 |
|
 |
||
|
||||
 |
עד כמה שאני זוכר, בשנים בהן חייתי בירושלים (לפני עשור ויותר) זו היתה המציאות בפסח - מסעדות וחנויות מכרו חמץ, אך לא הציגו אותו בחלונות ראווה או בדוכנים פתוחים. יש לי תחושה שעיריית ירושלים תחת ראש עירייה חרדי ניסתה לשבור את הסטטוס קוו בנושא, ובית המשפט מנע זאת ממנה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפני עשור ויותר אכן אפשר היה לאכול חמץ בכמה וכמה מסעדות בפסח. בשנה שעברה, לעומת זאת, לא מצאתי מקום אחד המוכר חמץ. ואגב, זה אבסורד - הרי דתיים ממילא לא נכנסים למסעדות לא כשרות, כך שגם אם הן פומביות ביותר - האנשים שעלולים להיפגע ממראה החמץ ממילא לא יראו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שעלולים להיפגע ממראה החמץ? סובלים מסוג של צליאק מחשבתי? אחרת לא ברור בדיוק איך הם עלולים להיפגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פגיעה רגשית עמוקה. מה אני יודעת? כך הם טוענים, בכל אופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך יש לערוך להם אבחון פסיכולוגי. "דוקטור, יש לי פחד בלתי מוסבר מלחם." "כל השנה?" "לא, רק באביב" "אהא! תסמונת פחד מלחם עונתית נרכשת! (ASFBS) קח שני Wellbutrin ותחזור אלי אם המצב לא משתפר תוך שבוע" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא, זה לא רק פחד. זה גם עלבון כבד, הזעה מוגברת, הזלת ריר, ופזילה יתרה. בקיצור, מקבץ סימפטומים פסחיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |