 |
לא הבנת אותי. לא התכוונתי שאין חוק יום הזכרון(1), התכוונתי שאנשים מצייתים לחוק זה (בניגוד לחוק החמץ) בגלל שיש קונצנזוס לגבי יום הזכרון, בניגוד ל(אי) אכילת חמץ בפסח.
ראה, העניין הגיע לפתחו של בית המשפט לאחר שמספר בתי עסק קיבלו דו"ח על מכירת חמץ בפסח. במשך זמן רב נזהרה עיריית ירושלים שלא לתת דו"חות לבתי עסק המוכרים חמץ בתוך החנות, אלא רק לכאלו המציגים אותו בחלונות הראווה(2) - וכנראה שהם ידעו למה. מתישהו הם החליטו כן לתת דו"חות כאלו - והרי התוצאה. אגב, לא צריך לעשות מההחלטה יותר ממה שהיא: פסיקה בעניין פרטי ולא בעניין עקרוני, ובערכאה נמוכה.
בכל מקרה, עדיין לא הבנתי למה אתה טוען לעריצות שיפוטית. ההחלטה היתה מנומקת, ולא הסתברת מדוע הנימוקים אינם תקפים.
ועוד נקודה אחרונה: יש בעיה עם האנלוגיה שלך ליום הזכרון, כי ביום הזכרון אסור לבתי עסק להיות פתוחים (מה שאומר שאם הם כן פתוחים - כל מי שעובר ברחוב רואה זאת), ולעומת זאת בפסח אסור למכור חמץ (וצריך להיכנס לתוך בית העסק כדי להיווכח שהוא מוכר חמץ).
------------------
(1) בכל זאת, שאלה על הציטוט שהבאת: איך יכול להיות שחוק מ- 1963 מפנה אותנו לחוק מ- 1968? אני לא משפטן, אולי זה הגיוני - אבל לי זה נראה מוזר.
(2) נקודה מעניינת, הקשורה גם כן לעריצות: אותם בתי עסק שכן מכרו חמץ קיבלו דו"חות על עניינים אחרים. דווקא אותם בתי עסק ולא אחרים, דווקא בפסח ולא בזמן אחר (זה לא קשה למצוא ליקויים כשבודקים בנרות(3) - כל בית עסק לא עומד באיזושהי תקנה). לך תוכיח שקיבלת דו"ח על כך ששטח המחסן שלך חורג מהמותר בגלל שמכרת חמץ...
(3) כמו בעת ביעור חמץ
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש