 |
|
 |
||
|
||||
 |
רצינו לשתף אתכם במחשבות ורגשות שלנו, כל אחד מאתנו לחוד, בעקבות הדיון המתנהל פה. פיני: האסוציאציה שלי לקרב המילולי שמתנהל בצורה נרחבת בין כמה מאלה שנטלו חלק בדיון לבינינו היא השיר "טיפות קרב" שנכתב על ידי לאחרונה. טיפות קרב טִפּוֹת קְרָב נָפְלוּ מִשָּׁמַיִם סִכְסְכוּ בֵּין עָפָר לְעָפָר. מִגְדְּלֵי מְרִיבָה עָלוּ לַשָּׁמַיִם לִסְתֹּם חוֹרֵי גֶּשֶם. מַה שֶׁעוֹלֶה עוֹלֶה מַה שֶיוֹרֵד יוֹרֵד. אֲנַחְנוּ חַיִּים בְּגֹבַהּ הָאֲדָמָה בְּגֹבַהּ עֵינֵי הַמִּלְחָמָה. תמר: האסוציאציה שלי לדיון שמתנהל פה היא השיר "בימת הלחי" שפורסם בספר "שתי וערב" בימת הלחי אֲנִי חוֹכֶכֶת בְּדַעְתִּי אֵיך לִנְהֹג בְּדִמְעָתִי. הַאִם לְהַפְנוֹת אוֹתָהּ לְאָָחוֹר אֶל תּוֹךְ הַגָּרוֹן וּמִשָּׁם לַלֵּב וּלְהוֹשִיב אוֹתָהּ שָׁם שֶׁתַכְבִּיד עָלָיו אוֹ שֶׁמָּא לִדְחֹף אוֹתָהּ בְּמַעֲלֵה מְחִלּוֹת הָאַף אֶל תּוֹךְ אֲרֻבַּת הָעַיִן; שֶׁתִּרְקֹד לָהּ, פְּרִימָה בָּלֶרִינָה עַל בִּימַת הַלֶּחִי לְקוֹל מְחִיאוֹת כַּפַּיִם סוֹעֲרוֹת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שימו לב איך צמד המשוררים המתוחכם הצליח להשחיל שיר ולתרץ זאת כמענה לדיון. לדעתי מגיע להם פרס אם לא על שירה אז לפחות על התחכום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לְקוֹל מְחִיאוֹת כַּפַּיִם סוֹעֲרוֹת. לזה חולמת הכותבת אז בבקשה כולם כולם מחיאות כפיים סוערות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתמר ופיני שלום! ההתרשמות הכללית שלי על בסיס מירב התגובות היא ששניכם את ופיני התנגדתם לכל מי שביקר את שירתכם בדרך שלא הייתה מקובלת עליכם. לא הענקתם תחושה של כבוד למתדיינים, ישנה תחושה שהנכם סוגדים לעצמיכם ומזלזלים באחרים, ואולי בשל בסיס אישיותי כזה של שניכם (בעייתי במידה רבה ליוצרים) הכתיבה שלכם לא מצליחה לדבר אל ליבות המשתתפים. אני ממליץ לרדת מן האולימפוס בו אתם נמצאים, ולכתוב שירה לשם שירה ולא כדי למשוך אליכם תשומת לב שלא במקומה. לסיום! תמר המשיכי לכתוב את בכוון, כמו כן אני מציע לך לרדת אל ה"עם" ולדבר אליו, השקיעי בכתיבה לשם כתיבה אל תחפשי שיזילו איתך דימעה דרך המדייה הזו. הפסיקי לחזר אחר פתחי הקוראים והניחי לקוראים לחזר אחרייך (לא לרדוף אחר הכבוד). האייל האלמוני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמר היא העם- היא לא צריכה לרדת- היא לא ויסלבה שימבורסקה... אבל לפחות היא מנסה, וחבל שהיא לא מנסה ללמוד מהנסיון אלא נלחמת בביקורת. פעם בא חסיד אל הרבי ואומר לו ''רבי עזור לי- אני סובל מגאווה''. שואל אותו הרבי ''מה הייחוס שלך'' עונה לו החסיד ''אין לי'' ממשיך ושואל הרבי ''האם צלחה דרכו במסחר'' מניד החסיד בראשו לשלילה, האם גידל תלמידי חחכמים משיב ושולל. עונה לו הרבי ''הרי שאינך חוטא בגאווה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמר! שקוף מידי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |