בתשובה לשוקי שמאל, 02/05/08 16:40
ללא תקדים 477259
שוקי, הרעיון של השתלטות על מיזרח אירופה והפיכתה לחלק מהאימפריה הגרמנית, לא היה רעיון הזוי של היטלר לבדו. זו היתה אסכולה ותפיסת עולם בקרב קבוצה של גנרלים גרמניים עוד לפני היטלר. הרעיון המרכזי היה שגרמניה זקוקה לאימפריה וכאן, במיזרח, היא יכולה לעשות את זה בלי סכסוך מובנה עם בריטניה וצרפת אלא בדרך של חלוקת העולם מוסכמת.
ללא תקדים 477271
כן. זה נכון. רעיון "מרחב המחיה" המזרחי היה מרכזי בהגותו של היטלר הרבה לפני עלותו לשלטון. אתה צודק גם בכך שהוא לא היה מקורי בעניין. היטלר היה אקלקטי שאסף רעיונות ודעות מכל עבר, כל עוד הם הסתדרו עם הדחפים העויינים והפסיכופטיים שלו.

אלא שעד כמה שזכור לי מקום הורתה של ה"דחיפה למזרח" לא היה בחוגי הצבא הגרמני, אלא בחוגים אקדמאיים של היסטוריונים, גאוגרפים, סופרים והוגי דעות רומנטיקונים שנמשכו לנוסטלגיה של כיבוש וניצור המזרח ע"י הטבטונים. בתכנון מבצע ברברוסה היה זה היטלר שדחף את הגנרלים ולא להיפך. לפחות חלק מהם התנגדו לכל התכנית מתוך התנגדות למלחמה בשתי חזיתות וכו'.

נקודה חשובה כאן היא שרעיון יישוב המזרח קנה לו שביתה בקרב חבורה מצומצמת מאוד של לאומנים ורומנטיקונים. רוב העם הגרמני לא קנה את ההזיות הללו ובכלל חשש וסלד מן המלחמה המודרנית (כמו כל עמי אירופה). היטלר ידע שאי אפשר למכור את ה"דחיפה למזרח" לציבוריות הגרמנית ולכן הדגיש יותר את הפן של ה"מכה המקדימה" (מה שאורוול אבחן יפה היה שהונאה העצמית והונאת הזולת מסתדרות יפה מאוד זו עם זו באורח המחשבה הטוטאליטרי).

ה"פנטסטי" בעניין תסריט ה"מכה המקדימה" הוא כפול. ראשית, כל העניין היה חסר שחר ולמעשה הסובייטים עשו ככל יכולתם כדי לשמור על יחסים טובים עם גרמניה הנאצית. חשוב מכך, בין 39 ל-‏41 העם הגרמני שמע רק על דו-קיום בשלום ושת"פ פורה עם בריה"מ. הרעיון שבעצם כל אותו הזמן בריה"מ זממה לתקוף את בת בריתה היה רעם ביום בהיר עבור העם הגרמני. וכאמור הם היו מוכנים לבלוע אותו רק כל עוד החזית המזרחית ספקה רק נצחונות קלים. בשנים 43-45 סבר רוב העם הגרמני שהיטלר הוא שיזם את המלחמה במזרח.
כוונת הרוסים לתקוף את גרמניה 478512
ולדימיר רזון, קצין אגף המודיעין של הק-ג-ב, החליט להישאר במערב כדילפרסם תגלית שהציקה לו כל ימיו. באקדמיה הצבאית שמע רזון הרצאות על אסטרטגיה שבהן נאמר שאם האויב מתכנן התקפת הפתעה, עליו (א) לרכז את כוחותיו סמוך לגבול ו(ב) למקם את שדות התעופה שלו קרוב ככל האפשר לקו החזית.
בהרצאות על היסטוריה צבאית שמע רזון שסטלין לא היה מוכן למלחמה משום שנתן אמון בהיטלר. הוא עשה כמה שגיאות חמורות מאוד.הבולטות ביותר היו (א) ריכוז יחידותיו הטובות ביותר סמוך לגבול, ו(ב) מיקום שדות התעופה שלו ממש על גבול פולין הכבושה. רזון החל ללמוד את הבעיה, והוא השתומם כשגילה שסטלין האיץ את ייצור הנשק לאחר שנחתם הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, וכי ערב המלחמה הוא פרס עוד גייסות בגבול עם היטלר. הוא קיים את הכללים האסטרטגיים לצורך התקפת הפתעה. מה משתמע מכך, שאל רזון את עצמו. האם סטלין התכונן להתקיף את היטלר?
... בפקודת סאליןהחל תכנון הפריסה מחדש של כוחות הצבא הסובייטי, מיד לאחר חתימת הסכם אי-התקפה. ריכוז הכוח הסובייטי העיקרי היה בחזית המערב. ב"תקנות השדה" מ-‏1939 נאמר, "הצבא האדום יהיה מונחה-תקיפה יותר מכל הצבאות התוקפים מאז ומעולם." עכשיו אימן הצבא כוחות מוטסים במספרים ללא תקדים. ב-‏1941 כבר היו לסטלין יותר ממיליון צנחנים. י. צ'דאייב, שהיה בעת ההיא עוזר ראש המנהלה של מועצת הקומיסרים, מספר לנו בזכרונותיו שלא ראו אור מעולם (הם הופו בארכיון מהפכת אוקטובר...) ש"הבוס" ביקש ממנו ב-‏1941 "להכין תמצית של ההחלטות בענייני הגנה וכלכלה במלחמת האזרחים... [ו]לא חדל להציק לי בשאלות איך מתקדמת בנייתו של המקלט החדש בקרמלין." צ'אדייב ענה ש"עובדים בכל שעות היממה. המקלט יושלם בתוך חודשיים." על כך אמר סטלין: "עשה כל מה שנחוץ כדי שהמקלט יושלם מהר יותר."
...ב-‏5 במאי 1941, בטקס הסיום של בוגרי האקדמיה הצבאית, הוא אמר בגלוי: "תהיהי מלחמה והאויב יהיה גרמניה." ...
בהמשך הטקס הוסיףסטלין והסביר: "עכשיו, לאחר שנינו מחדשאת צבאנו, וסיפקנו לו את כל הדרוש ללוחמה מודרנית; עכשיו, כשאנו חזקים, עלינו לעבור ממגננה למתקפה. בהגנת ארצנו עלינו לנקוט מתקפה."

---------------------------------------------------
(לקוח מתוך "סטלין", אדוארד רדזינסקי, הוצאת ספרית מעריב, עמודים 496-499
כוונת הרוסים לתקוף את גרמניה 478513
איכשהו הספר הזה אינו מעורר אצלי אמון רב. זו תגובה אינטואיטיבית אבל על פי מה שאני רואה בקטע שהבאת, יש כאן ציטוטים של שיחות אינטימיות והלבשה על תורת לחימה. תורת הלחימה של הצבא האדום דיברה (כמו תורת הלחימה של צה"ל) על העברת הלחימה לשטח האויב ברגע שבריה"מ תותקף. בריה"מ תקפה את פינלנד ב-‏1939 מסיבות אסטרטגיות מבחינתה. זה שסטלין והמטה שלו עשו שגיאות- ידוע גם בלי הספר הזה. עד כמה שלי ידוע, עשה סטלין מאמצים להוכיח להיטלר שאין לבריה"מ כוונות התקפיות. היו שורה שלמה של אנשים שערקו מבריה"מ; היה אחד בשם אולג פנקובסקי-קולונל בג.ר.או. ריגל לטובת ארה"ב, נתפס והוצא להורג . במערב פורסם הספר "the penkovsky papers." לדברים שהוא כתב על חרושצ'וב לא היה יותר מדי בסיס והם היו כנראה תעמולה אמריקאית.
כוונת הרוסים לתקוף את גרמניה 478593
רדזינסקי דווקא בסדר. הוא מציין במפורש מתי הוא עושה היסטוריה "רצינית" ומתי הוא עוסק בשמועות, ספקולציות (כאלה בלי בסיס יציב), וכדומה.
זו דוגמא יפה: הוא נותן את כל הראיות התומכות בגרסה שלפיה סטאלין הופתע, ואז נותן כמה תיאוריות קונספירציה (כמו זו של פנקובסקי), ומציין במפורש שהן ספקולציות מעניינות ושקשה להעריך את מידת המהימנות שלהן.
יש דוגמא עוד יותר מרשימה לסגנון הזה: רצח קירוב. קירוב היה הבכיר היחיד במפגלה שסטאלין היה מוכן לשמוע ממנו ביקורת. הוא נרצח ע"י מתנקש בודד (איש מיואש ומוזר, קצת לא שפוי, כנראה). רדז'ינסקי כותב שלסטאלין "לכאורה" לא היה שום מניע ברצח, ושאין שום בדל של ראיה שקושרת את סטאלין לרצח הזה. ואז הוא כותב: בעצם, חוסר הראיות וחוסר המניע הם טביעת האצבע של סטאלין - אולי בעצם סטאלין הורה על הרצח של קירוב?
רדז'ינסקי מרשה לעצמו הרבה "סטיות" כאלה במהלך הספר. התיאוריה על המתקפה הקרובה במערב היא לא ההזויה ביותר מביניהן.
כוונת הרוסים לתקוף את גרמניה 478599
אני חושב שלגבי האמינות של רדזינסקי, איציק ש. צודק. הוא מרבה להשתמש במקורות אנושיים וממעט להשתמש בחומר ותעוד היסטורי-ארכיוני. הרבה ממה שהוא טוען מבוסס על ראיונות וציטוטים של מקורבים (בעלי אינטרס) ואנשי רקע (חסרי קרבה). יש פחות מדי נסיון לברר את האמת העובדתית באמצעות מסמכים. היסטוריון רציני אינו יכול להסתפק בהצגת כל הטענות האפשריות.

לגבי תאוריית סובורוב (רזון) הידועה. (מבצע ברברוסה היה רק מכה מקדימה למכה שתכנן סטלין וכו'), יש לה בעייה מאוד רצינית. אם מדברים על מתקפה רוסית רצינית כנגד גרמניה שתוכננה ל-‏1941, היא אינה יכולה להמצא אך ורק בראשו של סטלין. בתכנון מתקפה כזו הכוללת ציוד, הכנה וכינוס של מאות דיויזיות צריכים להיות מעורבים הרבה מאוד אנשים והרבה מאוד ניירת. אם היחידים שיודעים על האופרציה הזו הם סובורוב (יליד 1947) ופנקובסקי (שניסה למכור לבריטים ולאמריקנים לא מעט לוקשים כדי להגדיל את חשיבותו עבורם), יש לתאורייה הזו בעיה רצינית.

הויכוח, אינו אם סטלין התכוון לתקוף את היטלר בזמן כלשהו בעתיד, אלא האם היתה תכנית התקפה מוכנה ל-‏1941. הגרסה המקובלת היא, שלסטלין לא היו אשליות לגבי כוונותיו של היטלר, אבל הוא לא האמין שהיטלר יתקוף אותו לפני שיכריע את בריטניה ("לחימה בשתי חזיתות") והוא סבר/ידע שהצבא האדום אינו מוכן. סטלין צפה שצפוייה הקזת דם ממושכת בין גרמניה לקפיטליסטים המערביים ורצה לנצל את פסק הזמן הזה לתיקון ושיפור הצבא שלו. הוא התכוון לתקוף רק אחרי שבעה"ב המערביות וגרמניה יתישו זו את זו.
כוונת הרוסים לתקוף את גרמניה 478619
אם סטלין היה מתכנן לתקוף את גרמניה בתחילת שנות ה-‏40, הוא לא היה מחסל ב-‏1937 את טוכצ'בסקי ואת השלד הפיקודי של הצבא האדום. כשפרצה המילחמה נאלצו להחזיר את בודיוני ווורושילוב -מפקדים ממלחמת האזרחים שלא היו בעלי יכולת ניהול מלחמה מודרנית-בלשון המעטה.
כוונת הרוסים לתקוף את גרמניה 478630
א. נראה שהחיסולים/טיהורים בבריה"מ היו גרסה סטליניסטית של המהפכה המתמדת של מאו. נראה שסטלין ייחס לעצם התהליך המתמיד של טיהור וחיסול חשיבות עליונה. ההשערה שסטלין חיסל את כל הצמרת הצבאית כדי להבריא את הצבא האדום (למשל כתוצאה מן הכשלים של המלחמה עם פולין 1920) היא ככל הנראה רק רציונליזציה. הוא חיסל אותם מפני שבפסיכולוגיה שלו, טיהורים וחיסולים היו שווי ערך לגיזום וטיפוח העץ של המהפכה הסובייטית. החיסולים במוקדי הכח (צבא ומפלגה) מתפרסים על כל תקופת שלטונו כאשר רק העליות והירידות באינטנסיביות התהליך תלויות בארועים חיצוניים.

ב. וורושילוב ובודיוני לא הוחזרו משום מקום.הם תמיד "היו שם" בתפר שבין המפלגה לצבא. בדרך הטבע חיסולם של כל האחרים בצמרת הצבאית חיזק מאוד את מעמדם. וורושילוב ובודיוני ניצלו דוקא בגלל חוסר היכולות שלהם. הם היו חברי מפלגה ותיקים, חברים ותיקים בחוג המקורבים של סטלין ומספיק אפורים וחסרי יכולת כדי לא לסכן את האוטוריטה והעליונות של סטלין עצמו.

ג. טוכצ'בסקי, לשם דוגמה מן הקצה השני, היה עצמאי מדי, בעל דעה ומעמד משלו והתנגש עם סטלין יותר מדי פעמים מאז 1920, מכדי לשרוד בצומת השלטון הסובייטי.

ד. נראה שהסברה שיש בעיות בצבא האדום היתה קיימת בין 1920-1940. התוצאה של הידיעה הזאת היתה די זהה לשאר המפעלות של המפלגה הסובייטית: אוסף תכניות גרנדיוזיות (חומש וכו') שהניבו אוסף של צעדים טוטאליטריים אך נוגדים וסותרים זה את זה, כך שחלקם פעלו כדי לחזק את הבטחון הלאומי (הגדלת סדר הכוחות, הגדלת מרכיבי השריון, אויר ובפרט ארטילריה, הרחקת התעשיות הצבאיות מן הגבול) ןאחרים כנגדו (חיסול אליטת הקצינים המקצועיים, מימוש המודרניזציה של הצבא האדום ע"י טקטיקות ותורות לחימה מיושנות לחלוטין).

ה. העובדה שסטלין לא רצה לראות את האפשרות של מלחמה בסתיו 1941 מתאשרת די בודאות ע"י תגובותיו ופעולותיו ביחס לאלו שהזהירו אותו מפני מתקפה. אם הכל היה חלק מהעמדת פנים של מוח שטני אך נעלה, מדוע היה צורך להאשים בבגידה ואף לנקוט בצעדים לא-הפיכים כלפי חלק מאנשים אלו.
כוונת הרוסים לתקוף את גרמניה 478636
ביטוי של פאראנויה קשה -אפשר לומר-הרודיאנית. כשפרצה המילחמה הוצאו מהכלא כל אותם קצינים שלא הספיקו לחסל.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים