בתשובה לשוקי שמאל, 30/04/08 0:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, לבוא לשופט בטענות על כל שהוא אמנם קולע לרוח החוק אבל נתפס לדקדוקי עניות משפטיים (פרט לאוקסימורון שבטענה) זה בדיוק לטעון נגדו שהוא עושה את מלאכתו נאמנה. א. אפשר לחכות עד שיבוא אליהו. גם שופט חובש כיפה לא יפסוק שמותר להציג אבל אסור למכור, כל עוד נוסח החוק הוא כפי שהוא. ב. נבחרי הציבור הם אלו שהפנו את ענייני החמץ1 (בכך שחוקקו את חוק החמץ) להחלטתה של המערכת המשפטית. תפקידה של מערכת זאת, by definition, הוא לבוסס בפורמאליסטיקה לגאליסטית. __ 1 כמו לא מעט דברים אחרים, שההחלטה בהם אמורה להיות באופן מובהק ציבורית ולא משפטית2. 2 סתם כמה דוגמאות להמחשה: האם על אדם שכשל (ללא כוונת זדון, וללא אחריות פלילית) לפנות את מקומו ליד ההגה? האם בלקיחת שוחד, או בביצוע עבירות מין (חד פעמית או כדפוס פעולה) יש או אין קלון? האם מן הראוי שעבריינים מורשעים ישבו בבית המחוקקים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה לעשות כשלדעתי רוח החוק אינה צודקת? ב. אי ההסכמה ביננו מתמצית בכך שאני בהחלט איני סבור ש"תפקידה של מערכת זאת, הוא לבוסס בפורמאליסטיקה לגאליסטית". לטעמי ביה"מ צריך להשתמש בבפורמאליסטיקה הלגאליסטית כדי לשרת את השכל הישר וההגינות ולא להיפך. ובניסוח אחר, שופט צריך לחפש את סעיפי החוק שיאפשרו לו לשפוט "נכון" ולא לחפש שם "מורה הלכה" שיורה לו כיצד לשפוט. ג. אני חושב שאתה "משוקע" עמוק באורח המחשבה החילונית וקשה לך להבחין באבסורדיות של הפסיקה הנ"ל. ההמשך ההגיוני של הפסיקה הנ"ל הוא שחקיקה נוספת תאלץ את החנות לפרסם במקום ציבורי בולט לפרהסיא שהיא מוכרת חמץ, כדי שאדם דתי לא יקלע בטעות לחנות הלא ציבורית הזאת. ד. ההסכמה היחידה שלי איתך היא שחוק החמץ מוטב לו שלא היה בא לעולם. ענייני החמץ, החזיר והשבת מוטב להם שהיו נקבעים בתקנות עירוניות ובא לציון גואל. ה. יש אכן סתירה מסויימת בעמדתי: מצד אחד אני מטיף לשופטים לשפוט ע"פ החוק ולא לחוקק אותו ומצד שני אני אומר שהשופט צריך לשפוט מ"דעתו" ולא לפי סעיפי החוק (אם להקצין מאוד את עמדתי). בחיי המעשה, אני חושב שהסתירה הנ"ל לא ממש דומיננטית. ברוב המקרים המשפטיים הבעיה אינה מה אומר החוק אלא מי מן הצדדים אומר את האמת. גם התופעה הטבעית של סעיפי חוק סותרים אהדדי והלשון המשפטית המקודדת ליודעי ח"ן, מרמזת לכך שהחוק אינו מורה נבוכים אלא ספר אסמכתאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפעול לשנוי החוק (או למצער, להביע את מחאתך כנגד *החוק*, אבל לא כנגד השופט הפוסק לפי רוח החוק). ב. כלומר, על השופט לירות את החץ, ואז לסמן את המטרה? ג. להיפך. אתה הוא המשוקע עמוק בפילפול התלמודי. החוק הוא חוק חילוני, והדרך היחידה להתייחס אליו היא באורח המחשבה החילוני. אני גם לא מוצא את האסון או את האבסורד בהסרת מכשול מפני עוורים (או מתחזים לכאלו). ד. טוב, אז לפחות יש לנו נקודת הסכמה כלשהי. ה. לפעמים (ולא בהכרח נדירות) המחלוקת המשפטית אינה בין דובר אמת לשקרן, אלא בפרוש בפרשנות המשפטית של העובדות שאין עליהן חולק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. כאן שכחת לרגע, שכאמור מטרת החוק היתה למנוע את ה''בזיון'' של הפרהסיא שבה בוצעה העבירה על הלכות החמץ בפסח. ה. אני כאמור סבור שמחלוקות ''טהורות'' כאלו הן נדירות ובלאו הכי בד''כ ביה''מ מתחמק מהכרעה בהן באמצעות פשרות, עסקות טיעון וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא כשקוראים את החוק רואים את חכמת הפסיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה הבנתי מדעתי, ואני טוען שיסודה של טפשות הפסיקה הוא בטפשות החוק. מדוע צריך החוק לרדת עד עיסוק במראית העין של הפרהסיא הציבורית? האם אין זה תפקידן של התקנות המוניציפליות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה'פרשנות התכליתית' מאפשרת לשופט *בהחלט* לפסוק לפי מה שנראה לו נכון ולא דווקא לפי הפורמליסטיקה הלגאליסטית. כמובן שזו גם הבעיה איתה, כפי שציינתי כמה פעמים בדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה - על התעללות מסוג זה לא תיתכן הגנה אלא במסרת דיני המשפחה בלבד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, במקרה זה ברור אפילו להדיוט כמוני1 שהפסיקה הזאת לא תחזיק מים. השופט לא ניסה להציג אפילו מראית עין של נימוק משפטי קביל, אלא הציג (באופן הרואי, אם כי פתטי משהו) את השקפת עולמו. ___ 1 או שמא רק להדיוט כמוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע בכך. לא התעניינתי יותר מדי בפסיקה הזו, ולכן אני יכול לומר רק שמבחינה עקרונית, אם יוצאים מהשקפת עולם לגאליסטית טהורה, גם מושג ה''משפחה'' הוא הגדרה חוקית-משפטית. ואם החוק מגדיר כמשפחה רק זוג הטרוסקסואלי, הרי שחוקי המשפחה אינם חלים על זוגות הומוסקסואליים, גם אם הדבר סותר את השקפת עולמם של השופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם החוק מגדיר כמשפחה רק זוג הטרוסקסואלי? (חוץ מזה, הגדרה "חוקית-משפטית" מורכבת לא רק מהחוק היבש אלא גם מהפרשנויות שלו. המשפט בישראל מכיר גם בזוגות חד-מיניים כמשפחה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. החוק כבר בפני עצמו (ללא עניין הפרשנות) הוא עניין מסובך. יש כל מיני חוקים (חוקים, תקנות, מקומי) לכל מיני עניינים (דיני מיסוי, דיני משפחה, פלילים). אני מתקשה מאוד להאמין שהחוק בישראל ''מכיר גם בזוגות חד-מיניים כמשפחה''. כדי שזה יהיה כך מישהו צריך להכריח את חה''כ של ש''ס והאגודה לאפשר העברת חוק כזה. זה לא סותר מצב בו שופט מסויים מתוך השקפת עולמו, השתמש בפרשנות משפטית כלשהי של חוק כלשהו כדי לאפשר לבן זוג של דייל באל-על לקבל כרטיסי טיסה בחינם. ב. בעיני החוק הוא נסיון לצקת מידה של סטנדרטיזציה ושוויון בפני החוק בעבודתם של בתי המשפט. הוא אינו מורה הלכות אידיאולוגי שם אמורים השופטים לחפש מהו הצדק ומה כוונת המחוקק. ג. הויכוח שלי עם דורון הגלילי הוא שלדעתי הסתמכות על פרשנויות לוליניות של סעיפי החוק אינה הדרך הנכונה לתקן את החברה ע''פ השקפת עולמו של השופט, בפרט כאשר אין קונצנזוס חברתי סביב השקפה זו. ד. לדעתי, בפרשת החמץ, היה צריך לזרוק את החוק מספר החוקים ולהעבירו אל התקנות המוניציפליות ולא להסתמך על פרשנות מוזרה לפיה חנות אינה מקום ציבורי. ה. בקישור שהבאתי שעסק בהומוסקסואל שהטריד את בן זוגו לשעבר ומשפחתו, אילו היה אותו שופט ראוי לתוארו, הוא היה יכול להרשיע את המטריד ע''פ סעיפים אחרים מבלי להזדקק לפרשנות משפטית מהי משפחה בישראל של ימינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. אין לך ויכוח עם דורון הגלילי בנושא זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב ויפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. אותו שופט יושב בבית דין לענייני משפחה. הוא לא יכול להרשיע מאן דהוא על סעיפים אחרים. כמו כן, הוא טרח להסביר מדוע צמד הגברים הנ''ל לא היווה משפחה (למשל, לא החזיקו משק בית משותף) ורק בסיום הביא בקטנה את עמדתו האישית (המעצבנת). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |