל ביננו לגבי הפרשנות למונח מיקור חוץ. אני חושב שהמונח outsourcing תפס תאוצה (אולי מחודשת) בשנות ה-‏90 דווקא בהקשר של עובדים מקצועיים ומנגנונים שלמים. כאשר IBM איבדה את ההגמוניה כיצרן תוכנה וחומרה היא הפכה לחברת מיקור-חוץ הגדולה בעולם, כשהציע לאירגונים גדולים (בנקים, ממשלות וכו') להתרכז ב-core business שלהם ולתת למומחים - אנשי IBM - לטפל במערכות המידע. ראה כאן http://www-935.ibm.com/services/us/gts/outsourcing.h...

הרעיון הפך לאופנה ניהולית של שימוש בקבלני משנה "מומחים" לכל תחום שאינו התחום המרכזי של האירגון. למשל הצבא - שתפקידו, נגיד, להילחם, יכול להוציא לקבלני משנה "מומחים" את הטיפול במזון, באספקה, בבינוי, וכו'. אז דיברו על אירגונים "קטנים וחכמים" שממציאם פטנט ומוציאים את הייצור, השיווק, והשירות החוצה כך שאין להם עובדים בכלל. כמו עם כל הגזמה, אני לא חושב שזה תמיד הצליח (מבחינה עסקית!).

זה נכון שמיקור חוץ מפחית את האחריות שהחברה נושאת כלפי העובדים. בעיקר האחריות כלפי העובדים נושא הקבלן שמעביד אותם. כשם שהבנק נושא באחריות כלפי הכספרים שלו, למרות שהם שם כדי לשרת אותך. אתה (כאדם מוסרי) תמנע מלקבל שירותים בבנק שמשלם מעט לפקידיו ולכן אתה מצפה שהבנק ימנע מלשכור את שירותי הנקיון של קבלן המשלם מעט למנקיו. לכן נראה לי שהעובדה שרוב האנשים בארץ מעדיפים את בנק לאומי-פועלים-דיסקונט על פני בנק הדואר, מעידה שרוב האנשים אינם מוסריים.

ולבסוף אתה גם צודק בהבחנתך שבמינוח שלי כל הכלכלה היא מיקור חוץ. אני חושב ש"חלוקת העבודה" של אדם סמית היא מיקור חוץ וכשאני קונה לחמניה או משתמש בשירותיו של שרברב, אני עושה זאת כדי להתפנות ל-core business שלי... לכתוב באייל.
אולי נעשה סדר? 474359
הבטוי "מיקור חוץ" זכה לשמו המפוקפק בגלל הנטיה של אנשים (או גופים) מסוימים כלשון נקיה להתנערות מאחריות לזכויותיהם של העושים במלאכה, כמו שהבטוי "התיעלות" זכה לכבוד המפוקפק שנדבק לו כלשון נקיה לפיטורים.
כמו שלימד אותנו חתול תעלול (חוזר), כאשר מנסים לנקות משהו בעזרת דבר מה, המשהו אולי מתנקה, אבל הדבר מה מתלכלך.

מיקור חוץ ושימוש במומחים, אנשי מקצוע או קבלנים, *אינם* ביטויים נרדפים. כאשר אני לוקח את הרכב שלי למוסך, בגלל שהוא משמיע רעשים חריגים, או כי הגיע זמן הטיפול התקופתי, אני נעזר בשרותיו המקצועיים של מומחה. מתי הטיפול ברכב נהפף למיקור חוץ? כאשר הייתי בא למוסכניק שלי, ואומר לו "שמע, תדאג שהרכב יהיה תקין. לא מעניין אותי מה ואיך, תבוא כל יום, כל שבוע, כל חודש או כל שנה - זה עניינך. תחליף שמן או תעשה שלייף סופאפים - להבנתך המקצועית. רק תדאג שהרכב יהיה תמיד תקין."
גם בגישה הזאת אין כל פגם מוסרי. כל עוד לא ברור לי (או אמור להיות ברור לי אלמלא אתאמץ להעלים עין) שהמוסכניק משתמש בחלפים גנובים (או בעובדים עשוקים) כדי לבצע את המטלה. ברגע שאין זה כך אני לא יכול לרחוץ בנקיון כפי, ולטעון "זה לא אני, זה הוא". כמו בפירסומת ההיא של הטוטו - גם אני שותף.
אולי נעשה סדר? 474370
ואכן זאת הנקודה.

צריך לשים לב שלאורך כל הפתיל לא דיברתי גבוהה גבוהה על מוסר אנושי ואנשים אידאליים, כמו כן טרחתי לציין פה ושם נקודות אונטולוגיות שתומכות בפלורליזם סובלני תוך ביטול ערכיות אוניברסלית והדגשת האני ואתה (כיחידים) על חשבון האנחנו (כבני אדם).

המאבק החברתי הוא חיוני לדעתי דווקא משום שאין "מוסר אוניברסלי", ושלכן מושגיו כל כך שבירים. לעומת זאת, יש פעולה חברתית. תינוקות חייבים חברה לאורך זמן ארוך יחסית מבחינה ביולוגית (ולו רק משפחתית מצומצמת, אפילו אם בסגנון של להקת קופים עם קשר חזק של אם ילוד בלבד בהתחלה - הפשטה, לא טיעון אבולוציוני/פרימטולוגי מבוסס עובדתית), ובני אדם הם יצורים חברתיים.

בעיניי ראוי שהחברה המפותחת, תרבותה וכלכלתה יסייעו לבני האדם כולם, ולא רק "לאלפות" (על אף הניסוח, איני טוען שרק העשירון העליון זוכה לתנאים נוחים) המקריות שביניהם, או לאלה שהתמזל מזלם העמדתי, אף אם אינם מותירים רושם נפוליאוני.

נראה לי שהדגשתי רבות את התמיכה שלי במודעות סימבולית מפורשת. זה בעיקר קו אישי, איני בטוח שהוא מאפיין את כולם, נחוץ לכולם, עדיף לכולם. מי שיש לו כזו, כנראה חסין יותר מפגעי מעמדו הכלכלי, שאת מניעתם הוא רואה אולי בעיקר כחשובים לנוחות אך לא למהות שלו.

בכל מקרה, מאבק חברתי, בין אם הוא מקדם או לא מקדם מודעות שכזו, הוא חיוני בעיניי, כדי שחלוקת העוגה תהיה יותר שוויונית, ויותר אנשים יזכו לתנאים אותם סביבתם והם עצמם מגדירים כמכובדים, ואשר נראים לי ברי השגה אם אנשים יגלו קצת יותר רצון טוב (רפלקסיבי רצוי כי הוא עמיד, מערכתי, גם טוב, אם זה מה יש).
אולי נעשה סדר? 474375
===>"כאשר מנסים לנקות משהו בעזרת דבר מה, המשהו אולי מתנקה, אבל הדבר מה מתלכלך".
הרי זה הסדר שרציתי לעשות. אם רוצים שאנשים (או גופים) יקחו אחריות לזכויותיהם של העושים במלאכה, צריך לטפל בזה ולא להתקיף את "מיקור החוץ" שהוא לכל היותר סמרטוט (אדום?) שיש כאלו שמנסים לנקות באמצעותו הפרת זכויות. בקיצור: כל מה שאמרתי הוא שמיקור החוץ עצמו איננו מהווה בעיה. עובדה שכאשר IBM עובדת כקבלן אין פגיעה בזכויות העובדים.

מצג שני, צריך גם להבחין בין זכויות לתנאים. אני חושב שבנק לאומי (לדוגמה) רשאי לתת לעובדים שלו תנאים משופרים (למשל משכורת 13) והוא לא חייב לתת אותה לעובדי הקבלן שעובדים אצלו - בין שהם מהנדסי תוכנה או עובדי ניקיון. אבל הבנק כן צריך להבטיח שעובדי הקבלן יקבלו שכר (לפחות מינימום), יום מנוחה, ביטוח לאומי ושאר הזכויות הקבועות בחוק.

===>"מתי הטיפול ברכב נהפף למיקור חוץ?"
אני לא משתכנע מההבחנה שאתה עושה. כל פעם שאני הולך למוסך, אני אומר לו "עזוב'תי באמש'ך, רק תעשה שהאוטו יסע". יכולתי (אולי) ללמוד קצת יותר מכונאות, לקנות כמה כלים, לחפור בחצר בור לשמן מנוע ולטפל בשבתות באוטו בעצמי (טיפול שוטף וקילקולים). פעם - כשהדברים היו פשוטים - משקי הבית היו יחידות כמעט סגורות ועצמאיות. אם היה לי סוס ועגלה במקום אוטו לא הייתי הולך למוסך. הקידמה (סליחה על הגסות) והרווחה מתאפשרות בגלל חלוקת העבודה (= מיקור חוץ) לחלקים יותר ויותר קטנים. למה לקלקל?

===>"כל עוד לא ברור לי ... שהמוסכניק [לא] משתמש בחלפים גנובים (או בעובדים עשוקים)"
נו, שוב, על זה כולם מסכימים. אסור לקנות סחורה גנובה ואסור לקבל שירותים ממי שמעסיק ילדים או עובדים עשוקים. מה הקשר למיקור חוץ?
אולי נעשה סדר? 474376
לגבי הסיומת:
===>"כל עוד לא ברור לי ... שהמוסכניק [לא] משתמש בחלפים גנובים (או בעובדים עשוקים)"
נו, שוב, על זה כולם מסכימים. אסור לקנות סחורה גנובה ואסור לקבל שירותים ממי שמעסיק ילדים או עובדים עשוקים. מה הקשר למיקור חוץ?

נראה לי שזה אתה שעשית את הקישור. הרי אם כל דבר כזה הוא מיקור חוץ, (שהרי זו עבודה שאינך יכול לבצע בעצמך, ולכן, לפי המונח הרחב שלך למיקור חוץ, העברת אותה למוסך), ואינך יכול לעקוב אחריו ולוודא שהוא נעשה באופן חוקי ותקין, יוצא מזה שהטיעון כי מיקור חוץ הוא קל לעיוות וביצוע לא אחראי תקף.
אולי נעשה סדר? 474378
כאן יש סתם שיבוש לוגי. אתה צריך להחליט - לפחות בתחום של טיעון אחד - אם אתה מקבל את הרישא או לא.

אם ,
1. אתה מסכים שכל דבר כזה (קבלת שירות חיצוני) הוא מיקור חוץ,
וגם
2. אתה חושב שאחרי מיקור חוץ אי אפשר לעקוב (זה לא ממני),
אז יוצא מזה
3. שעל כל אחד לעשות את כל הדברים בעצמו.

זה לא נכון ובטח לא מה שאני אמרתי. אני אמרתי ש

1. כל דבר כזה (קבלת שירות) הוא מיקור חוץ
וגם
2. אני מסכים שיותר קשה (אבל לא בלתי אפשרי) לעקוב ולוודא שהשירות החיצוני הוא חוקי והגון
ויוצא מזה
3. שצריך להתאמץ יותר כדי לוודא שהשירות חוקי והגון, אבל לא צריך להפסיק לקבל שירותים.
אולי נעשה סדר? 474380
טוב, לא שמתי לב אם שיבשתי, וזה בהחלט ייתכן.

מבלי להתווכח על המינוח, הנוסח השני די נכון, מידת הקושי והפיקוח נתונים לויכוח.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים