בתשובה לשרון, 16/05/00 15:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. ההתיחסות שלי להאוס היא בתור אחד האבות של הטראנס או יותר נכון אחד מסוגי הטראנס הראשונים שצצו. הזכרתי אותו רק משום שהוא הוזכר בסידרה "רוקדים ברחובות" והובלטו שתי נקודות בהתפתחות שלו. 1. הוא התפתח ישירות מהפופ של שנות השמונים, (להקות כמו ניו אורדר ודפש מוד). 2. בדומה ל r&b, רוק, פאנק, ראפ ודיסקו הוא נתקל בהתנגדות של אנשי המוזיקה הישנה והתקבל ע"י הנוער ורק אז זחל אל הזרם המרכזי MTV ותחנות הרדיו הגדולות בעולם. בהמשך גם אמנים ותיקים ומבוססים התחילו להכניס השפעות האוסיות למוזיקה שלהם (למשל מאדונה באלבום ווג). ב. אם לדעתך טראנס זה רק תופים אז אתה כנראה מבלבל אותו עם משהו אחר. אמנם הקצב מקבל בה יותר משקל מאשר ברוק אבל יש בה הרבה יותר מזה. ג. את העניין של לבחור מוזיקה שתעצבן את ההורים אתה יכול ליחס לכל סיגנון מוזיקאלי כמעט. רוב אוהבי הטראנס שאני מכיר (לא מדובר בהרבה) מסבירים את האהבה שלהם בתחושות שהמוזיקה מעוררת אצלם. בעניין ההערצה, דוקא במוזיקה ה"רגילה" יש אלמנט של סגידה משום שיחד עם כל שיר מתפרסם הזמר או הלהקה שעשו אותו. בטראנס, הדי.ג'י זוכה להרבה פחות תהילה וסגידה, החויה היא יותר מוזיקלית ופחות אישית. ד. אתה מעיד על עצמך שאתה אוהב פופ ורוק. פופ הוא מוזיקה מלודית ופשוטה. רוק יכול להיות הרבה דברים, אני מניח שאתה מעדיף רוק ומלודי עם קצת ריגוש (משהו כמו קלפטון, ביטלס וסטונס) ופחות רוק אלטרנטיבי (נירואנה, פמפקינס ורייג') או רוק מתקדם (גטרו טול, קינג קרימיזון ופינק פלויד). בקיצור סביר להניח שאתה תעדיף מוזיקה מלטפת על פני מוזיקה בועטת. לטראנס יש אח שנקרא אמביאנט זוהי מוזיקה אלקטרונית איטית ונעימה לאוזן הרבה יותר מהטראנס וסביר להניח אותה תוכל לאהוב. אבל למה לטרוח כשאפשר לקנות איזה דיסק אוסף של א הא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א.קודם כל נתחיל בזה שמה שהפריע לי היה העובדה שהטראנס וההאוס הם סך הכל תופעה דיי חדשה שלא הייתי נותן לה יותר מ-8 שנים 1.בין הדברים הכי לא נכונים ששמעתי באתר הזה ובכלל דפש מוד לפחות בתחילת דרכם היו להקת פופ טהור ופשוט עם שירים כמו: EVERYBODY WANTES TO RULE THE WORLD ועוד...חוץ מזה שנות השמונים בעיקרם היו דאנס והפופ המסחרי בתחילת דרכו ככה שאני ממש לא יודע איך הגעת למסקנה הזאת אשמח אם תרחיב!SHAKE THE DISEASE 2.שוב אתה אומר כאילו היה לא כל כך הרבה זמן להיתקל בכל התלאות האלו למרות שאני עדיין חוץ מבשעות הלילה המאוחרות לא רואה שאם טי וי משדרים טראנסים או מראים הזדהות עם המוזיקה! בטח שלא מדונה שהאלבום שציינת יצא כבר בשנת 90 כשהטראנסים וההאוסים היו עוד עובר!!! חוץ מזה אם אתה חושב שלדי גיי לא סוגדים אתה טועה בגדול שכן כבר אפשר לראות את התופעה שכל ילד רוצה להיות די גיי וכבר אנשים סוחטים כסף מילדים קטנים על ידי "שיעורים פרטיים" בדי גיי ככה שעניין הסגידה כנראה עדיין לא הגיע אליכם! פופ היא בהחלט מוזיקה פשוטה וזה מה שאני אוהב בא מוזיקה שבאה והולכת בלי להידבק יותר מידיי לסוג אחד או ללהקה אחת חוץ מזה יש בו גם מהמיוחד! בקשר לרוק אז אם אפשר לקרוא להם רוק אני אוהב להקות כמו איירוסמית,בון גובי וכדומה וממש לא מה שציינת! בקשר לאמביאנט עדיין לא נתקלתי וחוץ מזה רק שאני אבין...יש לך בעיה עם א-הא???? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. דפש מוד היו מחלוצי המוזיקה האלקטרונית והשימוש בסמפלרים. לא טענתי שהם היו יוצרי האוס, אבל אמני ההאוס הראשונים הושפעו מאוד מהמוזיקה שלהם. באותה תוכנית מדוברת רואיין אחד מאותם חלוצי האוס שטען שדפש מוד ביקרו בסטודיו שלו ומאוד אהבו את מה שהוא עושה (יכול להיות שזה לא באמת קרה אבל אם הוא אמר את זה, סימן שהם באמת השפיעו עליו). ההאוס התחיל בסוף שנות השמונים ע"י די.ג'יס שניסו לעשות רמיקסים לשירים של פט שופ בויז וניו אורדר, וקיבלו בטעות משהו חדש ומעניין. הטראנס התחיל כמה שנים מאוחר יותר על בסיס הטכנו (שניסה להיות הפאנק של המוזיקה האלקטרונית ונעלם). 2. מאדונה באלבום ווג ו U2 באלבום זורופה משתמשים בכלים, מקצבים, וסימפולים שמאפיינים את מוזיקת ההאוס (שהיה קיים כבר בשנות השמונים). הסיבה שהם בחרו בהאוס היא שהם לא רצו להישאר מאחור מבחינה מוזיקלית. הטראנס הכבד לא נכנס עדיין לזרם המרכזי אבל רואים השפעות חזקות שלו וטרנס רך יותר. 3. אתה טוען שיש סגידה לדי.ג'י, נסה להיזכר בשם של די.ג'י אחד מפורסם. בטראנס אין פולחן אישיות של המבצעים בניגוד לרוק . הדי.גי אינו סלבריטי בעוד שהזמר כן. אין רע בכך שמלמדים ילדים להיות די.ג'י זה לא מגונה יותר משיעורי גיטרה או פסנתר. 4. פופ היא מוזיקה פשוטה ומקובעת. אין לי עניין בה מכיוון שהיא לא נותנת לי כלום, לא ריגוש, לא עניין ולא הנאה מוזיקלית. בניגוד אליך אני בתור ילד אהבתי פופ, עד שגיליתי את הרוק והבנתי שעבדו עלי. אני עדיין נהנה מפופ אבל זו התרפקות רומנטית על זיכרונות הילדות ולא הנאה מוזיקלית. אירוסמית כבר שנים אינה להקת רוק (היא הייתה כזו בראשית דרכה אבל גם אז רק חקיינית של להקות כמו סגול כהה ונחש לבן). בון ג'ובי הייתה להקת פופ עם פוזה של רוק ולא יותר מזה. כך שלמעשה אתה חובב פופ. אתה אוהב מלודיות נעימות שנשמעות מוכרות. מוזיקה שאפשר להקשיב לה בכיף, רעש לבן נעים, רומן רומנטי מוזיקלי. זה לא מגונה אבל לדעתי אפשר ליהנות ממוזיקה הרבה יותר. 5. בקשר לדיסק החדש של א-הא, חבל להוציא עליו את הכסף משום שהוא נשמע בדיוק כמו התקליטים שלהם בשנות השמונים, ובהם אתה מקבל בונוס בצורת זיכרונות ילדות מהמסיבות של כיתה ו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.אולי אותו די גיי או לא משנה מה הושפע מהמוזיקה שהם יצרו במהלך שנות ה-90 המוקדמות כתוןצאה מההזדהות המוזיקלית אם סגנונות שהיו חדשים באותה תקופה?! רמיקס וטראנס\האוס הם ממש לא אותו הדבר אני אגיד לך ממה בדיוק נוצרו ההאוסים הראשונים אם כבר מדברים על שנות השמונים:לקראת סוף שנות השמונים התחיל כפי שאתה בטח זוכר זרם הראפ שהתחיל מלהקות כמו RUN DMC וויל סמית בתחילת דרכו ועוד...כשהפופ התחיל לקבל את הראפ והוא כבר לא היה למחתרתי יותר (אם אתה זוכר את האיחוד של אירוסמית עם הלהקה RUN DMC בשנת 88 אז אתה מבין על מה אני מדבר) ואז נגמרו שנות השמונים התחילו ה-90 ותוך חיפוש למשהו חדש הופעו הדי גיי מהראפ השחור ורק מהראפ השחור כמובן שעם הזמן התחילו להצטרף להקות נוספות כמו דפש מוד ועוד... 3.אתה צודק חלקית כי אומנם באמת אין סגידה דומה לזאת שקיימת בפופ אבל עדיין יש סגידה למקוצוע אני בטוח שאם תגיד לחבורה של ערסים שאתה די גיי תהייה הערכה מסויימת אליך! ושיעוריי די גיי נראים לי מיותרים להפליא! 4.בכל מה שכתבת אתה צודק וככה אני נהנה ממוזיקה זה מה שעושה לי את ההנאה וחלקה גם מהערצת זכרונות העבר של להקות שהיו פעם משהו גדול והיום כבר לא!אבל עדיין לי נראה כי אתה פשוט חובב רוק כבר וממש לא רוק טהור! (ראה נחש לבן וסגול כהה) 5.עדיין אם לא את החדש שווה לפחות לקנות את הישנים מה רע בזכרונות ילדות מכיתה ו'? חשבתי שזה כל הכיף לא? יש ל א-הא כמה קלאסיקות שלא היו מביישים שום להקת רוק כבר שאתה מכיר תאמין לי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הראפ התחיל בתחילת שנות השמונים (אני זוכר איך אהוד מנור בעד פופ הציג את הסגנון המוזיקאלי החדש שבו הזמר רק מדבר לפי הקצב ולא שר. הוא התחלק ל 2 ראפ מתחנף של כל מיני זמרי דיסקו כושלים, והראפ האמיתי שלא זכה להכרה של הממסד. במחצית השניה של שמות השמונים (הרבה בזכות ההכרה של אירוסמית שנחשבה אז ללהקה מכובדת בעלת זכויות מסוימות ברוק ה"קלאסי") הראפ פרץ למרכז הבמה (היה בסדרה ההיא גם פרק על ראפ). זה נכון שלראפרים רבים יש זכויות בהוולדות של ההאוס ואחריו הטראנס אבל אני גם ללהקות הפופ והניו וויב של שנות השמונים יש זכויות לא מבוטלות. אני לא ממש בקיא בהיסטוריה של המוזיקה המודרנית ולכן אינני בר סמכה בעניינים הללו אבל נראה לי ששנינו הסכמנו שההאוס קיים בעולם לפחות עשור והוא ינק לא מעט מהמוזיקה של שנות השמונים. 3. גם אם תגיד להם שאתה בארמן, או מתכנת מחשבים שמרוויח 20 אלף ש"ח. נורא קל להרשים ארסים (לפחות את הסטריאוטיפיים שביניהם). 4. אני אוהב רוק באופן כללי החל מהרוק הקלאסי (קלפטון וזפלין) דרך הרוק המתקדם (גנסיס של פיטר גבריאל, ג'טרו טול וקינג קרימזון) הרוק הכבד (בתולת הברזל וac/dc) והרוק האלטרנטיבי של שנות התשעים (נירואנה והפאמפקינס) בקיצור כמעט כל רוק ראוי. אני לא אוהב להקות או זמרים כמו לני קרביץ או בון ג'ובי שממחזרים נוסחאות ישנות בלי לתת שום אמירה מקורית. אין כזה דבר רוק טהור מכיוון שהרוק נע בהמון מסלולים מקבילים כמעט מהרגע שהוא הומצא. 5. בזמן האחרון רוב הפעמים שמוזיקה מעלה בי זיכרונות נעימים הם שיכים לתקופת התיכון או הצבא והפס קול אחר לחלוטין (לפני שבועיים נתקלתי ב"רוכסן" של "נושאי המגבעת", ענק). לכיתה ו' אני לא מתגעגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.תראה אני מסכים איתך שכן הטראנס קיים בערך עשור והוא אכן מושפע ממוזיקת ראפ שחורה ובכלל אבל אני לא מסכים להאשים את הפופ דאנס האלקטרוני בהשפעה על הטראנס! הקלאסיקות של שנות השמונים זכו לגרסאות של רמיקס מכל מיני די גיי שונים הרמיקס דיי מזכיר את הטראנסים למיניהם ככה שאולי פה ההשפעה מהרמיקסים הראשונים ! הראפ זכה להכרה של ממש בסוף שנות השמונים ואכן המשפיע העיקרי שכן שני סוגיי המוזיקה כביכול מתנגדים לממסד לעולם ויוצרים התנגדות של ההורים כפי שציינתי מקודם! הפופ של שנות השמונים התאפיין בסינטיסיזר ותופים אלקטרונים(שכחתי את השם המקורי)לכן ההשפעה לפי דעתי הייתה קטנה! 3.נכון אבל הנקודה הייתה שהמקצוע יצר סטריאוטיפ חדש של סוגיי אנשים וכך גם מוזיקת הטראנס! 4.אתה שוכח שהמקוריות של בון גובי ודומים היה בשנות השמונים מיחזורו הוא רק ניסיון כושל לקאמבק אבל עדיין המקוריות הראשית דורשת הערכה כלשהיא! והאם גנסיס ופיטר גבריאל נחשבים לרוק!? כי לי ממש לא נראה כך בטח שלא פיטר גבריאל באלבומים כמו :SHAKING THE TREE ו- SO???? אני לפחות להקות כמו בתולת הברזל וAC\DC ממש לא מעריך שכן המוזיקה שלהם כל כך בנאלית וחסרת כל בסיס! סתם גיטרות רועשות בכל צורה ואקורד אפשרי (בעיקר בתולת הברזל-מה שכן הם יודעים לעשות זה אחלה הופעות!!!) 5.אבל עדיין האם זה רע ?האם לא כיף זכרונות העבר?ריקודיי הסלוו הראשונים ושירים ולהקות שפעם סגדת להם? טעמי לפחות זה שזה כיף ונחמד מאד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אלה גוטמן וצ'ופי. איך אני איתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדול. כבר שמו פוסטרים שלהם במעריב לנוער? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל הסיבה היא פשוטה מאוד - הקהל של מעריב לנוער לא ממש זהה לקהל של הדי.ג'יים. למעשה - הקהל של מעריב לנוער לא מורשה אפילו להכנס למועדונים בהם מנגנים הדי.ג'יים. קשה לבנות ככה הערצה. אם תשים לב, במודעות שיש ברחובות, תמיד מציינים בהבלטה את שמות הדי.ג'יים, את המקום ממנו הם הגיעו (או אם הם ישראלים - את הקבוצה או החברה או מה שלא יהיה שהם משתייכים אליה). לכאורה, לפחות, זה משנה לאנשים שבעניינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הנוער חשוף למוזיקה הזו דרך דיסקים ורדיו (נסה להקשיב ל 99 fm בערב) אני בטוח שבמסיבות כיתה משמיעים לא מעט טראנס. אם אין מועדוני מעריצים ליוצרי טראנס זה לא בגלל שהצעירים לא חשופים לו אלא בגלל שאין מקום להערצה אישית במוזיקה הזו. ב. בהופעות אתה בקושי מצליח לראות את הדי.גי כי הוא מוקף מכשירים. בקליפים, לרוב האנימציה שולטת ולא רואים בכלל אנשים (חוץ מהפרודיג'י אבל הם יוצאים מהכלל) וגם על העטיפות של הדיסקים אתה לא ממש רואה אנשים. במודעות שמצינות מי המבצעים, לרוב השם הוא תחת כותרת ראשית שמספרת על אופי האירוע תנסה לחשוב על מודעה שמספרת על "היי פייב בהופעה חיה" מול מודעה של "מצעד הגאוה עם די גי צ'ופי". עצם העובדה שצריך לציין מאיפה האומנים הגיעו מראה שלא הם העיקר אלא המוזיקה. ג. אם ג'ים מוריסון טען שהוא ה " lizard king " ,סיד באררט טען שהוא ה " antichrist " וגון לנון טען שהוא יותר פופולארי מישו, בטראנס, המקסימום שתצליח להוציא זה ש " god is a d.j ". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמישהו מאיתנו מתבלבל כאן. למיטב ידיעתי, די.ג'יים לרוב לא מוציאים דיסקים. האמנות שלהם היא לייב בלבד. דיסקים של טראנס זה משהו שונה לגמרי. תראה, ברור לי שאין הערצה כמו שיש הערצה לבריטני ספירס, אבל נראה לי שהסיבות הן לא בגלל שהמדיום לא מעודד הערצה (את תמונות של רדיוהד במרבית האלבומים שלהם, ובכל זאת מעריצים אותם), אלא בגלל שהקהל יותר בוגר, וממילא אינו נוטה להערצה ילדותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, תחליף את הביטוי די.ג'י ביוצרי טראנס. הסיבה שאין לאסטראל פרוג'קשן מועדון מעריצים היא שהם לא מפזרים את התמונות שלהם על הדיסקים וקליפים שלהם. דרך אגב, אתה מתכנן ללכת להופעה של רדיו הד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני מקווה שלא תטען עכשיו שאני לוקה בהערצה ילדותית. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לוקה במעודכנות מוזיקאלית וטעם איכותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. כל דייג'י שמכבד את עצמו (ויש הרבה כאלו לצערי), מוציא דיסק בו מבחר קטעים שהוא מיקסס או דיסק הופעה חיה (הם קוראים לזה סט, משום מה). האינפלציה בתחום מתקרבת כמעט לזו של נגני הג'אז. שלא תבינו אותי לא נכון, יש כמה דיג'יים שהם מאוד מוצלחים ולא כל אחד יכול להיות דייג'י טוב. במקרה של פטבוי סלים, למשל, הרמיקסים שהוא עושה בהרבה יותר מוצלחים מהשירים המקוריים. אבל מה לעשות שמרבית הדייג'יים רוכבים על ההייפ שיש לתרבות הקלאבים, הייפ שנבנה בעיקר באמצעות תקשורת וסלקציה של הקהל. ומילה אחרונה לסיום: תחת השפעת אקסטזי, אפילו השירים של שלמה ארצי נשמעים מגניבים וקופצניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אההההם... נדמה לי ש-Everybody want's to rule the world זה דווקא של Tears for Fears... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי מוריד בפניך את הכובע!!!! אני בדרך כלל לא טועה בנושאים כאלה! אני התכוונתי לשיר : ENJOY THE SILENCE אבל עדיין שניהם הירים יפים!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בפירוש צודק. אני חושב ש enjoy the silence הוא השיר הטוב ביותר שלהם ואני גם מת על הקונספט של הקליפ - בתחפושת של מלך, עם כיסא נוח, הולך שעות בהרים כדי למצא קצת שקט מענייני היום.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אתה מבין למה התבלבלתי? RULE THE WORLD כסא של מלךיש לי דימיון פורה מה לעשות! אבל אכן אתה צודק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוחה על ההשמצה! האוסף של א-הא הוא מצויין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיואוו! אחי, אתה אחד מהאנשים היחידים שאני מכיר שמכירים את הלהקה הגדולה קינג קרימזון!!! "confusion will be my epitaph..."
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |