בתשובה לסמיילי, 13/05/08 16:37
לאט 478051
לדעתי אתה פחות או יותר צודק בקביעתך "באנגליה ... לא כבשו "עם" אלא פלשו לארץ, והעם נדחק לארצות אחרות.". האלמונים שהגיבו לך קצת משכו לכל מיני קצוות והיקשו עליך להוכיח את טענתך שהיא נכונה ככל האפשר בהיסטוריה המרתקת והמסובכת להפליא של בריטניה. במילים האחרות, המציאות בבריטניה של ימי הביניים המוקדמים (או לפחות מה שההיסטוריונים משערים לגביה) היא מסובכת להפליא ולא נכנעת בקלות להפשטות ואנלוגיות מן הסוג שאנו מנסים לעשות.

א. בויילס ההיסטוריה כנראה די קרובה למה שטענו כאן. במאה ה-‏5-6 הגיעו האנגלו-סקסונים לאנגליה. אני אומר הגיעו, מפני שאאל"ט המדובר יותר בהתיישבות של שכירי חרב ומהגרים מאשר פלישה. לאחר יציאת הרומאים ב-‏410, אנגליה ווילס התפוררו ליחידות פאודליות של שבטים, קבוצות ושליטים מקומיים. באנגליה היו משהו כמו 7 יחידות מדיניות שנשלטו ע"י המהגרים הגרמניים החדשים (ווסקס, מרסיה, נורתמבריה ושמות כאלו). בווילס לעומת זאת שלטו קבוצות ורוזנים מן השבטים הקלטיים המקוריים. היתה גם תנועה של קלטים מאנגליה לויילס בגלל הלחץ הרומאי והאנגלו סקסוני עליהם, אבל מאחר שההשתלטות האנגלו-סקסונית באנגליה התבטאה בעיקר בכך שהשליטים (ראשי שבטים, רוזנים, מלכים) באו מקרבם ולא יותר, אני מניח שקלטים (כאלו שישבו שם לפני הכיבוש הרומאי (בריטונים), כאלו שהגיעו איתו או אחריו (גאלים)) יחד עם מתנחלים אחרים מן התקופה הרומאית, פשוט התערבבו עם האנגלו-סקסונים ויצרו את העם האנגלי. בקיצור, מדובר בסיפור מסובך של הגירה, פלישות והתנחלות ולא בסיפור פשוט של פלישה וגירוש הילידים.

ב. בסקוטלנד הסיפור עוד יותר מסובך ולא אנסה אפילו להכנס אליו. אני חושב שלא היתה הגירה של קלטים מאנגליה לסקוטלנד אחרי הכיבוש הרומאי. השבטים הקלטיים שישבו בסקוטלנד היו שם עוד לפני שנוסדה רומא והיו נפרדים מן הקלטים שישבו בדרום. אחרי הכיבוש הרומאי היו הגירות של קלטים מאירלנד ובעיקר אנגלו-סקסונים מבריטון (צרפת), כך שלטעון שהאנגלו-סקסונים או הרומאים גרשו את הקלטים לסקוטלנד אינו תאור נכון. למעשה, נראה שהסקוטים בני ימינו יותר קרובים לאנגלים מאשר לקלטים. השפה הסקוטית (להבדיל מהגיילית-הסקוטית) היא שפה גרמנית (אנגלו-סקסונית) שהיתה קרובה לאנגלית הימי-ביניימית לא פחות מאשר לאנגלית המודרנית.

ג. גם התיאור של כיבושים, סיפוחים, שחרור ועצמאות אינם מוצלחים לגבי אנגליה/סקוטלנד. נקודת המפתח היא שמדובר בתרבות פאודלית, כאשר מה שמתרחש היסטורית נוגע לעניינים של מי ואסאל של מי ולא לסיפורים של פלישות, התנגשויות בין עמים וכיבושים. אותה סקוטלנד עצמאית היתה מורכבת מכמה יחידות בלתי תלויות ועוינות, כאשר לכל השליטים המקומיים היו מערכות סבוכות ובו זמניות לפעמים של כפיפויות לשליטים של צרפת, אנגליה ואצילים מקומיים אחרים. כל סיפור של פלישה אנגלית/צרפתית/ספרדית לסקוטלנד הוא תמיד גם סיפור של מלחמת אזרחים בתוך סקוטלנד. עדות מסויימת לכך היא בעובדה שהמלכים הסקוטיים שלכאורה השתלטו על אנגליה היו קתולים (כנראה בהשפעת קשריהם עם צרפת וספרד) בעוד רוב הסקוטים הפכו באותה תקופה לפרוטסטנטים-קלויניסטיים. אנגלים רבים התיישבו בסקוטלנד ולהיפך, אך לכך אין שום קשר עם העובדה שמלך סקוטלנד הפך להיות גם מלך אנגליה. אפשר גם להזכיר כי מרי מלכת הסקוטים (אמם של מלכי סטיוארט) היתה גם מלכת צרפת וסקוטים רבים הגרו והתישבו בצרפת.
לאט 478058
ד. יחד עם זאת, היתה תקופה בו האנגלים הפעילו לחץ כבד מאוד כדי ל"אנגלז" את הסקוטים, באופן שמתאים למה שהגדירו כאן כ"לכבוש עם". אבל כל זה הרבה יותר מאוחר (1707 ואילך) וקשור לג'ורג'ים מבית הנובר. הלחץ היה תרבותי וכלכלי, אבל לא כלל גרוש והעתקת אוכלוסיות בקנ"מ רציני.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים