 |
|
 |
||
|
||||
 |
צפיתי במקרה לאחרונה באחד הפרקים הנחמדים בשידור חוזר (בפעם האלף), ועלה בדעתי שזו בכל זאת סדרה על משהו - המוטיב שחזר בכל הדיאלוגים היה יחסי כוח ושליטה. ג'רי מקווה שבחורה חדשה שהכיר, שבאה מחוץ לעיר, תתקשר אליו. לג'ורג' יש תיאוריה מפותחת על כך שמעשיה ודבריה של הבחורה מעידים שהיא רק שומרת את ג'רי כ"אופציה נוספת", רק אם יתפקששו לה תוכניות אחרות. לבסוף היא מתקשרת וממש מזמינה את עצמה לישון אצל ג'רי, והופ - התיאוריה מתהפכת וג'ורג' וקריימר מנסים לשכנע את ג'רי לתת לבחורה רק אופציה אחת לישון: במיטה שלו. ג'ורג' משרטט בעצם הירארכיה ברורה של מערכות יחסים הדומות למשחקי כוח - יש צד אחד שמעוניין יותר וצד שני שמעוניין פחות, יש אובייקטיזציה של הצד השני. ויש גם מערכת שלמה של סמלים שאנשים אמורים לשדר, לקרוא או לפרש בהקשר הזה - מה שמוליד הירארכיה נוספת, בין אלה שמבינים את הסמלים ואלה שלא מבינים. כנ"ל הפרק הקלאסי על איליין והספוגית - יש מידור ומדרוג של הבחורים שהיא פוגשת, האם הם "שווים ספוגית" או לא שווים אותה. יש החפצה (מתוך הרגישות לערכו של החפץ שהפך נדיר, הספוגית, יורד ערכם הרגשי של בני האדם). ויש מערכת סימנים שאמורה לשדר אם האדם שווה או לא, להעביר אליו את המסר הזה ולקוות שיקלוט אותו. הרבה פעמים הסיטואציות הקומיות נוצרות מתוך אי-הבנה של מערכת הסמלים הזו (כאשר דמויות חיצוניות או זרות נכנסות לחייהם של הגיבורים ויוצרות את הפער). העיסוק בכלום-לכאורה אינו כזה בעצם: הגיבורים עוסקים כל הזמן בפרטים קטנים, כיוון שאלה אבני הבניין של אותה מערכת סמלים וסימנים שהם מנסים לפענח. מי הזיז את הכרית לאיזה צד, מי עוסק בפעילות X בתדירות מסוימת בשבוע ומה זה אומר עליו, וכולי. לא מדובר רק ביחסי כוח, אלא גם ברצון לשליטה כלשהי במציאות (מציאות אורבנית כאוטית כמובן). כמו ילדים שממציאים לעצמם כללים "אם לא אדרוך על הקווים במדרכה לא יגישו אפונה לארוחת הערב", כך שלושת הגיבורים האורבניים הללו, שלכאורה הם טיפוסים מתוחכמים, מתנהלים בעלטה מוחלטת ומנסים כל הזמן להמציא את הכללים, לבדוק אם הם פועלים. מוכנים גם להחליף את כל מערכת הכללים כשהמצב דורש זאת, ופתאום לדגול במערכת ערכים שונה לגמרי. נסו להוציא את הפאנץ'-ליינים מהסיטואציות - תקבלו סדרה עגומה, קארברית שכזו, על אנשים שמוטרדים מאוד מחיי היומיום שלהם, מתאמצים כל הזמן להבין אותם ולעשות בהם סדר, מצליחים לרגע להבין סימן מסוים, ואז שוב מגששים בעלטה לגבי מאה סימנים אחרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(לא בטוח שאני מקבל את הכל, אבל בכל אופן רציתי להגיד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות שלך מזכירה לי את אחת השיחות של קובלאי חאן ומרקו פולו בספר ''הערים הסמויות מעין''. השיחה היא על הסמלים והסימנים שבהם מתוארת המציאות שאותה מנסה להבין החאן. החאן שואל את מרקו פולו אם ביום שיבין את כל הסמלים הוא ישיג שליטה מלאה בממלכה שלו ומרקו פולו עונה שביום הזה הוא יהפוך בעצמו להיות סמל בין סמלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם, נדמה לי אצל נועם יורן, הבחנה שדומה לזו שבשתי הפסקאות האחרונות שלך. את מוסיפה הבחנה יפה בדגש שיש בסדרה על יחסי כוח. אני מסכים ולא-מסכים. אני מסכים שיחסי כוח, ופענוח סמלים ומוסכמות חברתיים, הם מוטיבי-על בסדרה, כנראה החשובים ביותר. אבל אני לא מצליח לראות בגיבורים אבודים ונבוכים בעולם הסמלים הזה. בוודאי אני לא מרגיש רחמים או אפילו סימפטיה כלפיהם. גם כי החוסר המשווע באמינות דרמטית מכשיל כל אפשרות להזדהות רגשית, אבל יתרה מכך - אני חושב שהגיבורים מצטיינים יותר מרובנו בהתמצאות בעולם הזה, והם מומחים גדולים יותר מרובנו בפענוח סמלים חברתיים. כשמערכות היחסים שלהם נכשלות ומתפוצצות בפרצופם זה לא נובע מפענוח לא נכון, אלא אם כבר - כשזה לא סתם מחוסר מזל או נתונים טבעיים לא מספיקים - מפענוח-יתר. נכון שהם מציגים לפעמים קצת התלבטות באשר לפענוח הנכון - אבל זה תמיד בשיחה ביניהם, ותמיד יש לזה אופי כמו לדיון אקדמי של מומחים שמנסים לשכנע זה את זה (ולא של הדיוטות שחושבים מה היו המומחים אומרים), ודי מהר מישהו מהם באמת משכנע את חבריו, ואותנו, ולרוב הוא גם צודק. זה חוזר למה שכתבתי במאמר למעלה: העיקר בסדרה, לדעתי, הוא ניסוח מפורש, העלאה על השולחן לצורך חקירה אנליטית (תוך קריקטוריזציה), של מה שביצירות אחרות (ובחיים) הוא מובלע, ונתפס לרוב כמובן מאליו, למרות שבפועל (בחיים) הוא באמת לא תמיד ברור לכולנו. אגב, השורה שקופצת לי לראש מהסדרה בנוגע ליחסי שליטה בזוגיות - שוב, קריקטורה שמתמצתת את הנושא הזה למשפט אחד - היא כשג'רי מחטט בארון האמבטיה של הבחורה שהוא יוצא איתה, ומגלה שם משחה נגד פטריות. הוא מזועזע, אבל גם מרוצה: From now on, I'll be making the calls in this relationship!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא הבנתי את הבדיחה של ג'רי :-P (כלומר, במה המשחה מביאה את הבחורה לעמדת נחיתות?) 2. חשבתי על עוד משהו: העובדה שהסדרה תמיד נתפסה כ"סדרה על כלום" - בעצם הוצגה כך מראש בידי יוצריה, אבל הראייה הזו תמיד התקבלה כפשוטה - אומרת אולי שעניין יחסי הכוח כל כך שקוף לאמריקנים, או לצופים המערביים בכלל, שפשוט לא שמו לב שזה הכוח המניע.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב עפ"י סולטן אל-קאסמי סיינפלד הוא ממוצא ערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההומור של סיינפלד הוא מזרח-אירופי. הוא לא יכול להיות יהודי ממוצא סורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם כמובן השם האשכנזי. לעומת זאת, שמעתי שניל סדקה הוא יהודי ממוצא סורי ששמו המקורי הוא צדקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דבר כזה "ההומור של סיינפלד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ההומור של היידעלך הניו-יורקים שסיינפלד ווודי אלן הם הנציגים הבולטים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה גם נותן מבחן בסוף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אימו של ג'רי היא יהודיה ממוצא סורי (http://en.wikipedia.org/wiki/Jerry_Seinfeld). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה הופך את סיינפלד לערבי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוונתי לכוונת הכותב בhttp://www.haaretz.co.il/hasite/spages/984120.html שהיא ככל הנראה שכפי שישנם ערבים מוסלמים ונוצרים כך יהודי המזרח הם ערבים יהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לה פטריות, שזה חיסרון, ואולי עילה לסיום היחסים, ובכל מקרה עכשיו הוא יותר עושה לה טובה שהוא ממשיך לצאת איתה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |