בתשובה לדורון הגלילי, 01/04/08 8:05
when you don't have to shoot talk, don't shoot 474890
נכון מאד, אבל זו לא הדוגמה שהבאתי. אם אתה טוען "שלגון ביקש ממני משהו, ופחדתי לא להסכים כי ראיתי שבחגורתו נעוץ אקדח", קשה מאד להתווכח איתך. רק אתה יודע אם זה נכון או לא (שהרגשת מאוים), כפי שבמקרים של יחסי מרות לעיתים רק הצד "המאוים" יודע אם הוא הרגיש מאוים מעצם הסיטואציה.

הדוגמא שאני הבאתי היא דוגמה שבה אתה טוען שאיימתי עליך עם האקדח (כלומר נופפתי בו), וכהוכחה לכך אתה מביא את עצם העובדה שיש לי אקדח. הבאתי את הדוגמא הזאת בדיוק כדי להתחמק ממצב שבו אי אפשר לקבוע האם הרגשת מאוים או לא.

האמת שקשה לי לחשוב על דוגמה יותר טובה, כי תמיד אתה יכול להגיד ש"הרגשת מאוים", אבל ננסה:

ניקח את המצב הבא: אני מציע לך לקנות את ה<מה שזה לא יהיה שילדים אוספים היום> הנדיר שלך , ואתה מסכים, כי בדיוק מוכר הגלידה בסביבה וממש בא לך ארטיק. אח"כ אתה מתחרט וטוען שפחדת שאח שלי הגדול ירביץ לך אם לא תסכים. מצד אחד - ניצלתי את חולשתך הידועה לממתקים, וזה לא היה יפה מצדי, ויהיו כאלו שיגידו שמן הראוי שהעסקה תבוטל. מצד שני, אי אפשר לבטל את העסקה על בסיס הטענה שהרגשת מאוים, כי זה לא נכון. ובכלל, מעכשיו אסור לי לעשות עסקאות <מה שזה לא יהיה שילדים אוספים היום> רק בגלל שיש לי אח גדול וחזק (שמעולם לא הרביץ לאף אחד)? אז אני לא אומר שלא צריך להטיל עלי הגבלות (נניח אישור מההורים לביצוע עסקאות), כי יכול להיות שבאמת אני מאיים במרומז באופן כלשהו, אבל אני אומר שבאופן היפותטי, אם ידוע שלא חשת מאוים - אין הבדל בין הסיטואציה הזו לבין סיטואציה זהה שבה הקונה הוא ילד ללא אח גדול.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים