 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן לרוב האנשים סביר שהיו בילדותם מפגשים כלשהם עם רופאים וכלבים, אבל לא בהכרח עם נפילה - שלהם או של אנשים הקרובים אליהם - מגובה; לא בהכרח עם אירוע בעייתי שקרה בחושך; וגם לאו דווקא עם תחושת אובדן כשהיו במקום סגור או מלא אדם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אם באמת לאחוז גבוה של בעלי פחד-גבהים היה ''אירוע גובה'', אז יש לנו ממצא. אבל אם כל מה שיש לנו זה אוסף של מקרים של בעלי פחד ואירוע, בלי נתון כמותי על האחוז שלהם מכלל בעלי הפחד, אז אין לנו ממצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. רק רציתי להזכיר שיש פוביות שניתנות יותר לבדיקה בעניין הזה מאשר אלה הנוגעות לרופאים או לכלבים. (אגב, זה מזכיר לי שלאחת מחברותיי היה גידול קטן על האף, והרופאים אמרו לה שהוא נובע מחשיפתה לשמש כעשרים שנה קודם. זה באמת נשמע לי מוזר, האם יש רבים בארץ שמעולם לא נחשפו לשמש?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הילדים נופלים כמה פעמים מכל מיני גבהים (לרוב כאלו שמבוגרים לא שמים אליהם לב בכלל). בגיל לא מבוגר במיוחד, הם כבר יודעים שככל שנופלים מגבוה יותר, זה כואב יותר (על terminal velocity הם שומעים הרבה יותר מאוחר). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |