בתשובה לרון בן-יעקב, 23/05/08 16:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני טוען שלא היה צריך לפעול בדרך מישפטית- במיוחד שודאי היו מפעילים את הדרך המישפטית, אם באיזה מקום או קבוצה אחרת, היו שורפים ספרי תנ"ך . הבעייתיות של הדרך המישפטית אצלנו שהיא מיד משמשת אליבי מפני האחריות הציבורית ומפני הגינוי הציבורי.בינתיים עוד לא פגשתי את הגינוי הציבורי של המעשה: לא שמעתי את הנשיא, ראש הממשלה וראשי המערכת הפוליטית מתבטאים ומגנים את שריפת הספרים . ההנמקות של אלו שכן גינו -כבר תוארו יפה על ידי יוסי גורביץ. עד כמה הסיפור בסיסי אצלנו ואינו נוגע רק לדתיים מש"ס יראה הסיפור הבא: מישהי שלמדה איתי בתיכון סיפרה לי לפני כמה שנים על טראומה שהיתה לה בבית ספר היסודי בו למדה-בית ספר קיבוצי חילוני-ממורה אחת. אותה ילדה קיבלה תנ"ך מהמיסיון עם הברית החדשה, והמורה הזאת קראה לה לעמוד לפני כל הכתה ותלשה בהפגנתיות את החלק של הברית החדשה. אגב, גם אני ראיתי בבית הספר שבו למדתי ספרים שחלק מהם תלוש. אני מכיר את המורה המדוברת כי הייתי יותר מאוחר חבר בקיבוץ שלה -חילונית לחלוטין אבל נכון שטיפוס קשה. העובדה שרדיפה של המיסיון נתפסת לגיטימית אצלנו אומרת דרשני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר להעניק את התאר "חילונית לחלוטין" למורה שכך פעלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך נראה לי שאתה רק מחזק את מה שאמרתי. שהרי אם המערכת הפוליטית אימפוטנטית אז לשיטתך לא ניתן לעשות כלום. בנוסף, באותה מידה שאתה רואה בעייה בזה שהדרך המשפטית מהווה אליבי לאחריות פוליטית, הרי אפשר לומר שיש לזה גם צד שני - שהמערכת הפוליטית והגינוי הציבורי של אישים שונים הוא אליבי לחוסר פעולה (משפטית במקרה הזה). ראה, המקרה הספציפי מעסיק אותי פחות מהעקרונות הכלליים. שהרי ברור שלהחלטה מתי להתערב יש נופך סובייקטיבי. מתי מקרה מסוים עובר סף מסוים של חומרה, או מתי ישנה הצטברות קריטית של מקרים. השאלה העקרונית היא חשיבות ההתערבות ככזו בטיפול בתופעות שיש להן פוטנציאל הרסני לגבי החברה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |